לפני שבע שנים נקלע תושב בת ים לסאגה משפטית של שבע שנים סביב הניסיון להכריע אם הרואין שנשרף מפיץ ריח. תחילת הפרשה ב-2008 כששוטרי סיור נכנסו לביתו ללא הסכמתו וביצעו חיפוש בבית ללא מידע מודיעיני. האדם שהתגורר בדירה השתמש בעבר בסמים, אולם עבר גמילה והשתקם. השוטרים מצאו במקום שרידי הרואין, ואחד מהגברים שנכחו באותה עת בדירה טען שהסם היה שייך לו, אולם השוטרים שחררו אותו יחד עם אדם נוסף ששהה במקום, ועצרו את בעל הדירה.
בית משפט השלום בראשון לציון נאלץ להכריע בסוגיה לאחר שהוגש נגד הגבר כתב אישום, וקבע כי לא הייתה עילה לחיפוש בביתו ללא צו. זאת משום שנדחתה טענת השוטר שלפיה מחוץ לדירה היה ריח חריף של עישון הרואין, ולכן התעורר אצל השוטרים חשד סביר לחיפוש. בית המשפט קבע כי אין לו ידיעה שיפוטית בדבר היכולת של הרואין מחומם להפיץ ריח שיורגש מעבר לדלת. בנסיבות האמורות, ובהתבסס על "הלכת יששכרוב", הקובעת כי ניתן לפסול ראיות שהושגו בדרך שאינה חוקית, זוכה הנאשם.
ואולם, לא מדובר היה בסוף פסוק - המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי, וזה הפך את החלטת בית משפט השלום והרשיע את הנאשם. במחוזי נקבע כי מדובר היה בחיפוש בהסמכה, וכי לא הייתה סיבה שלא לקבל את עדות השוטר. יתרה מכך, צוין בקביעה כי גם אם החיפוש לא היה חוקי, אין בכך כדי לפסול ראיה.
זמן קצר לאחר מתן פסק הדין האחרון, בשנת 2012, החלו בתי המשפט ליישם את "הלכת בן חיים", שנועדה לטפל בתופעה של חיפוש ללא חשד סביר. על פי ההלכה שקבע בית המשפט העליון, בכל מקום שבו החיפוש מבוסס על הסכמתו של הנאשם, אך אין כל ראיה לכך השוטר הבהיר לו את זכותו לסרב לחיפוש וכי לא יאונה לו כל רע אם יסרב, מדובר בחיפוש בלתי-חוקי. עו"ד שמשון וייס, שייצג את הנאשם מטעם הסניגוריה הציבורית, הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור, וזו התקבלה בשל השאלה המשפטית שהתעוררה.
בשלב זה התגלגלה הסאגה אל השלב האחרון: בית המשפט העליון הורה, בהסכמת הצדדים, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר את התיק לבית משפט השלום, וזאת לבירור סוגיית ריח ההרואין האם הרואין שנשרף עשוי להפיץ ריח אשר מתפשט עד אל מעבר לדלת? בבית משפט השלום הגישה המשטרה שתי חוות דעת - האחת של ראש המעבדה האנליטית של המעבדה לזיהוי פלילי (מז"פ), והשנייה של בלש ממחוז המרכז. מנגד, הסניגוריה הגישה חוות דעת של פרופ' יעקב ברג, פסיכיאטר בעל דוקטורט נוסף בתחום האופיאטים ועורך דין. לאחר שמיעת ראיות הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה שלהרואין אין ריח. המשטרה טענה כי הריח נובע משריפת נייר הטואלט המשמש כפתיל לחימום נייר הכסף שעליו מונח ההרואין.
"ממחיש הסכנה מפני שוטרים העושים דין לעצמם"
"עדותו של השוטר שעל פיה הריח את צריכה הסמים מחוץ לדלת אינה מסתדרת עם התזה המרכזית של התביעה, שעל פיה פעולת השאיפה משחררת ריח חריף ועשן רב, שכן לא נתפסו במקום כל עזרים המשמשים לשאיפה", כתב השופט רפי ארניה מבית משפט השלום בראשון לציון. השופט קבע כי לא הוכח שהיה ניתן להריח את ההרואין השרוף מבעד לדלת, ומכאן - שהחיפוש שבוצע לא היה חוקי. וכך, לאחר שבע שנים, זוכה הנאשם.
עו"ד וייס אמר לאחר ההכרעה כי מדובר במקרה "הממחיש את הסכנה מפני שוטרים העושים דין לעצמם, מבצעים חיפוש שלא כדין ופוגעים בזכויות בסיסיות של אזרחים. חוק סדר הדין הפלילי נועד להגן על הזכויות של כלל האזרחים, זו אינה פרוצדורה ריקה מתוכן", קבע.
לפניות לכתבת גלי גינת: gali.gnt@walla.com