פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הממשלה נבחרה כדי לעצור את תיאטרון האבסורד הזה

      עשרות שנים נהנים מחרימים מהמימון של המדינה בחסות המוסר הכפול שדרש להחרים את עמיר בניון. מעניין מה היו תגובותיהם להצגה על חייו של יגאל עמיר. את האבסורד הזה צריך לעצור, והממשלה הנוכחית נבחרה בכדי לעשות זאת

      השרה מירי רגב הכנסת, יוני 2015 (מור שאולי)
      שרת התרבות והספורט מירי רגב (צילום: מור שאולי)

      והנה הסערה התורנית : השרה מירי רגב הודיעה כי תשקול את המשך מימון תיאטרון "אלמינא", במידה והשחקן נורמן עיסא, אחד מבעלי התיאטרון, יסרב להופיע בבקעת הירדן. התגובות משמאל לא אחרו לבוא, ושלל תחזיות אפוקליפטיות על "סכנה לתרבות הישראלית", "שלטון הפחד" ועוד מגוון רחב מבית היוצר של מועדון הפוליטיקלי קורקט. הכעס לא מופנה רק כלפי המחרימים למיניהם, אלא לאלו המנסים להצדיק אותם. ההגנה על המחרימים לוקה תמיד בסתירות לוגיות ומוסר כפול.

      אביעד קדרון למשל, בטורו "יוצרים שתיקה : כך מירי רגב ונפתלי בנט מרסקים את עולם התרבות", מנסה להצדיק את המשך מימון תיאטרון "אלמינא", שאחד מבעליו הוא נורמן עיסא, בטענה כי עיסא סרב להופיע בבקעת הירדן בתפקידו בתיאטרון חיפה. תמוה בעיניי הניסיון לנתק בין הדברים . האם ח"כ אורן חזן רשאי להמשיך לתפקד כנציג הציבור, רק בגלל שאת עברותיו (לכאורה) עשה במסגרת אחרת? דעותיו של עיסא ברורות - הוא מחרים ומפלה ציבור ספציפי בתור אדם. גם בעבודתו כשחקן בתיאטרון חיפה וגם כבעלים של תיאטרון אלמינא. הניסיון לנתק בין הדברים מגוחך.

      הודעתו של נורמן עיסא פגעה בי באופן אישי. לפני 26 שנים נולדתי במושב תומר בבקעת הירדן. במשך כל ילדותי גדלתי על ערכי הציונות, אהבה למולדת ותרומה למדינה. לצד ערכים חשובים כמו שוויון וקבלת האחר. מי שמכיר את בקעת הירדן מכיר חבל ארץ יפהפה המדגים בצורה מושלמת כיצד מתקיימים חיים של ישראלים לצד פלסטינים ביחסי שכנות טובים, עסקים משותפים ועזרה הדדית. זכורה לי במיוחד הישיבה בסוכת אבלים, וניחום משפחת העובד הראשי שלנו, בעת פטירת בתו הקטנה. ומצד שני, ביקורים בחתונות בכפר הסמוך בכדי לחגוג את שמחתם של החברים הפלסטינים.

      תושבי בקעת הירדן מאכלסים מאז ההתיישבות הראשונה בשלהי שנות ה-60 ועד היום, את קו ההגנה המזרחי של מדינת ישראל, משרתים בצבא ומשלמים מיסים. אותם מיסים מגיעים בעקיפין אל תיאטרון "אלמינא". אותו תיאטרון המבקש להחרים את תושבי בקעת הירדן, מתעלם מזכויותיהן ומשתמש בצורה צינית בכספם על מנת לקדם את רווחיו. כל זאת בטענה כי הוא פועל למען דו-קיום. טענה מגוחכת בפני עצמה, כאילו אדם גזען ומפלה אוכלוסייה אחת, צריך לקבל פרס על אהבתו לאוכלוסייה אחרת. אדם המאמין בדו-קיום ישמיע את דעתו בכל מקום ויתווכח על עמדותיו גם עם אנשים שאינם חושבים כמוהו. האם נורמן עיסא לא מעוניין לקדם דו-קיום בבקעת הירדן?

      כבר עשרות שנים נהנים מפגעי ישראל ומחרימים כאלו ואחרים מהמימון הנדיב של המדינה. ממחבלים שזוכים ללימודי תואר, חברי כנסת משתפי פעולה המקבלים פנסיה, ומחרימים למיניהם שנהנים מתרומות נדיבות של משרדי הממשלה השונים. כל זה בחסות המוסר הכפול, שדרש להחרים את הזמר עמיר בניון. אינני מצליח לדמיין אפילו את תגובותיהם להצגה על חייו של יגאל עמיר. את האבסורד הזה צריך לעצור, והממשלה הנוכחית נבחרה בכדי לעשות זאת. אזרחי מדינת ישראל לא רוצים לממן את אויביה ואלו המחרימים אותה.

      עמיר בניון (יח"צ , אוהד רומנו)
      דרשו להחרים אותו. עמיר בניון (צילום: אוהד רומנו)

      את פעילות התיאטרון אסור להפסיק. חופש הביטוי חשוב לכל צד ובכל מקום. האומנות עזרה לפרוץ את גבולות המחשבה והשיח לאורך ההיסטוריה, ותרמה לשינוים חברתיים אדירים. עם זאת, את האבסורד הזה יש לעצור ומיד. מי שירצה לשלם מכספו הפרטי כדי לצפות בהצגה המתארת את חייו של מחבל רוצח - זו זכותו. ויש לנהוג באותה המטבע כלפי הצד השני. אסור לממן תרבות גזענית משני הצדדים , לא זו של עמיר בניון ולא זו של נורמן עיסא. לא מהכסף שלי. נורמן עיסא - אני מחרים אותך.


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.