ביום שידליקו כאן ג'וינט בלי חשש

(צפו בריאיון עם ח"כ תמר זנדברג)

"בהתחלה נכנסתי למעין התקף צחוק. מאוד נהניתי והיה לי ממש כיף. זה עבר אחרי שעתיים-שלוש והבנתי שהשד לא כזה נורא. זה הפך לסיפור אהבה". כך, כמעט באקראי, החל הרומן של גיא, בן 33 מכפר סבא, עם עישון קנאביס. מאז ההתנסות ההיא, בגיל 16, התעשנו ג'וינטים רבים במורד דרכי הנשימה של גיא, מנהל מוצר בחברת הייטק. הוא מספר כי העישון הפך לכלי חברתי, שאפשר לו להכיר באמצעותו אנשים ולהתקרב אליהם.

"פעם עישנתי על בסיס יומי, אבל היום זה ירד לפעמיים-שלוש בשבוע. לפעמים זה מתאים ולפעמים לא". גיא, אדם נורמטיבי במעשיו ובמראהו, מתכנן להביא ילדים בקרוב והוא מוטרד מיכולתה של המדינה להתערב בבחירותיו. "זה כמו שאבא שותה בירה או כוס יין. זה בדיוק אותו דבר - זה סם מאוד קל, אתה יכול לעשן אותו ולהיות הרבה יותר קשוב לילד שלך, לצחוק בצורה ילדותית ועדיין להיות עם כל האינסטינקטים ההוריים שאתה צריך".

עם זאת, המדינה לא ממש התרשמה עד כה מטיעוניו של גיא ושל מעשנים כמותו. חיכוכים עם הצד הפלילי של החוק נותרו מנת חלקם של אלו שבחרו לעשן קנאביס לשם הנאה. מנתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה כי בשנת 2012 נפתחו בישראל 22,895 תיקים בגין החזקה ושימוש לצריכה עצמית של סמים, עבירה שבגינה נפתחו 71% מכלל התיקים הנוגעים לסמים בשנה זו. המשטרה לא מבדילה בין סוגי הסמים, אך לפי כל ההערכות מרבית התיקים נוגעים לקנאביס ולנגזרותיו. 5,254 מהתיקים הבשילו לכדי כתבי אישום. 316 בני אדם נעצרו ב-2012 בגין צריכה עצמית.

על פי הערכות רשמיות של הרשות למלחמה בסמים, בין 9% ל-14% מאזרחי ישראל הם צרכני קנאביס. לפי הגדרתה, צרכני קנאביס הם מי שעישנו בשנה האחרונה. מסקר "יד על הדופק 3" שערכה הרשות בשנת 2013 עולה כי בקרב מבוגרים בני 22-40, 23% ישקלו להשתמש בקנאביס אם יזדמן להם. סקר אחר שערכה הרשות בשנת 2011 בקרב סטודנטים באוניברסיטת אריאל מצא כי רבע מהסטודנטים דיווחו על התנסות בקנאביס, ומהם שליש דיווחו כי השתמשו בקנאביס במהלך החודש האחרון, ויותר מפעם אחת.

"כמה פעמים עשו עליי חיפוש", נזכר גיא. "פעם אחת תפסו אותי. למזלי זה לא הוביל לכלום, אפילו לא הלכנו לתחנת משטרה. פשוט אמרו לי - 'תזרוק את זה, תשמיד את זה'. אפילו לא לקחו את השם שלי. רוב השוטרים לא רוצים להתעסק בזה. שוטר שמבין עניין ונתקל בזה יודע שחבל להרוס לבן אדם את החיים בגלל בחירתו לעשן ולא לשתות אלכוהול. הוא מבין שהמדינה מתעללת באזרחים ומכתימה את השם שלהם. אין לי שום עבר פלילי. לא רצחתי, לא אנסתי, עבדתי כל חיי, לא לקחתי כסף מהמדינה".

האם ייתכן שהמציאות הזו על סף שינוי? העולם המערבי, שנלחם לאורך המאה ה-20 מלחמה עיקשת ולא מוצלחת במיוחד בסמים, בוחן מחדש את המדיניות שלו. השינוי ניכר במדינות רבות ברחבי הגלובוס, ובולטות במיוחד וושינגטון וקולורדו שבארצות הברית, שם מותרים מכירה ועישון קנאביס בכפוף למגבלות מועטות. גם בישראל מפריחים מאות אלפי אזרחים עשן ירקרק, כרגע בניגוד לחוק. אבל ככל שאלו מתבגרים ותופסים עמדות מפתח בחברה, נראה כי גם הקונצנזוס הנוקשה כלפי העישון משתנה. עד כמה קרובה לגליזציה של קנאביס בישראל? אילו מודלים קיימים ללגליזציה בעולם וכיצד ניתן ליישמם בארץ? מה התועלות של הסדרת העישון ומה הנזקים שתביא? "מגלגלים את זה", סדרת כתבות חדשה הבוחנת את האפשרות ללגליזציה בישראל, מתחקה אחר המגמות שעשויות לשנות את הרגלי העישון שלכם.

"אי-הפללה של קנאביס תיושם עוד בקדנציה של הממשלה הנוכחית", הצהיר השבוע ח"כ ינון מגל (הבית היהודי) בשיחה עם וואלה!NEWS. שעות ספורות לאחר שסיים פגישה עם מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב יוחנן דנינו, הודיע מגל כי השניים סיכמו על הקמת צוות משטרתי שיבחן את היחס לשימוש בקנאביס רפואי וקנאביס בשעות הפנאי. הצוות יבחן את סוגיית האי-הפללה, יסקור את הנעשה בארץ ובעולם ויביא את מסקנותיו בפני ועדות הכנסת. "אי אפשר לעצום את העיניים נוכח שני דברים מרכזיים שקורים בחברה הישראלית", טוען מגל. "אנשים נורמטיביים הופכים לעבריינים בשל שימוש בקנאביס. זה לא הגיוני בחברה חופשית ודמוקרטית, בייחוד כשמדובר באזרחים משלמי מסים, שומרי חוק, שמשרתים בצבא. הדבר השני הוא שעל חשבון החברה הנורמטיבית נוצרים מקורות הכנסה לארגוני פשע, רווחים שנאמדים במאות מילונים מדי שנה".

למרות הערכותיו של מגל, יישום של לגליזציה מוחלטת במדינת ישראל עדיין רחוק. אורן ליבוביץ', עורך מגזין "קנאביס" בישראל ומי שניסה בעבר לקדם באמצעות חברי כנסת הצעות חוק המקדמות לגליזציה, מעריך כי יש צורך תחילה ביישום מדיניות של אי-הפללה של צרכני קנאביס. "זה בטח יתחיל בשלבים", הוא אומר. "השלב הראשון הוא אי-הפללה. היום אין חוק שאוסר על צריכה, יש פקודת משטרה שהומצאה עוד בימי המנדט הבריטי והיא מחויבת בהתאם לאמנת האו"ם שהמדינה חתומה עליה. זו הסיבה שגם בהולנד ובצ'כיה לגליזציה לא נעשתה חוקית באופן רשמי".

"בכל שנה נרשמים כ-20 אלף תיקים פליליים על החזקת ג'וינט לאזרחים שברובם הם נורמטיביים לחלוטין. המדינה גם הורסת לאנשים את החיים וגם מביאה לבזבוזי כספים. לא ייתכן שרודפים אחר מעשני קנאביס".

להערכתו של ליבוביץ', השלב השני יהיה הסדרת לגליזציה. לכך יש כמה חלופות שנוסו במדינות שונות. באורוגוואי, למשל, הסמכות הבלעדית למכירת קנאביס נשמרת בידי המדינה. חנויות ממשלתיות מוכרות לאזרחים קנאביס בכמות קצובה והרכישה מתועדת. המעקב אחר האזרחים הפך את המודל הזה לפופולרי פחות.

בארצות הברית יישמו וושינגטון, קולורדו, אלסקה ואורגון מודל למכירת קנאביס הפונה לשוק החופשי: עסקים מקבלים זיכיונות לפתיחת חנויות לממכר קנאביס בתנאי שהקונה מעל גיל מסוים ובהגבלת הכמות הנמכרת. המודל האמריקני קבע גם תקרת מס מקסימלית שהמדינה יכולה לגרוף מהפעילות העסקית, ובכמה מהמדינות נוצר מצב שבו הרשויות נאלצו להשיב לאזרחים אחוז מסוים מכספי המסים שגבו.

גיורא מאירוביץ', ישראלי בן 26 שעובד כמנעולן בקולורדו, מספר על הלם תרבות של ממש במדינה שבה מותר להדליק ג'וינט ללא כל חשש. "בהתחלה זה היה מאוד מוזר להיכנס לחנות ולקנות מריחואנה בלי אנשים שחושבים שזה משהו רע. מדי יום יש פרסומות ברדיו שמסבירות איך להשתמש בזה צורה נכונה ויש שלטי חוצות של פוליטיקאים שמביעים את עמדתם כחלק מהמצע שלהם בנושא. בהתחלה זה גרם לסוג של הלם אבל אחרי זה הכול עבר. אחרי שבארץ בכל שבוע שמעתי על מישהו שנעצר בגלל עישון קנאביס, פה זה לא כל כך שונה משתיית בירה או מעישון סיגריה".

כל אדם מעל גיל 21 שאינו תושב קולורדו יכול לרכוש עד 14 גרם קנאביס. תושב זכאי לרכוש עד 28 גרם. גידול ביתי מותר, אך אסור לעשן במקומות ציבוריים. במקום זאת ניתן לעשן בבתי קפה או בברים ייעודיים. לדברי מאירוביץ', התיירות עלתה מאז ששונה החוק והאזרחים נהנים, למרות המיסוי הגבוה שהטילה המדינה. "המיסוי מגיע ל-30% מהקנייה ואני רואה איך אנשים שמחים לשלם על זה", הוא אומר. "הם מעדיפים לשלם על משהו איכותי ולא לקנות ברחוב. מדברים על זה כל הזמן בתקשורת, תושבים מקבלים החזרי מס. יכול להיות שיש צדדים שליליים, אבל אני לא רואה אותם. לדוגמה, אנחנו לא שומעים על אנשים שעושים תאונות דרכים בגלל עישון. זה כבר לא 'אישיו'. זה פשוט הדבר הכי הגיוני להפוך את זה לחוקי. זה מעצים את התיירות כאן, אנשים מאוד אוהבים לעשן ולטייל ובחודש שעבר היה פה את יום הקנאביס הבינלאומי. הייתה תחרות, היה כנס גדול עם מאות דוכנים של חברות שמוכרות מוצרים הקשורים לתחום. זה לא מלווה בסטיגמה כמו בארץ. אני מגיע לבתים של אנשים במסגרת העבודה, פוגש גם סבתות, וכולם מבינים כמה טוב זה מביא וכמה זה אבסורדי שזה לא היה חוקי. גם מי שלא מעשן לא ייצא ויילחם נגד זה".

באירופה מונהגים מודלים אחרים. את הקופי שופס המפורסמים של אמסטרדם מכירים רבים, אך פחות ידועה העובדה שהולנד לא יישמה באופן רשמי מדיניות של לגליזציה בגלל חברותה באו"ם. הרשויות פשוט מעלימות עין ממכירת קנאביס בחנויות. בברצלונה ישנם מועדונים סגורים לחברים מעל גיל 21. כדי לצרוך קנאביס יש להירשם כחבר ורק שם העישון מותר. במדינות נוספות הגידול הביתי מותר, אך הקנייה מסוחרים אסורה.

כיצד ניצן ליישם בישראל מודלים כאלה? כאן הרי ישנן רגישויות הנובעות מחובת השירות הצבאי ומתפקידם המרכזי של גופי ביטחון נוספים. "אם הצבא יחליט שהוא אוסר על חיילים בשירות סדיר לצרוך קנאביס, אז ההתנהלות צריכה להיות על פי החוק", מציע ליבוביץ'. "אם חייל נתפס מעשן אפשר לשלוח אותו לכלא צבאי. זהו חוק צבאי שלא נוגע לכלל האזרחים. זה שווה ערך לכך שחייל לא ישתה אלכוהול בזמן שמירה, אבל זה נוגע רק לחיים הצבאיים".

"אני לא בא להרים דגל לעידוד שימוש בקנאביס, אבל המצב הוא שנכון להיום הקנאביס הוא בשימוש יומיומי על ידי מאות אלפי אנשים במדינת ישראל", מוסיף ח"כ מגל. "הניסיון להילחם בזה ולהגיד שזה רע לא צלח. אני מבין שאנחנו מדינה שנמצאת באזור מלחמה, שיש פה צבא, שיש פה רגישויות חברתיות. אנחנו במזרח התיכון, יש פה פחדים של אנשים ונוער שצריך לשמור עליו ולא להוסיף לו בעיות. אבל יש מציאות מסוימת. יכול להיות שלא צריך ללכת ישר למצב של לגליזציה אף שבמצב כזה המדינה תוכל לפקח יותר על המתרחש, תביא להחלשת ארגוני הפשע ואזרחים שומרי חוק לא יחיו בפחד שמא יהפכו לעבריינים".

אחד הנושאים שדורשים התייחסות במקרה של לגליזציה הוא סוגיית המידע הזמין והאמין. לו ירצה אדם מבוגר להתנסות בשימוש בקנאביס לצורכי פנאי ובילוי, עליו לדעת אילו נזקים עלול לגרום לו הקנאביס. למרבה הצער, מידע כזה נגוע במיתוסים רבים, תוצאה של עשרות שנות הפחדה ודיס אינפורמציה. ד"ר ברקת שיף-קרן, מומחית לטיפול בכאב ובהרדמה, מסבירה מהם הנזקים שגורם קנאביס לפי ניסיונה ומומחיותה.

לדברי ד"ר שיף-קרן, הקנאביס לא לגורם למה שמכונה בפסיכיאטריה תסמונת א-מוטיבציה, אובדן מוטיבציה. "מניסיוני, הקנאביס גורם לאנשים דווקא להתחיל לפעול. ללכת לאוניברסיטה, חתונה. דווקא תרופות לטיפול בכאב גורמות לירידה במוטיבציה וירידה בתפקוד המיני. מטופלים אמרו לי: 'קיבלתי תרופה אנטי דיכאונית והיא עובדת אבל אני נמצא בכלוב זכוכית'. חסרה להם אינטראקציה עם הסביבה. הקנאביס פותר את זה ופותח אותם חברתית. פתאום מופיע על פניהם חיוך".

"הבריחה מהמציאות היא גם כנראה דבר שלא ייחודי רק לבני אדם אלא מצוי אצל הרבה יונקים. מתוך הסתכלות, אנשים שמייחסים להם שימוש לשעות הפנאי דוגמת 'יין ישמח לבב אנוש', יש להם צורך אנושי בדבר".

"תופעת הלוואי הכי מפחידה היא שזה גורם לדפיקות לב מואצות ולעיתים אנשים שזה קורה להם נבהלים כי זה מקביל לתחושה של חרדה. מי שלא יודע שזה יכול לקרות לו או נמצא בסביבה לא בטוחה עלול להיכנס לחרדות. מה שיכול לעזור זה הסברה ותמיכה. כמו כן, עלולה להיות פגיעה מסוימת בזיכרון לטווח קצר, בדומה להרבה תרופות דוגמת תרופות אני דכאוניות, אנטי אפילפטיות. זה הפיך לחלוטין".

"למי שסובל מנטיה, יש סכנה מסויימת להכנס למצב פסיכוטי. מדובר באחוז מאוד נמוך מהמשתמשים ולא נוכל לנבא מי. בזמנו חשבו שחולים עם הפרעות פסיכיאטריות יכולים להיות יותר רגישים למצבים האלה. מניסיוני זה דווקא מרגיע אנשים פסיכוטיים, לא גורם להם להתקפי פסיכוזה".

"בנוסף, צריכת קנאביס מעכבת פעילות של אנזים נוגד קרישה. מי שמקבל חומרים מעכבי קרישה, למשל אנשים שעברו שבץ, צריכים להיות מודעים לזה". בהתייחסותה לתלות פסיכולוגית המיוחסת למעשני קנאביס, אומרת ד"ר שיף קרן כי "תלות פסיכולוגית קיימת בכל דבר שעוזר לנו. אני הולכת לבריכת גורדון כמעט בכל יום. אם לא אלך, אכנס לאי שקט. זה תלוי באישיות. יש לנו ריטואלים וכשהם לא נעשים אנחנו נכנסים לאי שקט. להגיד שזה פתולוגי? אפילו קפה או צריכת סוכר יכולה לגרום לחסר ברגע שאנחנו רגילים לה. זה לא מצריך כפרי גמילה".

"מבחינה קוגניטיבית אנחנו לא יכולים לדבר על נזקים דברים חד משמעיים. אין לנו מחקרים ארוכי טווח יעילים בהשוואה לאנשים שלא לוקחים חומרים. בעולם המערבי יש מיעוט של אנשים שלא משתמשים בחומרים פסיכואקטיביים כמו חומרי הרגעה. ביטלו ממצאי FMRI בנושא בגלל שמחקרים אחרים הראו אחרת", מסכמת ד"ר שיף.

בשל מורכבות הנושא, מדגיש ח"כ מגל כי הוא תומך בתהליך רב-שלבי. "ראשית, לא לפתוח תיקים לאנשים שמשתמשים", הוא אומר. "זה שלב ביניים. זה בסדר גמור ללכת עקב בצד אגודל יחד עם המשטרה והרשות למלחמה בסמים לצד משרד המשפטים, לראות שעושים את הדברים האלה בשכל. כולם מבינים שעושים מהלך שהוא מושכל, תוך כדי בחינה של מה שקורה בעולם. לקחתי על עצמי לטפל בעניין הזה. העובדה שהמשטרה תקים את הצוות היא צעד חשוב".

שרת המשפטים הנוכחית איילת שקד היא חברת מפלגתו של מגל, והפיתוי לשעוט קדימה גדול. למרות זאת, חבר הכנסת הטרי נזהר מצעדים פזיזים. "אני רוצה ללכת למהלך רציני", הוא מבהיר.

"יש פה השלכות חברתיות על דמותה של החברה הישראלית, על מידת החופש של האזרח ועל היכולת של ארגוני הפשע להתפתח. צריך לעשות את זה בזהירות, זו לא חוכמה להגיש רק הצעות חוק. אבל לדעתי הרכבת יצאה מהתחנה ויש לי יסוד סביר להניח שבקדנציה הזאת הנושא של האי-הפללה ישונה במדינת ישראל".

"ברגע שיהפכו את זה לחוקי, הצריכה אצל הצעירים פשוט תרד", מאמין גיא. "פתאום זה לא יהיה כזה מרגש. הריגוש מוסיף המון. זה קטע חברתי, כולם שותפים לפשע. אנשים מרגישים שהם עושים משהו מסעיר שמקרב ביניהם. זו עוד סיבה שבגללה אני בעד לגליזציה מלאה. האחריות של התודעה המלאה היא של אדם מבוגר. אדם שבוחר לעשות בנג'י מסכן את עצמו הרבה יותר. אין למדינה שום צורך להתערב בהחלטותיו האישיות של הפרט, אם אדם מפתח התמכרות אז תפקידה של המדינה לעזור, אם אותו אדם גם רוצה בעזרה. לא צריך התערבות של המדינה כל עוד אדם לא פגע באדם אחר".

לפניות לכתבת דנה ירקצי: danayark@walla.com