לאחרונה פורסם כי ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בפגישתו עם שרת החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני, כי הוא מעוניין לחדש את המו"מ עם הפלסטינים, במטרה להגיע להבנות על גבולות גושי ההתנחלויות שיסופחו לישראל במסגרת הסכם שלום עתידי.
אם אכן כך, והכוונה הינה רצינית, נדרש נתניהו להתמודד עם סוגיית המתיישבים שייאלצו או יבחרו להתפנות במסגרת הסדר קבע. ההתמודדות אינה כרוכה בפינוי אקטיבי בעת הזאת, אך על הממשלה להכין תכנית לאומית לקליטת המתנחלים (בתחומי הקו הירוק וגושי ההתנחלויות שיהיו חלק ממדינת ישראל בהסכם עתידי) ולחוקק חוק פינוי מרצון, שיחול מיידית על המתנחלים המתגוררים מחוץ לגושים וממזרח לגדר הביטחון. אם יש לקח מההתנתקות שבוצעה לפני עשר שנים בדיוק זהו הלקח.
גם המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט אליהו מצא, בשבתו כראש ועדת החקירה הממלכתית בנושא טיפול הרשויות במפוני גוש קטיף וצפון השומרון (2010) כתב במפורש:
" על המדינה להיערך אפוא מראש ולהכין תשתית תכנונית וקרקעית הולמת עבור משתקמים עתידיים...על המדינה לתכנן מראש את הקמת יישובי הקבע המיועדים למשתקמים, וזאת בדרך הבאה: יש לדאוג לאישורה של תכנית מתאר ארצית ייחודית, וכן לתכנון עד לרמה המקבילה לתכנון מחוזי...יש להניח כי יהיה צורך לטפל באוכלוסייה בסדר גודל של עד כ 100,000 משתקמים...
ראשהממשלה הוא המופקד על הרשות המבצעת של המדינה - ממשלת ישראל. יישומו של דוח זה מונח אפוא על שולחנושלו. המדובר במשימה לאומית דחופה, שלא ניתן להוציאה מגדר אחריותו האישית של ראשהממשלה...
...על ראשהממשלה מוטלת גם האחריות להיערך מבעוד מועד, היום ולא מחר, לאירועים עתידיים שעשויים לדרוש את יישובם מחדש ואת שיקומם של אזרחים...
היערכות כזו כוללת תחיקה ייעודית והקמת גוף רבתחומי שיופקד על הנושא. היא מצריכה עבודת מטה מקצועית, תכנון מפורט והכנה שוטפת של תשתית שתהיה מוכנה לשימוש, בעת הצורך, תוך זמן קצר. היא כרוכה גם בהקצאת משאבים. אך כפי שהתברר בפרשת ההתנתקות, המשאבים שנדרשים לכך כעת, הם כאין וכאפס לעומת המשאבים שיידרשו בעתיד כתוצאה מהיעדר היערכות מוקדמת".
כמובן שאין צורך לכפות פינוי על איש על מנת לזכות באמינות. אבל נדרשים צעדים כאמור להכנת הציבור בישראל למציאות של שתי מדינות ולקליטת המתנחלים שיתפנו לפני השלמת הסכם הקבע, וזאת מתוך אינטרס ישראלי וציוני ראשון במעלה. חקיקה משמעותית, משולבת בעבודת מטה רצינית וגלויה ומבוססת על לקחי ההתנתקות, תוך כדי דיון ציבורי פתוח ודיאלוג עם המתנחלים, יוכיחו לקהלים הרלוונטיים בעולם, בצד הפלסטיני ובציבור הישראלי שישראל מתייחסת ברצינות לתהליך ומתכוונת בכנות לצעוד לפתרון של שתי מדינות.
המהלך של נתניהו נתפס כניסיון להתמודד עם הדה-לגיטימציה הגוברת בעולם, ולכן לא יועיל כל עוד לא ייתפס כאמין. לעומת זאת, אם ייתפס כאמין, הוא לא רק יקל את בעיותיה המדיניות של ישראל, אלא גם יוכיח כי ישראל נכונה לצעוד בכנות לכיוון של פתרון עם או בלי פרטנר פלסטיני ויזכה אותה באשראי רב. המהלך גם יבהיר לפלסטינים, שכדאי להם לשוב לשולחן המו"מ כי אחרת, במקום גבולות 67', גדר הביטחון עשויה להפוך לגבול הבינלאומי המוכר בעולם. המהלך החד-צדדי הפלסטיני של הכרזה על מדינה והכרה בה על ידי האו"ם ינוטרל באמצעות מהלך חד-צדדי נגדי של ישראל, שיזכה לתמיכת העולם המערבי.
רוב הישראלים מבינים שלמדינת ישראל אין דרך להיוותר יהודית ודמוקרטית בלי להיפרד מהפלסטינים. רוב חברי הכנסת החדשה מחזיקים גם הם בדעה זו, ולכן גם הם יראו בתכנון קליטת המתנחלים צעד בכיוון הנכון, שנעשה באופן חיובי ובאמפתיה, על פי המלצת ועדה החקירה ללקחי ההתנתקות, ולפיכך יאפשר להם לתמוך בתהליך ואף להתגייס ליישומו.
טיפול אמיתי בנושא המתיישבים שגרים בהתנחלויות המבודדות הוא נייר הלקמוס של כוונותיו של נתניהו. עד שלא יבוצעו מעשים המדגימים את נכונותה של ישראל לצעוד באמת ובתמים לקראת מציאות של שתי מדינות, הסקפטיות כלפי הצהרותיו של נתניהו מוצדקת לחלוטין
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.