לפני כארבע שנים הצטרפה למשפחת העמים דרום סודאן, בתום יותר מ-20 שנה של מלחמת אזרחים עקובה מדם עם השלטון המרכזי בחרטום. בקהילה הבינלאומית חגגו את המאורע וקיוו כי המדינה החדשה ביותר בעולם תהפוך לפנינה במזרח אפריקה. זאת בזכות משאבי הטבע, בעיקר הנפט, שמצויים בה בשפע, והאפשרות להביא משקיעים רבים שיסייעו בפיתוחה של המדינה. עם זאת, מהר מאוד שקעה דרום סודאן בסכסוך רצחני נוסף שבו מעורבים אינטרסים זרים רבים, בהם גם של מדינת ישראל - אחת מבעלות בריתה המרכזיות של דרום סודאן. אז כיצד התקווה הגדולה התנפצה?
ישראל הכירה בדרום סודאן ב-10 ביולי 2011 - יום אחרי שהכריזה על עצמאותה - והייתה לאחת המדינות הראשונות בעולם שעשתה כך. נשיאה סלבה קייר אף ביקר בישראל בדצמבר של אותה שנה ונפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם בכירים ישראלים נוספים. קייר דיבר בביקורו על כך שהוא "מתרגש לדרוך על אדמת ארץ הקודש" וסיפר על הקשרים ההיסטוריים בין שתי המדינות. "ישראל תמכה מאז ומעולם בעמנו. לא היינו קיימים בלעדיכם", הודה אז קייר. "לחמתם לצדנו כדי לסייע לנו בהקמת המדינה ואנחנו רוצים ללמוד מכם. נעבוד יחד כדי לחזק את הקשרים האסטרטגיים בינינו".
היחסים בין שתי המדינות אכן הלכו והתהדקו, וישראל אף החזירה אלפי פליטים דרום סודאנים לארצם. זאת על אף שעוד בטרם התלקחו הקרבות, הזהירו ארגוני זכויות אדם שדרום סודאן איננה בטוחה.
ביולי 2013, שנתיים אחרי העצמאות, התרחש האירוע המכונן שהוביל בסופו של דבר את דרום סודאן למלחמת האזרחים. הנשיא, שמוצאו מבני הדינקה - הקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה - פיטר את כל חברי הממשלה שלו, בהם את סגנו ריק מצ'אר שמוצאו מבני הנואר - הקבוצה האתנית השנייה בגודלה במדינה. חמישה חודשים לאחר מכן, ב-16 בדצמבר, פרצו בשעות הלילה קרבות עזים בבירה ג'ובה בין כוחות הנאמנים למצ'אר לבין תומכי הנשיא. קייר הכריז בשעות הבוקר כי סוכל ניסיון הפיכה שאותה תכנן סגנו לשעבר, שמצדו הכחיש זאת. ואולם, האלימות לא שככה מאז, אלא רק התפשטה.
בשנה וחצי שחלפה מאז נהרגו עשרות אלפים, כשני מיליון תושבים נעקרו מבתיהם, רבע מהם ברחו למדינות שכנות, וכשליש מ-11 מיליון אזרחי המדינה זקוקים לסיוע. התשתיות המעטות שהיו קיימות קרסו, הכלכלה התרסקה והמדינה "כבשה" את המקום הראשון במדד המדינות הנחשלות ביותר בעולם.
כמו כן, אופייה של הלחימה השתנה במהירות והיא הפכה מסכסוך פוליטי למלחמה אתנית. שני הצדדים מואשמים על ידי ארגוני זכויות אדם בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות בעקבות מעשי ביזה, אונס, רצח ללא הבחנה וגיוס ילדים. השבוע פורסם דוח שבו נטען כי צבא דרום סודאן אנסו ילדות ואף שרפו אותן בחיים. שיחות פיוס בין הצדדים שהתקיימו באתיופיה השכנה הולידו כמה הכרזות על הפסקת אש, אך הן מעולם לא החזיקו מעמד.
בניסיון לעצור את מעגל הדמים, ארצות הברית והאיחוד האירופי הטילו עיצומים על גורמי צבא בשני הצדדים, שלטענתם מלבים את האלימות. נוסף על כך, רק לאחרונה הודיע שר החוץ האמריקני ג'ון קרי, שלקח חלק מרכזי במגעים הכושלים בין הממשלה למורדים, כי וושינגטון תעביר חמישה מיליון דולרים לבית דין מיוחד, שאמור לשפוט את האחראים לפשעים בדרום סודאן.
מנגד, מועצת הביטחון של האו"ם טרם העבירה החלטה שמשיתה משטר סנקציות על כל המעורבים בסכסוך והסתפקה עד כה בגינויים רפים ולא מרתיעים. השבוע הוטלו עיצומים על שישה בכירים בשורות שני הצדדים, אך זה רחוק מלהספיק. כמובן שהסיבה לכך היא אינה פוליטית, אלא אינטרסים גאו-פוליטיים ציניים. רוסיה וסין, שמחזיקות בזכות וטו במועצה, לא תומכות בשלב זה באמברגו נשק, כל אחת מסיבותיה מוסקבה לא ששה לשתף פעולה עם המערב לנוכח העובדה שהיא נתונה לסנקציות בעצמה בשל מעורבותה במלחמה באוקראינה, ובייג'ינג רעבה לנפט שזורם בשטחה של דרום סודאן.
בזכות אותו ואקום בינלאומי, ישראל יכולה להמשיך ולתמוך בידידתה משכבר הימים, שנמצאת בצומת אסטרטגי באפריקה וחולשת על מקורות אנרגיה רבים. עדות לכך ניתן לראות בשנה החולפת, כשהייצוא הביטחוני לאפריקה האמיר והסתכם בעסקאות בסך 318 מיליון דולר. זאת, לעומת 223 מיליון דולר ב-2013 ו-107 מיליון דולר ב-2012. על אף שמשרד הביטחון לא מפרט את חלוקת הייצוא בין מדינות אפריקה השונות, ישראל, לפי דיווחים רבים, היא אחת מספקיות הנשק הגדולות ביותר של המשטר בג'ובה, ואף מאמנת את כוחות הביטחון המקומיים. יתרה מזאת, ארגוני זכויות אדם בינלאומיים טוענים כי אותם כלי נשק, בהם רובי גליל ורובי תבור, משמשים את נאמני הנשיא לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות במסגרת מאמציהם למגר את ההתקוממות.
כדי לעצור את תרומתה של ישראל למלחמה האכזרית, הגישה לאחרונה ח"כ תמר זנדברג (מרצ) מכתב לשר הביטחון משה יעלון, שבו ביקשה ממנו לעצור את הייצוא הביטחוני לדרום סודאן. זנדברג אמרה לוואלה!NEWS כי לישראל יש אמנם אינטרסים רבים במדינה, אך לדעתה יש להתמקד בנזק הרב שנגרם כתוצאה מהעסקאות השונות שמתבצעות מול המדינה השסועה. "ישראל השקיעה רבות בתשתיות במדינה ויש לה גם אינטרסים ביטחוניים באזור, כמו נתיבי הברחת נשק", הסבירה זנדברג. דבריה נקשרים לדיווחים הזרים מהשנים האחרונות על כך שישראל תקפה כמה פעמים מטרות ושיירות בסודאן, שדרכה העבירה איראן נשק לארגוני הטרור ברצועת עזה. על כן, אחיזה בשכנתה מדרום היא נכס אסטרטגי עבור ירושלים.
"אינטרסים הם חשובים ולגיטימיים, אך צריך לשים אותם מול פשעים נגד האנושות, כשנשים נאנסות עם רובה ישראלי שמוצמד להן לרקה", הדגישה זנדברג. "מדובר גם בהרבה אינטרסים פרטיים של יוצאי מערכת הביטחון, שהקימו חברות והשקיעו באפריקה. משום שפעם הם היו חלק מהמערכת, כיום הם עושים מה שרוצים".
לדבריה, "לישראל יש היסטוריה בשיתוף פעולה עם משטרים כאלו ובדיעבד זהו אינטרס קצר-טווח. לשר יש סמכות להטיל הגבלות על ייצוא הנשק והגשתי הצעת חוק הנוגעת לייצוא הביטחוני, שבאה לתקן את החוק הקיים ולהכניס אליו את נושא הפרות זכויות האדם. יש צורך בשקיפות כי כרגע, תחת מעטה של ביטחון, הכול הולך".
למכתב שהוגש לשר יעלון צורפה חוות דעת מטעמו של עו"ד איתי מק, שפועל להגברת הפיקוח הציבורי והשקיפות על היצוא הביטחוני של ישראל. בחוות הדעת, שהתבססה על דוחות של ארגוני זכויות אדם ושל פעילים שהיו במדינה, נכתב בין היתר כי "מאז עצמאות דרום סודאן, ועוד קודם, ישראל מזרימה באופן בלתי פוסק נשק למדינה, כשחלקו מגיע לדרום סודאן גם דרך מדינות שכנות, כגון אוגנדה". עוד נטען כי "בנוסף למשלוחי הנשק, על פי פרסומים שונים, ישראל אימנה ומאמנת חיילים מדרום סודאן, שם ובישראל. בטיסות לג'ובה, בירת דרום סודאן, טסים סוחרי נשק, אנשי התעשיות הביטחוניות ומאמנים ישראליים. ישראלים העוסקים בענייני ביטחון הם מראה שכיח שם".
בהמשך נטען בחוות הדעת כי "בעת האחרונה נראו כוחות הביטחון הדרום סודאניים מסתובבים ברחובות עם רובים מסוג 'גליל ACE 32' מתוצרת ישראל", וכי "נציגים ממשרד הביטחון של דרום סודאן ביקרו בישראל במחצית השנייה של שנת 2014". בנוסף לכך, נכתב כי "קיים שיתוף פעולה בין ישראל לשב"כ בדרום סודאן" וכי "גורמים ישראליים התקינו מערכות לפיקוח ולמעקב פנימי במדינה ועוזרים להפעילה".
עו"ד מק ניסה להסביר את טיב הקשר בין המדינות. "היחסים בין ישראל לדרום סודאן החלו כבר בשנות ה-60, כשבן גוריון פיתח את דוקטרינת הפריפריה במטרה להתמודד עם העולם הערבי", אמר לוואלה!NEWS. "באותה תקופה סודאן שימשה עומק ועורף למצרים וכך התחילה המעורבות בדרום סודאן, כשישראל כרתה ברית עם המורדים הנוצרים. הייתה הזדהות ערכית עם מלחמת השחרור שלהם לנוכח הטרגדיה שעברו שני העמים".
פרט לשיקולים ההיסטוריים, עו"ד מק סבור כי ישנם אינטרסים נוספים. "המאבק באיראן, שתומכת בסודאן, מהווה גם הוא שיקול. כמו כן, ישראל השקיעה המון בתשתיות בדרום סודאן והמהימנות של ישראל מונחת על הכף. איזה מסר יעבור למדינות דיקטטוריות אחרות, אם בשעת משבר ישראל תזנח אותן? זה הפך למפלצת שישראל איבדה עליה שליטה. בדרום סודאן יש משטר בטוח שמשרת את האינטרסים של ישראל ואי אפשר לדעת מה יבוא אחר כך".
לדברי עו"ד מק, הלחימה נמשכת ביתר שאת משום שהממשלה בטוחה שהיא יכולה להכריע את המורדים בזכות יתרונה הצבאי שהושג הרבה בזכות הסיוע הישראלי. אז כיצד אפשר לסיים את שפיכות הדמים? "אם היצוא הביטחוני ייפסק ולממשלת דרום סודאן יהיה ברור שכל הצינורות שלה יהיו חסומים, אז היא תשוב למשא ומתן והמלחמה תוכל להגיע לסיומה", סיכם.
משרד הביטחון: "לא מתייחסים לעסקאות לייצוא ביטחוני"
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "מדיניות היצוא הביטחוני לכלל מדינות העולם נבחנת באופן עתי על ידי משרד הביטחון בשיתוף עם משרד החוץ וגורמים נוספים, ובהתאם לאינטרסים הביטחוניים והמדיניים של מדינת ישראל, ובכלל זה גם שיקולי זכויות אדם ואזרח במדינות היעד ליצוא. כמובן שקיומה של מלחמת אזרחים במדינת היעד ליצוא משליכה אף היא על מדיניות היצוא לאותה מדינה. מהמדיניות האמורה נגזרות החלטות הרשות המוסמכת לעניין מתן רישיונות, סירוב למתן רישיונות, התלייתם או ביטולם. מעבר לכך, ככלל, משרד הביטחון אינו מתייחס לעסקאות ייצוא ביטחוני".