בשבועות האחרונים היינו עדים לגל של הפגנות ומחאות של הקהילה האתיופית בישראל נגד הקיפוח. במקביל למחאה נשמעו גם קולות של תמיכה מרבים שאינם בני העדה, קולות של הזדהות וקריאות לשינוי. אך קולות אלה אינם מספיקים. לאחר שהרעמים נדמו יהיה זה אסון אם החברה הישראלית וקברניטיה לא יובילו לשינוי אמיתי של המצב.
לצערי, אין חדש תחת השמש. החברה הישראלית מתקשה פעם אחר פעם בקליטת העליות השונות. מדובר בטעות היסטורית שחוזרת על עצמה וחייבים לשים לה סוף. החברה הישראלית יצרה לאורך השנים בידול של יוצאי אתיופיה ממנה, לא קיבלה אותם לתוכה ולא ידעה כיצד להתייחס, ללמוד ולהכיר את התרבות ממנה באו.
החברה הישראלית חייבת בראש ובראשונה להפסיק את תיוגם כאתיופים. על כולנו להפנים ומהר שהמפגינים ברחובות לא היו אתיופיים אלא ישראליים לכל דבר.
ההפגנות האחרונות היו אמורות לנער את כולנו, זו לא הפעם הראשונה שיוצאי אתיופיה מפגינים נגד אפליה. כבר לפני כ-20 שנה סערו הרוחות כשאלפים מיוצאי העדה מחו ברחובות בפרשת תרומות הדם. אך גם כעת 20 שנה אחרי לא השתנה הרבה. הלהבות שכחו, השקט חזר ואנו ממשיכים הלאה לסיפור הבא, כאילו דבר לא קרה עד להפגנה הבאה.
ישנם לא מעט גופים שלאורך השנים פעלו ופועלים למען הקהילה האתיופית. ארגון נשות הדסה הוא רק דוגמא אחת לארגון שבאמצעות כפרי נוער מקדם נערים ונערות ישראליים בני העדה האתיופית. בכפרי הנוער נותנים לנערים ולנערות את הכלים להשתלב בחברה הישראלית וזאת לצד הכרת המורשת שלהם והמקום ממנו באו. מדובר בנוער נפלא, שורשי, אוהב ישראל שאם החברה הישראלית תיתן לו הזדמנות, הוא יוכל לתרום רבות למדינת ישראל.
הדרך להשגת השינוי אינה קלה וסביר להניח שהיא גם לא תקרה בין יום. מדובר בתהליך, אבל חשוב להתחיל אותו באופן מידי. צריך לאותת שהשינוי אכן מתחיל ואין התחלה יותר טובה לכך מאשר שמפכ"ל המשטרה יודיע, כי אין בכוונתו למצות את הדין עם בני העדה שנעצרו בהפגנות. אף אחד מאיתנו לא רוצה שיוגשו כתבי אישום, זה מיותר, ואסור שזה יקרה. מיצוי הדין עם המפגינים רק יחריף את הבידול והפער בינינו. הגיע הזמן למסר אחר, מסר של קבלה ולא של דחייה, מסר שיאותת לכולם שבעצם כולנו באותו צד.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.