ראש הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, ניסח השבוע הצעת חוק שתחייב תלמידי תיכון יהודים ללמוד ערבית. אף שבמשרד החינוך טוענים שתומכים בלימודי השפה, שכרגע נלמדת כמקצוע רשות בתיכונים, הנתונים מצביעים על מספר זעום של תלמידים שבוחרים בה, ומורים רבים תולים זאת בזלזול מצד המשרד.
"יש שתי בעיות עיקריות", אמר ח"כ עודה בנושא בכנס "גבעת חביבה השלישי לפיתוח חזון משותף לחברה משותפת בישראל" בשבוע שעבר, שבו בישר על כוונתו לנסח את הצעת החוק . "הראשונה, שהתלמידים היהודים בישראל אינם לומדים את השפה, את התרבות ואת המורשת הערבית, והבעיה השנייה והעיקרית היא שהתלמידים הערבים מנועים מללמוד על המורשת והתרבות הלאומית של בני עמם. אני אישית מכיר מאות שירים של מחמוד דרוויש, של תאופיק זיאד ושל סמיח לקאסם. למה התלמיד הערבי צריך לקבל את התכנים מהחלון ולא מהדלת הראשית של משרד החינוך?" תהה בכעס.
בכנס נכחו הנשיא ראובן ריבלין ונציגי ארגונים אזרחיים, המגזר הפרטי והאקדמיה, והם הסכימו עם הדברים. ואולם, הצעת חוק דומה הגישו בשנה שעברה חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית, והיא לא אושרה.
הנתונים מדברים בעד עצמם: על פי המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך בישראל, בשנת הלימודים הנוכחית רק כ-6,000 מתוך כ-400 אלף תלמידי התיכון היהודים בארץ לומדים ערבית כמקצוע מוגבר לבגרות - כ-1.5% בלבד. מדובר במספר זעום לנוכח העובדה שערבית היא השפה המדוברת השנייה בארץ. כמו כן, חיי היום-יום של היהודים בישראל שזורים באלה של הציבור הערבי ברשויות רבות בארץ שהן מעורבות, וגם מחוצה להן.
במשרד החינוך נוהגים ללמד בכל חטיבות הביניים שפה שנייה זרה חובה, אחרי אנגלית, והעניקו לבתי ספר אפשרות לבחור בין ערבית לצרפתית. עם זאת, גם לימודים אלו קוצצו מארבע לשלוש שנים לאחר רפורמת הבגרויות שהשיק שר החינוך הקודם, שי פירון, ולפיה השפה הערבית הוכנסה תחת "השכלה כללית" והפכה למקצוע רשות לפני כשנתיים. לפי הרפורמה, תלמידי החטיבה התחתונה ילמדו ערבית עד כיתה ט' במקום עד סוף י', ולא ייבחנו בה בבגרות, מה שמשפיע על רמת האחריות והרצינות של התלמידים כלפי למידת השפה.
למרות זאת, במשרד החינוך מתעקשים כי הם תומכים בלימודי ערבית. "אנחנו מעודדים את בתי הספר לבחור בערבית ונותנים להם שעות עידוד", אמר לוואלה!NEWS משה זעפרני, מנהל אגף השפות במשרד החינוך. "מנהל מקבל שעות נוספות אם הוא יבחר בערבית, והרבה מאוד בתי ספר בוחרים בעידוד הזה. אנחנו לא מבדילים בבקשות בין רשויות מעורבות ליהודיות, והמספרים של התלמידים רק בעלייה. פתחנו מסלולים נוספים בתוך לימודי השפה הערבית ויש גם כמה בתי ספר יסודיים שמלמדים ערבית כבר בכיתה ד', בעיקר בצפון. אנחנו עובדים על תכנית לימודים שתכלול נושאים שונים בערבית מדוברת".
משיחות עם מורים ועם מורות לערבית בתיכונים שונים בארץ, עולים קשיים רבים בהנגשת לימודי השפה לכלל התלמידים, ולצדם תחושת זלזול שמקורה במשרד החינוך ומחלחלת לתודעתם של התלמידים. "יש זלזול אדיר במערכת החינוך כלפי לימודי השפה הערבית", סיפרה א', מורה ותיקה לערבית ורכזת המקצוע בתיכון במרכז הארץ. "אם זה בקיצוצי שעות הלימוד, כל שר שנכנס משנה את השעות לפי המדיניות שלו והכיוון הוא לקיצוץ תמיד. הלימודים הם בחירה ואנחנו מקבלים לפי ראש של ילד, אז אם בבית ספר מסוים רק עשרה תלמידים רוצים ללמוד ערבית, לא תיפתח כיתה, ואף אחד לא עושה כלום בשביל למנוע את זה".
עם זאת, היחס המזלזל של משרד החינוך כלפי המקצוע מתחיל הרבה לפני כן. מלבד במכללה האקדמית בית ברל, אין כמעט מסלולים אקדמיים להוראת השפה הערבית, ולפיכך קשה מאוד לאתר מורים חדשים. "הזלזול הזה מגיע גם לחלק מהתלמידים, אבל הם לא מבינים שידיעת השפה משרתת הרבה מאוד תחומים, גם עבורם", ציינה המורה א'. "אנחנו צריכים את הידע של הילדים האלה, משתמשים בהם בצבא, במבצעים, הם מאזינים, הם מתרגמים. לא חסרה בזה עבודה גם אחרי הצבא, המדינה מקבלת בחזרה את ההשקעה שלה".
"עד 95' חשבנו שיהיה שלום והיו המון תלמידים"
מורות אחרות במקצוע הדגישו את הבעייתיות בכך שלא מדובר במקצוע חובה לתלמידי תיכון. "6,000 זה מעט מאוד, וזה נובע ממדיניות שמאפשרת לתלמידים בחירה וזה לא חובה", אמרה סיגלית לוי, מורה לערבית זה 17 שנה בתיכון עירוני ד' בתל אביב. "התלמידים לומדים את השפה העברית והאנגלית, ומבחינתם עוד שפה זרה זה עומס, והם שואלים את עצמם, 'למה אני צריך את זה?'". לוי ציינה כי היא שמה לב שגם התלמידים שבוחרים ללמוד ערבית לא ידברו ביניהם בשפה. "יש להם קצת רתיעה, זאת בניגוד לשימוש בשפה הזרה השנייה שהם לומדים, אנגלית. אני מניחה שהרתיעה שלהם נובעת מהקשר לעולם הערבי. משום שזה 'ערבי' צריך להתרחק מזה, וזאת תפיסה שקשה לי לראות בבית הספר".
אחרים בוחרים שלא ללמוד ערבית מטעמי אופנה. "ערבית זה לא מקצוע טרנדי. היום שוטפים את המוח שמדעים הם הכי יעילים, אז תלמידים חושבים פעמיים: 'מה אני אעשה עם ערבית?', שזאת טעות. בכל מדינה שיש בה שני עמים עם שתי שפות, לומדים את שתי השפות, מאוד מוזר שזה ככה אצלנו", תמהה לוי.
בתיה בר טוב, מורה לערבית זה 30 שנה בגימנסיה הרצליה שבתל אביב, סיפרה על תקופות שבהן הדברים נראו אחרת. "עד שנת 95', ב'שנות האופוריה', כשחשבנו שיהיה שלום במזרח התיכון, היו לנו המון תלמידים, וכל הורה שהגיע לערב הורים אמר 'חבל שאני לא למדתי ערבית'". לאחר מכן, לדבריה, ההתעניינות ירדה. "אנחנו מדברים בכיתה על ההתרחשויות במדינה, וברור לנו שיש לזה השפעה. בתקופות של פיגועים התלמידים עושים את ההקשר, הם שואלים כל הזמן ואנחנו לא מסתירים כלום. הם שואלים על דאעש, ואנחנו מסבירים להם על ההבדל בין הסונים לשיעים".
"במלחמה בעזה התלמידים הגיעו לכיתה וציפו שנספר להם מה שקורה שם, ואנחנו ניסינו להסביר את הסיטואציה הלא פשוטה שבה אנחנו חיים. בחטיבות הצעירות הם אפילו לא ידעו איפה זה עזה", סיפרה הר טוב. "אנחנו כל הזמן משדרים שחשוב ללמוד ערבית מתוך גישה הומניסטית, שזאת אוכלוסייה שחיה יחד אתנו וצריכים להיות מעורים ובוודאי להכיר".
גם התלמידים שבחרו ללמוד ערבית מספרים על אהבה גדולה לשפה לצד חוסר הבנה של הסובבים אותם. עינב ארגוס, תלמידת י"ב בתיכון עין כרם בירושלים, נבחנה בבחינת הבגרות בערבית לפני כשבועיים. "זאת שפה שאני מאוד אוהבת ומחוברת אליה. יש לי חברים ערבים ואני עובדת עם ערבים במסעדה, ואני חושבת שזה חשוב לדעת את השפה, במיוחד במצב בארץ", אמרה. בכיתת הערבית היחידה בשכבתה, יש בסך הכול ארבעה תלמידים. "אני חושבת שיש תפיסה די חזקה לגבי ערבים במדינה, ועושים את ההקשר הפוליטי אבל לא מבינים שזאת שפה של בני אדם, שהם יודעים את שלנו ואנחנו גם צריכים לדעת את שלהם, הם חיים בינינו. יש תלמידים שחושבים שאם אתה לומד את השפה זה משליך על התפיסה הדתית שלך או מי שאתה".
"קיבלתי הרבה הערות של 'למה את לומדת ערבית?' ו-'מה, את ערביה?', ולקחתי את זה בצחוק", אמרה ארגוס, והוסיפה הצעת ייעול: "צריך להפגיש אותנו עם תלמידים ערבים, להסביר שלא קיים באמת כזה הבדל ביננו. הם לומדים כמעט אותם התכנים, רק מדברים בשפה אחרת".
מנגד, עומר, תלמיד י"א בתיכון עירוני ג' במודיעין, סיפר כי המגמה ללימוד ערבית היא הנחשקת ביותר בבית ספרו. "זאת מגמה מאוד איכותית שהמון שנים קודם המליצו לנו עליה הבוגרים. היא מתוגברת על ידי הצבא. באים אלינו להרצאות מיחידות מובחרות במודיעין, ודי ברור לנו שאם אנחנו רוצים להגיע לשם, מגמת הערבית זאת הדרך", אמר עומר. "גם המורות מדהימות והלמידה חווייתית, מתובלת בהמון תרבות, שירים, מתכונים בערבית. זה שיעור כיפי שאנחנו ממש מחכים לו".