"חרדים שיצאו לאקדמיה או לעבודה מתקשים למצוא שידוך"

זה היה נראה כמו כנס חרדי ממוצע, הגברים מקדימה והנשים מאחורה, הבחורים לבושים בחולצות לבנות והבחורות חסודות - ובכל זאת, היה זה כנס שונה בנוף החרדי. כל המשתתפים היו צעירים וצעירות שמעט סטו מהתלם החרדי המקובל, יצאו ללימודים אקדמיים או השתלבו בשוק העבודה, וכעת הם תוהים כיצד ימצאו את החצי השני בתוך עולם השידוכים החרדי.

כנס השידוכים החרדי הראשון שהתקיים אתמול (ראשון) בירושלים היה בדיוק עבורם - צעירים וצעירות חרדים שיצאו לאקדמיה או לעבודה ולכן תויגו באופן אוטומטי כ"סוג ב'", למרות שלדבריהם, הם נשארו "חרדים לכל דבר". יחד עם אנשי מקצוע הם התכנסו כדי לדבר על הבעיות שבהן הם נתקלים בשוק השידוכים החרדי אשר רווי בסטריאוטיפים, וגם כדי למצוא פתרונות שיזכו אותם בעתיד להכרה בעולם החרדי.

יוסי חיים, חרדי בן 30, יצא לשוק העבודה לפני חמש שנים, עוד כשלמד בישיבה. "התחלתי לעבוד ברדיו", סיפר חיים ובכך תמצת את הבעיה שאליה נקלע כשפתח בחיפושים אחר החצי השני שלו בדרכים המוכרות בעולם השידוכים החרדי. חיים טרם מצא את בחירת ליבו, וגילו שנחשב למבוגר בעולם החרדי רק הפך את החיפושים לקשים יותר. לכנס השידוכים הוא הגיע לבוש בכובע וחליפה שחורה והסביר שהסיבה שבגללה הסכים להיחשף, דבר שאינו מובן מאליו, היא כי "אולי אמצא שידוך". "למה בחורה צריכה להגיע לגיל 24 או 26 כדי להסכים לשמוע על בחור שעובד? עבודה זה מינוס? צריך לעקור את ההבנה הזו", אמר.

בעולם השידוכים החרדי מרבית המשפחות נוהגות להיעזר בשדכן או בשדכנית, שיוצרים קשר עם משפחתה של האישה ומודיעים לה שיש להם בחור להציע. מאותו הרגע משפחת הכלה מתחילה לברר על המיועד בקרב שכנים, מכרים, חברים והמחנכים שלו בישיבה. אם הבחור נראה להם, נוצר קשר ראשוני עם משפחתו, ואז מפגישים את הבחור עם הבחורה. לעתים, הבחור נפגש גם עם הוריה של הכלה.

בניגוד לעבר, אז התקיימו פגישות בין בחור לבחורה בבית של מישהו מוכר, כמו אחד הדודים או האחים, היום מתקיימות הפגישות בלובי של בתי מלון, מסעדות או מקומות בילוי אחרים. הציפייה שהשניים ימצאו עצמם בזרועותיו של האחר מגיעה אחרי פגישות מועטות. כשמדובר בקהילות שמרניות וסגורות יותר, כמו חסידויות רבות, חמש פגישות ייחשבו למספיק. במקרים אחרים, מספר הפגישות יגיע גם ל-12 או 14. בתהליך השידוך מקומם של ההורים דומיננטי ביותר.

החרדים שיצאו לאקדמיה או לשוק העבודה לא מצאו את מקומם בשוק השידוכים הרגיל. "ראיתי בחורים שהיו נטועים בתוך בית המדרש", סיפר אתמול מתי הורביץ, מ"אגודה אחת", מי שעומד מאחורי כנס השידוכים ונועד לקדם אחריות חברתית תורנית. "ברגע שהם יצאו לעבוד - השדכנים הפסיקו להסתכל עליהם. ראיתי את זה וזה כאב לי מאוד". הורביץ הוסיף כי אפשר לתלות את הבעיה בשדכנים, בחינוך של הסמינרים, בהורים או בבחורים עצמם. "אבל במקום לתלות את הבעיה באחרים, אנחנו כאן כדי להציף אותה ולהציע לה פתרונות". לדבריו, "ברגע שנער או נערה יצאו ממסגרת הלימודים החרדית שבה היו, הם נכנסו לערפל שאינו מוכר לחברה החרדית ונוצר קושי לחבר ביניהם".

נחמיה שטיינברגר, ראש המכינה החרדית של האוניברסיטה העברית בירושלים, לא חשש מלהניח את הקלפים על השולחן. "שידוך זה כמו עסקה", אמר, "הכול בנוי על מסד נתונים שמלא בסטראוטיפים. טיב הבחור, השם של הבחור ועוד שלל שאלות ורעיונות שמלווים בסטיגמות שלעיתים מנותקות מהמציאות. כשבחור חרדי יוצא ללמוד לימודים אקדמיים הוא הופך לפתע מאדם שמובל על ידי גורמים חיצוניים לאינדיבידואל שבוחר לעצמו את הדרך. עד עכשיו, ההורים תפסו עבורו את ההגה, עכשיו הוא כבר תופס את ההגה בעצמו ולמעשה צריך ליצור לעצמו את הגורל לבד. זה לא מובן מאליו כי יש לו מגבלות הלכתיות וערכיות, ולמשל הוא לא יכול ללכת לבר כדי להתחיל עם בחורה".

שטיינברגר, כמו שאר הדוברים, הסכים על כך ש"הגדר החרדית בעולם השידוכים החרדי, צריכה הזזה למקום שבו יוכלו הסטודנטים החרדים למצוא את השידוך החרדי הקלאסי. הדרך של שדכן ושדכנית היא כבר לא בהכרח הדרך האידיאלית למציאת שידוך".

הפתרון המדובר ביותר בכנס השידוכים ככלי למציאת שידוך הוא האינטרנט. אנשי המקצוע, ולא רק הם, סבורים כי מה שהיה בעבר למוקצה במגזר החרדי, יהפוך אולי יום אחד לכלי סיוע בידי אלה המתקשים למצוא עצמם בתוך מסגרת השידוכים הרגילה. בכך, יפתחו לעצמם עולם חדש שדרכו ימצאו לעצמם את השידוך המיוחל. אתר האינטרנט הראשון עבור שידוכים בציבור הדתי והחרדי הוקם בשנת 2001. מאז, קמו יותר מ-10 נוספים. "האתרים מתחלקים לשלושה סוגים", אומר שמואל דרילמן, חרדי שהקים את "מבט לשידוכים", פרויקט מידע על שידוכים בחברה החרדית. "היכרות ישירה בין הבחור והבחורה, אתרים עבור שדכנים, ואתרי מידע. ההיכרות הישירה בין בחור לבחורה פחות צלחה עד כה בעולם החרדי".

יעל סילמן, רווקה חרדית, בת 27 מכירה היטב את ההיכרויות באינטרנט. סילמן פתחה כרטיס באתר היכרויות לאחר שחברתה ביקשה ממנה. "אמרתי שאין סיכוי בעולם כי זה נורא למצוא באינטרנט שידוך. אחרי לא מעט שכנועים, הסכמתי", היא מספרת. "הייתי נכנסת כל יום לפרופיל שלי, בהתחלה הוא היה בלי תמונה, ראיתי 30-40 חיוכים, עוד 20 הודעות, הייתי מרפרפת ולא באמת בוחנת. בסוף, אחרי מאות בחורים, פגשתי בחור ובפגישה הוא לא הפסיק לדבר. פגשתי עוד בחור ועוד בחור, אבל זה היה כל כך רחוק מהשידוכים בבית". אחרי הפגישות הרבות שלא צלחו היא וויתרה. "יותר לא פתחתי את האתר הזה, החלטתי שזה לא זה. הפתרון טמון באתר אינטרנט שמצד אחד יהיה כמו אתר היכרויות, אך מצד שני ינוהל על ידי שדכנים ושדכניות. צריך למצוא את הנוסחה לכך שגם אנחנו כחרדים שעובדים או לומדים, נוכל למצוא את השידוך שלנו בלי סטיגמות מיותרות".

החברה החרדית עוד רחוקה מלהכיר בפתרונות שעלו בכנס השידוכים בירושלים, אך לכל תהליך יש את הזמן שלו. "אם היו אומרים לי לפני 10 שנים", הסביר אחד המשתתפים, "שחרדים יילמדו תואר אקדמי - הייתי צוחק עליהם בפנים, היום זה כבר הפך לתופעת ענק. זה עוד יקרה גם בעולם השידוכים. לימודי תואר במכללה חרדית או באוניברסיטה לא יהיו מוקצה, הם יהיו יתרון עבור מי שזה מתאים לו, ויש רבים כאלה. רק כמו בשידוך, צריך למצוא את ההתאמה הנכונה".