פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      על הרשימה המשותפת לעבור מהתנעה לפעולה

      הרשימה המשותפת צריכה לנצל את כוחה, ולהעמיד לפניה מטרות אחרות מאלו שעמדו לפניה כשהיו 4 מפלגות קטנות, מפוצלות. בראש ובראשונה, הדאגה לאזרח הערבי בבעיותיו האזרחיות, ובראשן בעיית הדיור

      נציגי הרשימה המשותפת עם נשיא המדינה ראובן ריבלין, מרץ 2015 (מערכת וואלה! NEWS , יונתן זינדל)
      (צילום: יונתן זינדל)

      עד לבחירות האחרונות, המגזר הערבי היווה 20% מכלל האוכלוסייה, אך המדינה לא באמת ראתה אותו. למרבית הציבור הכללי, המגזר הערבי נתפס כמיעוט שולי, לא חשוב ובלתי משמעותי. בימיי כסטודנט באוניברסיטת תל אביב ב-1978, נכחתי בכנס ממשלתי בנושא "תיעוש הכפר הערבי". במהלך הכנס נישאו נאומים יפים וחשובים על הנעת התעשייה לכפר הערבי, אך בפועל, הדי מחיאות הכפיים על הנאומים נדמו, ודבר לא השתנה.

      וכך, הישוב הערבי נותר מקובע ומסוגר בישובים צפופים וללא פתרונות תעשייתיים. השטח המוניציפאלי נשאר צפוף, אין אזורי תעשייה או מסחר בכלל, ואם כבר יש, הם ממוקמים בתוך אזורי המגורים; גם בתחום הדיור הפרטי המצב קשה. אין תוכנית מתאר מסודרת, הבנייה לרוב בלתי חוקית והמדינה מעלימה עין. צריך לומר זאת בקול רם - בעיית הדיור במגזר נוראית, הפכנו להיות יישובי גטו. תושבי המגזר יוצאים בבוקר אל הערים למקום עבודתם, מי בבנייה ובחקלאות, מי בתעשייה ובמסחר, ומי בחינוך, רפואה או הנדסה, אך בערב הם חוזרים ומסתגרים ב-ד' אמותיהם בכפר.

      והנה, בבחירות האחרונות אירע דבר חסר תקדים. התאחדותן של המפלגות הערביות לכדי מפלגה אחת גדולה ומשותפת, וזכייתה ב-13 מנדטים, הביא אותה להיות הרשימה השלישית בגודלה בכנסת ישראל. הפתעה. פתאום המגזר "התגלה", פתאום התגלתה ההבנה שאי אפשר יותר להתעלם ממיליון וחצי תושבים, אזרחי המדינה. ואולם, הרשימה המשותפת צריכה לנצל את כוחה, ולהעמיד לפניה מטרות אחרות מאלו שעמדו לפניה כשהיו 4 מפלגות קטנות, מפוצלות. ובראש ובראשונה, הדאגה לאזרח הערבי בבעיותיו האזרחיות, ובראשן בעיית הדיור.

      המטרה פשוטה וברורה: תרבות הדיור במגזר הערבי צריכה להיות זהה לזו שבמגזר הכללי. איך עושים את זה? דואגים להרחבת תוכניות המתאר לישובים הערביים. צריך לאלץ את המדינה ואת מינהל מקרקעי ישראל להפשיר קרקעות לבנייה לזוגות צעירים, ולעבור למגורים לגובה, ולא בבתים צמודי קרקע. זאת כמובן תוך דאגה לכלל האלמנטים הכרוכים בשכונה לזוגות צעירים, דהיינו דאגה לתשתיות, גנים ציבוריים, מתנ"סים וכד'.. בקיצור, כל מה ששכונה צעירה זקוקה לו.

      אך בנוסף לטיפול בדיור הפרטי, יש לדאוג כאמור ובהקדם גם לצד התעשייתי, וזאת באמצעות בניית מרכזים מסחריים ותעשייתיים קטנים בישובים הערביים. פעולה זו תביא אך תועלת בשלושה היבטים: בראש ובראשונה - תעסוקה, במיוחד לנשים. שנית, סיוע למועצות המקומיות, באמצעות תשלומי ארנונה וכך הקופה הציבורית של המועצה תגדל, ושלישית, זה יביא כמובן לצמיחה כלכלית. ההכנסה תגדל, רמת החיים תעלה, וכל הצדדים אך ירוויחו.

      נציגי סיעת הרשימה המשותפת מחוץ לבית הנשיא, מרץ 2015 (נועם מושקוביץ)
      תרבות הדיור במגזר הערבי צריכה להיות זהה לזו שבמגזר הכללי. הרשימה המשותפת (צילום: נועם מושקוביץ)

      אני קורא מכאן למנהיגי המפלגה: די, עברנו את שלב ההתנעה, צריך לעבור לשלב הפעולה. לא עוד הצהרות פוליטיות ריקות מתוכן. צריך לצאת עם תוכנית עבודה מסודרת, מוגדרת, עם שלבי עבודה וגאנט מתוכנן. ועל מנת שזה יקרה, צריך להפשיל שרוולים ולפעול למען שיתוף פעולה. שיתוף פעולה עם ארגונים חברתיים מגזריים, כמו "תחטיט אלבדיל" למשל, שיתוף פעולה עם אנשי עסקים ערבים, שיתוף פעולה עם משקיעים ערבים, ומעל הכל, שיתוף פעולה עם הממשלה.

      הממשלה ימנית? אז מה. היא גם ממשלה צרה, ודווקא בגלל זה אפשר ללחוץ ולהשפיע, ולעשות זאת מתוך ספסלי האופוזיציה. אופוזיציה היא לא מילה גסה, ועל מנת שתוכנית זו תצא לפועל, יש לערב את משרדי הכלכלה, האוצר, התעשייה והמסחר. זאת ההזדמנות שלנו. עכשיו. היום. לא עוד מפגשים שלא תצא מהם תכלית. להופיע ב"אלגז'ירה" זה יפה ונחמד, אבל לא מקדם אותנו באמת.

      אחוזי ההצבעה המרהיבים לרשות המשותפת בקרב אזרחי המגזר הערבי, לא נבעו מדאגה לעניינים המדיניים. אלו חשובים וכבודם במקומו מונח, אך הבעיות היותר אקוטיות למגזר הערבי הן דווקא אלו הנוגעות לענייניהם האזרחיים. הדרך ארוכה ולא קלה, אבל תרבות הדיור צריכה וחייבת להשתנות. האחריות עליכם. רוצים מעשים, לא דיבורים.


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.