הדרך להביא את התרבות של כולם לכולם

תרבות אמיתית מתחילה בחינוך. רק אחרי שנבנה אלפי גני ילדים מעורבים של יהודים וערבים שבהם כל צד יכיר ויבין את סיפורו וכאבו של האחר, רק אחרי שנעשה את זה נוכל להביא את התרבות של כולם לכולם

מוחמד בכרי
תיאטרון אל מידאן (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

תרבות היא מילה יפה. לכן השיח חייב להיות תרבותי, גם כשלא מסכימים. הכל מתחיל מהבית, לכן אומרים בערבית: "אל בית מדרסה" יעני - הבית הוא בית ספר. לא פעם קרה שחזרתי הביתה ואחד הילדים אמר:

"אבא התקשר אליך מישהו",
"מי?", שאלתי, "איך קוראים לו?"
"יהודי", ענה.
"יהודי זה לא שם!", עניתי.

לכל אדם יש שם, ואני לא אוהב את הביטוי "יהודי" מפי ערבי, כמו שאני לא אוהב את הביטוי "ערבי" מפי יהודי. שני הביטויים נשמעים כמילת גנאי. כי לצערי חונכנו על דה-לגיטימציה של האחר, במקרה שלנו, האחר הוא האויב. חייבים ללמוד, וחייבים לדעת עוד מגיל אפס את כללי המשחק: האחר הוא לא אויב, האחר הוא שונה.

אם הייתי יועץ של שרת התרבות, הייתי אומר לה, גברתי, לפני שנחשוב איזה מוסדות תרבות עלינו לתקצב, קודם כל, בואי נטפל בשורש, ותרבות אמיתית מתחילה בחינוך, מתחילה בגנים ובבתי הספר. הייתי אומר לה לבנות אלפי גני ילדים מעורבים של יהודים וערבים, בכל גן שתי גננות - אחת ערביה והשנייה יהודייה. את הגן הן תנהלנה בשתי השפות - עברית וערבית, ןעל כל ילד תהיה החובה ללמוד את שתי השפות בצורה שווה. כי כך, ורק כך, אפשר לצמצם את הפערים התרבותיים הקיימים בשתי החברות - היהודית והפלסטינית.

ביום העצמאות שהוא גם יום הנכבה, שתי הגננות יסבירו בעברית ובערבית את מהות היום הזה לשני העמים.

"גברתי השרה", הייתי אומר לה, "עשרות שנים הייתה התכחשות ממסדית מגמתית ליום הנכבה, עשרות שנים לא הזכירו בבתי הספר את מאות הכפרים הפלסטינים שנעלמו, את מאות האלפים שהעמיסו על משאיות ושלחו אל מחוץ לגבול. בכל כפר וכפר מבלי יוצא מן הכלל, נרצחו בשיטתיות בני אדם בידי חיילים ישראלים. בכפרים – טנטורה, בדוואימה ובדיר יאסין, היו מעשי טבח ומקרים של ביזה ואונס. בכפרים אחרים כמו בכפר שלי (אלבענה ודיר אל אסד) נורו ארבעה צעירים לעיני כולם, מה שגרם לבהלה ובריחה המונית דרך ההרים ללבנון, אמי ואחותה היו בין הבורחים. ורק אחרי כמה חודשים של השפלה במחנות הפליטים בלבנון, החליטו להסתנן חזרה אל הכפר".

טוב לדעת (מקודם)

איך צפוי להיראות עתידנו בעידן הרכבים האוטונומיים?

יניב הלוי
לכתבה המלאה
שתי הגננות יסבירו בעברית ובערבית את מהות היום הזה לשני העמים. יום הנכבה באוניברסיטת ת"א (צילום: יותם רונן)

"גברתי השרה", הייתי אומר לבסוף, "אני יודע שלא קל לך לשמוע את זה, אבל הגיע הזמן לפתוח את הלב, לפתוח את הראש, רק כדי להבין כל צד את סיפורו של הצד האחר, כי רק כך אפשר לבנות עתיד לעמינו מבלי לטאטא את הכאב מתחת לשטיח, ולאיש אין מונופול לא על הכאב, ולא על האמת. ורק אחרי שנעשה את זה גברתי השרה, רק אז נוכל להביא את התרבות של כולם לכולם"


מתוך פרויקט: "גברתי השרה זאת התרבות שלי"

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully