עליית האימפריה האיסלאמית של ארדואן

ביום ראשון הקרוב יתקיימו בטורקיה בחירות לפרלמנט, שכלי התקשורת במדינה מתארים כהיסטוריות וגורליות. הבחירות הללו לא ישפיעו על זהותו של נשיא המדינה - תפקיד שבעתיד הנראה לעין יישאר בידי רג'פ טייפ ארדואן. הן גם לא ישנו את זהותו של ראש הממשלה, אחמט דאווטאולו, איש מפלגתו ומקורבו האישי של ארדואן. דבר אחד בכל זאת עומד לבחירת הציבור: מידת הכוח שתהיה לארדואן ולדאווטאולו לעצב את טורקיה כרצונם, ועוצמת השליטה שלהם במדינה.

מפלגת הצדק והפיתוח של ארדואן ודאווטאולו, שנמצאת בשלטון זה 13 שנה והופכת בנחישות את טורקיה מרפובליקה חילונית למדינה דתית, צפויה להישאר בשלטון. השאלה היחידה שמרחפת מעל הבחירות היא אם המפלגה תזכה ביותר מ-330 מושבים בפרלמנט. הישג כזה יאפשר לה לערוך שינויים דרמטיים בחוקה ולהעמיד אותם להצבעה במשאל עם. מכיוון שהסיכוי שהכוחות החילוניים ישובו בקרוב לשלוט בטורקיה נראה קלוש, כל שינוי שארדואן יעשה כעת בחוקה עשוי ללוות את טורקיה לפחות בעשרות השנים הקרובות.

המטרה העיקרית של ארדואן בשינוי החוקה היא להעביר כמה שיותר סמכויות מידי הפרלמנט והממשלה לידיו של הנשיא, משרה שלפחות כרגע, רשומה על שמו בטאבו. עם זאת, רוב רגיל בפרלמנט – שמובטח למפלגתו בכל תסריט – אינו מספיק כדי לעשות שינויים בחוקה. ארדואן זקוק, כאמור, לרוב מיוחד של 330 חברי פרלמנט מתוך 560. בבחירות הקודמות שהתקיימו בשנת 2011, זכתה מפלגת הצדק והפיתוח ב-327 מושבים, שלושה מושבים פחות מהנדרש. כעת ארדואן מקווה להשלים את המלאכה.

בדרך למספר הקסם 330, ארדואן נתקל בשתי מגמות מדאיגות. מצד אחד, הסקרים המצביעים על ירידה קלה בשביעות הרצון ממפלגתו ועל עלייה מסוימת בתמיכה במפלגות האופוזיציה; מצד שני, התחזקות המפלגה הכורדית העצמאית, שמייצגת את המיעוט האתני המדוכא. על פי שיטת הבחירות בטורקיה, כדי להיכנס לפרלמנט על כל מפלגה לעבור אחוז חסימה גבוה במיוחד, כ-10% מהקולות. הסקרים האחרונים מראים שהמפלגה הכורדית עשויה לראשונה בתולדותיה לעבור את הרף הזה, מה שיגרום אוטומטית לכך שהכורדים יזכו בכ-60 מושבים בפרלמנט. בתסריט כזה, לארדואן לא יהיה סיכוי להגיע ל-330 מושבים, והוא יצטרך לגנוז את התכניות הגרנדיוזיות שלו לחיזוק הנשיאות וחיזוק זהותה הדתית של טורקיה, לפחות לארבע השנים הקרובות.

שני התהליכים הללו – הירידה המסוימת בתמיכה בארדואן בכלל הציבור, וההתעוררות הפוליטית בקרב הכורדים בדרום-מזרח טורקיה – יוצרים יחדיו את אחד האתגרים הפוליטיים המשמעותיים ביותר שארדואן נאלץ להתמודד איתם מאז עלייתו לשלטון בשנת 2003. ד"ר מייקל וורץ, מומחה אמריקני לענייני טורקיה, מסכים עם הקביעה שמדובר בבחירות גורליות. "התוצאות יקבעו את גורלה של החוקה הטורקית, את מעמדה של הדת בטורקיה, את איכות הדמוקרטיה הטורקית ואת תפקידה של טורקיה במזרח התיכון". לדבריו, "הבחירות יכריעו אם טורקיה תמשיך להישלט על ידי ארדואן, שהאמביציה שלו לחזק את מוסד הנשיאות ולבצר את כוחו, עיצבו עד כה את הקמפיין". אף שהוא בכלל לא מתמודד, גם הפעם יהיו הבחירות בטורקיה משאל עם על ארדואן.

בדיוק לפני שנתיים, בתחילת יוני 2013, נראה היה לכמה ימים ששלטונו של ארודאן נמצא בסכנה. אחרי יותר מעשור בשלטון, הוא נאלץ לראשונה להתמודד עם גל מחאה אדיר שיצא מכיכר טקסים במרכז איסטנבול ושטף את רחובות הערים הגדולות בכל המדינה. ההפגנות ההמוניות, שהחלו בעקבות מחאה של סטודנטים על כוונתה של עיריית איסטנבול להרוס פארק קטן לצורך הקמת קניון, הסתיימו בכישלון למפגינים ובניצחון נוסף לארדואן. אף-על-פי-כן, צלה של מחאת "פארק גזי" מרחף מעל הבחירות שייערכו ביום ראשון, והמילה האחרונה טרם נאמרה.

"ההפגנות ביוני 2013 השפיעו על הפוליטיקה הטורקית ויכולות להשפיע על הבחירות, אבל יותר מכל הן השפיעו על ארדואן עצמו", אומר ד"ר קיבאנץ' אולוסוי, שחוקר את הדמוקרטיה הטורקית והשתתף בהפגנות בזמן התרחשותן. "מה שרוב העולם סיקר כהפגנות לגיטימיות של אנשים שרוצים להגדיל את החירות שלהם, ארדואן פירש כמזימה בינלאומית הזויה להדיח אותו מהשלטון, מזימה שמערבת גורמים מנוגדים ועוינים זה לזה, אבל שלתפיסתו גרמה לכל העולם להתאחד כנגדו. זו תפיסת עולם מסוכנת, שהייתה קיימת אצלו הרבה זמן, אבל התחילה להתבלט בעקבות ההפגנות".

ד"ר גליה לינדנשטראוס, מומחית לטורקיה מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, מסכימה עם האבחנה שההפגנות שהחלו בפארק גזי השפיעו עמוקות על הנשיא. "ארדואן תמיד היה פרנואיד", היא מציינת. "מהיום שהוא עלה לשלטון, הוא פחד שהצבא החילוני בטורקיה יעשה הפיכה ויפיל אותו מהשלטון. החשש הזה תמיד השפיע עליו, אבל כשהתחילו ההפגנות באיסטנבול, הפרנויה שלו זינקה בבת אחת לשיאים חדשים. פתאום התחילו לו ממש חזיונות, שרואים אותם מתפרצים מאז ועד לימים האחרונים, כשהוא פתאום הודיע שהעיתון ניו יורק טיימס מנסה להדיח אותו".

הדברים שאומרים קובנץ' ולינדנשטראוס מתחברים לקולות ששמעתי באיסטנבול בזמן אמת ביוני 2013, כאשר נשלחתי מטעם וואלה!NEWS לסקר את ההפגנות. במשך ארבעה ימים שהיתי עם המפגינים בכיכר טקסים והייתי עד לסדרה קשה ואלימה של התנגשויות עם המשטרה. בכיכר עצמה דיברו המפגינים על חופש הביטוי, על טייקונים שמשתלטים על נכסים בחסות שלטונו של ארדואן, על כפייה דתית שהולכת וחודרת לפרטיות, על החשש מכך שארדואן מבסס דיקטטורה – וכן, גם על הפארק הקטן בשולי הכיכר שהם ניסו להציל מהדחפורים. היה קל להיסחף עם המחאה שלהם.

עם זאת, בכל פעם שהתרחקתי מאזור הכיכר וניסיתי לשוחח עם אזרחים טורקים שלא לקחו חלק במחאה, נזכרתי בקלישאה הישראלית "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן".

אנשים הסבירו ברצינות גמורה שההפגנות בכיכר הן פרי מזימה של כוחות זרים נגד טורקיה – החל מאובמה, דרך האיחוד האירופי ועד לישראל. ארדואן עצמו דיבר במונחים כאלה בדיוק ככל שההפגנות צברו תאוצה. הוא האשים את המפגינים בשותפות בקונספירציה חובקת עולם להפלת שלטונו. אחד הצעדים הקיצוניים ביותר שבהם הוא נקט, כביכול כדי להדוף את המזימה המסוכנת, היה לחסום לחלוטין את הגישה של אזרחי טורקיה לרשתות חברתיות כמו טוויטר ופייסבוק.

"הרבה דברים רעים שקרו בטורקיה בשנתיים האחרונות התחילו עם ההפגנות בפארק גזי", אומרת לינדנשטראוס. "ארדואן הצליח לרסן את המחאה, אבל זה גבה ממנו מחיר. הוא התחיל לצמצם את הדמוקרטיה בטורקיה, מה שגרר ביקורת בינלאומית קשה נגדו, והתגובה שלו לביקורת הזו הייתה להכפיל את ההאשמות בדבר מזימה עולמית נגדו ולצבוע כל ביקורת פנימית כחלק מהמזימה הזו. נוצר מעגל של פרנויה שמזין את עצמו ללא הפסקה, וזו אחת הסיבות לירידה המסוימת בפופולריות שלו, לצד נושאים כמו שחיתות ובלימה של הצמיחה הכלכלית".

בגל ההאשמות האחרון נגד מתנגדיו הפוליטיים ששואפים כביכול לעשות הפיכה בלתי חוקית, תקף הנשיא בחריפות את אחד העיתונים החשובים במדינה, "הורייט". הסיבה למתקפה – כותרת שפרסם העיתון על גזר דין מוות שנגזר במצרים על הנשיא לשעבר, איש האחים המוסלמים מוחמד מורסי. בין ארדואן למורסי היו יחסים חמים מאוד, שהרי שניהם שותפים לתפיסת העולם הדתית של האחים המוסלמים. נשיא טורקיה מסרב עד היום להכיר בלגיטימיות של ממשלת הגנרל עבד אל-פתח א-סיסי במצרים, ומתעקש כי מורסי הוא עדיין הנשיא הלגיטימי של המדינה החשובה בעולם הערבי. כאשר "הורייט" הבליט את הידיעה על עונש המוות שנגזר על מורסי, החליט ארדואן לטעון בתגובה שהעיתון הוותיק המזוהה עם הזרם החילוני בטורקיה, מעודד את הצבא לבצע הפיכה נגדו, כפי שעשה צבא מצרים למורסי.

בהמשך המאמר השנוי במחלוקת שלה, מציינת כתבת "הורייט" סלין נאסי כי האיום האמיתי על שלטונו של ארדואן הוא לא האיום בהפיכה צבאית או בינלאומית, אלא משילוב הכוחות הנדיר והחדש שהופיע בהפגנות בפארק גזי. "כ-60% מהמפגינים בכיכר היו בני 30-20. הם לא השתייכו למפלגה פוליטית מסוימת. המאבק החל כמאבק סביבתי והפך למאבק נגד הדיכוי והחדירה לפרטיות. ההגנה על הפארק הייתה מטרה משותפת שרבים הזדהו אתה, וכך נוצרה סולידריות בין אנשים עם תפיסות עולם שונות לגמרי".

החוקר אולוסוי מסכים עם הניתוח הזה ומוסיף עליו: "במשך שנים רבות, הדיון הפוליטי בטורקיה התחלק אך ורק בין תומכי החילוניות הנוקשה של הצבא הטורקי לאיסלאמיסטים. ארדואן הרוויח מהדיון המוגבל הזה, כי הוא הציג את עצמו כמי שמבטא את רצון העם ומגשים את הדמוקרטיה. אבל בהפגנות בפארק גזי התברר שהדיון הציבורי בטורקיה רחב יותר מחילונים נגד איסלאמיסטים. יש תנועות חברתיות, יש תנועה סביבתית, יש אנשים שאכפת להם מהחיים העירוניים. היו שם קולות חדשים, מגוונים יותר, וזה הפחיד את השלטון. מה שארדואן מנסה לעשות מאז ועד היום זה להחזיר את הדיון לגבולות של פעם, כלומר לצייר את כל מה שקרה בקיץ ההוא כניסיון להפיכה צבאית נגדו".

דבריו של אולוסוי על פוליטיקה חדשה בטורקיה יעמדו למבחן בקלפיות ביום ראשון. מכיוון שיותר מ-40% מהמצביעים צפויים להצביע למפלגת הצדק והפיתוח של ארדואן, הרוב שלו בפרלמנט כמעט מובטח. עם זאת, הדרך הבטוחה למנוע ממנו את הרוב המיוחד הדרוש לשינוי החוקה, היא לדאוג שהמפלגה הכורדית תעבור את אחוז החסימה. ברוב המחוזות שהמפלגה מתמודדת בהם, בדרום-מזרח טורקיה, התחרות העיקרית היא בין הכורדים לבין מפלגת הצדק והפיתוח. אם הכורדים לא יעברו את אחוז החסימה, הקולות מהמחוזות הללו יעברו אוטומטית למפלגת השלטון, מה שיבטיח לה רוב גדול מאוד.

"יש אנשים בחוגי השמאל בטורקיה ששוקלים ברצינות להצביע לכורדים", אומרת לינדנשטראוס. הכוחות החילוניים-רפובליקניים בטורקיה הם אלה שחוקקו בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה את החקיקה הנוקשה נגד המיעוט הכורדי הגדול שמתגורר במזרח טורקיה. חוסר היכולת של החילונים והכורדים לשתף פעולה סייע למפלגת הצדק והפיתוח לעלות לשלטון מלכתחילה. לכן, יש אירוניה לא מבוטלת בכך שהכורדים המדוכאים נהפכו לתקוותם המרכזית של החילונים המתנגדים לארדואן.

שיטת הבחירות הטורקית מסובכת מאוד. ההצבעה אזורית, אבל אחוז החסימה הוא ארצי. במילים אחרות, צעיר חילוני באיסטנבול שמצביע למפלגה הכורדית, לא יסייע לה לזכות בייצוג בפרלמנט משום שאין סיכוי שהכורדים ינצחו במחוז הבחירה שלו. עם זאת, הוא מסייע למנוע תסריט בו הכורדים ינצחו במחוזות מסוימים, אבל לא ייכנסו לפרלמנט כי לא יקבלו 10% תמיכה ברמה הארצית. אבל כמה צעירים חילונים באמת יעשו זאת?

מריאנה, סטודנטית שפגשתי לפני שנתיים בהפגנות בכיכר, אומרת כי רבים מחבריה מתלבטים מה לעשות. לדברי מריאנה, הדילמה העיקרית היא אם להצביע הצבעה אידיאולוגית למפלגת האופוזיציה החילונית, או הצבעה אסטרטגית. בנוסף, יש חשש כבד מזיופים. "כולם משוכנעים שארדואן יזייף את התוצאות במזרח טורקיה כדי למנוע מהכורדים לזכות במושבים שלהם בפרלמנט. במצב כזה, אנשים מפחדים שמי שיצביע לכורדים באיסטנבול בעצם יזרוק את הקול שלו לעזאזל", היא אומרת. על פי סקרי דעת קהל שנערכו לאחרונה, כ-43% מהאזרחים בטורקיה חוששים שיהיו זיופים בבחירות.

לפני קצת יותר משנה התקיימו בטורקיה בחירות לרשויות המקומיות. גם אז, תשעה חודשים בלבד אחרי ההפגנות הגדולות, ציפתה האופוזיציה לירידה בכוחה של מפלגת הצדק והפיתוח, רק כדי לחזות בארדואן מכריז על ניצחון בבוקר שלמחרת ההצבעה, כאשר מפלגתו שמרה על שליטתה ברוב הרשויות המקומיות במדינה, כולל באיסטנבול.

את מערכת הבחירות ההיא ליווה ארדואן מקרוב, ואחד הקלפים המרכזיים במופעי התעמולה שלו היו השתלחויות בישראל – קשות אפילו בסטנדרטים שהוא עצמו קבע בשנים האחרונות. הקו הזה המשיך גם במערכת הבחירות לנשיאות, לפני כשנה, בצלו של מבצע "צוק איתן". אף שניצחונו היה מובטח מלכתחילה, גייס ארדואן את ישראל לקמפיין שלו, עם השוואות לגרמניה הנאצית והבטחות ש"ישראל תטבע בדם" בגלל מעשיה ברצועת עזה.

במערכת הבחירות הנוכחית, הפחית ארדואן את השימוש ב"קלף הישראלי" והתמקד במתקפות נגד האפיפיור, בעקבות הכרתו ברצח העם הארמני. עם זאת, הוא לא שכח אותנו לחלוטין. לפני כמה ימים הוא דיבר בנאום גדול על רצונו "לשחרר את ירושלים" משליטת היהודים. ההתבטאות לא עלתה לכותרות, אולי משום שהעולם כבר התרגל לאמירות קיצוניות יותר מצדו. לא ברור עדיין איך יסתיימו הבחירות הגורליות שייערכו ביום ראשון, אבל דבר אחד בטוח, מערכת היחסים המתה בין טורקיה לישראל לא צפויה לשוב לחיים בזמן הקרוב.

לפניות לכתב: amir.tibon@walla.co.il