פעולה צבאית במקום סיוע צבאי

משלהי שנות ה- 60 מקבלת ישראל באופן קבוע מערכות נשק ותחמושת מארצות הברית, כחלק מהברית הלא כתובה ביניהן. בימים האחרונים פורסם כי בקרוב ישראל עומדת לקבל סוגים שונים של טילים.

פריט אחד, הגדול ביותר במשלוח הנוכחי, הוא מתקן ההופך פצצה "טיפשה" ל"חכמה", כלומר למדויקת. ישנם גם טילי אוויר - קרקע חודרי בונקרים. לישראל יש כבר טילים מסוג זה, הנחוצים לאור המגמה הברורה של אויבי ישראל: להתחפר בבונקרים מתחת לקרקע. אתרים תת קרקעיים מיועדים להסתיר ולהגן על מפקדים, גייסות, מאגרי נשק, משגרים ועוד, של החמאס והחיזבאללה וגם על מתקן פורדו באיראן, חלק מתשתית הגרעין שלה.

טילים שיחדרו מתחת לקרקע, ימחישו את "ידו הארוכה של צה"ל" ויחזקו את ההרתעה. אבל ספק אם הטילים שתקבל ישראל יספיקו למשימה זו, בעיקר בפורדו. הם קטנים מדי. לעומת זאת לארצות הברית ישנה פצצת ענק נגד בונקרים, ששודרגה לאחרונה, כך שתהיה מסוגלת לחדור גם את המתקן בפורדו. תוצאות הניסויים האמריקאים לגבי טיל זה נמסרו גם לישראל. יש בקונגרס האמריקאי קריאה להעניק לישראל פצצה אדירה זו.

פריט נוסף הוא טיל אוויר – קרקע הלפייר (באנגלית: אש גהינום). למרות השם האימתני טילים אלו דווקא אינם מיועדים לגרום הרס נרחב אלא נקודתי, ובכך לחסוך לישראל את הגיהינום הפוליטי, מוסרי, משפטי וכדומה הכרוך בירי, במיוחד בתוך מרחב אורבני צפוף כמו רצועת עזה. בעזרתם, חיל האוויר ינטרל מטרות מעל הקרקע כמו משגרים של רקטות.

פריט יוצא דופן בעסקה, הם טילי אוויר – אוויר. לחיל האוויר הישראלי יש מגוון של טילי אוויר – אוויר, כולל מתוצרת ישראל כמו טיל הפיתון. כמו כן במבצע "צוק איתן" ב- 2014 הושלכו על ידי חיל האוויר כ-100 טון פצצות אוויר - קרקע, מה שחייב חידוש מאגרים שדולדלו, אך אין זה כך לגבי טילי אוויר – אוויר. רק להדגשה, ב-1985 הייתה הפעם האחרונה בה מטוסי קרב ערביים הופלו בקרב אוויר – אוויר על ידי חיל האוויר הישראלי. בעשור האחרון יורטו, כולל באש סוללות ההגנה האווירית, מספר מטוסים ללא טייס, שהיו שייכים לחיזבאללה ולחמאס, וגם מטוס סורי אחד. כלומר, לא היה ירי נרחב, בוודאי בקרב, של טילי אוויר–אוויר וירי כזה גם לא צפוי בעתיד הקרוב. חיל האוויר הסורי שהוא היריב העיקרי של חיל האוויר הישראלי, נחלש מאד בשנים האחרונות, בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה. ישנה סבירות נמוכה כי באשר אל אסד, הנשיא של סוריה, יסתבך בעימות עם ישראל. אסד בקושי רב מחזיק מעמד מול אויביו בתוך סוריה.

לגבי יריבים פוטנציאלים. לירדן יש כ-60 מטוסי 16 –F , ולמצרים יש למעלה מ-200 מטוסי 16 – F. אך בניגוד לסוריה, עם שתי המדינות יש הסכם שלום ושיתוף פעולה בטחוני. לגבי חילות אוויר רחוקים, הרי זה של איראן מיושן וחלש למדי. חילות אוויר ערביים במפרץ כמו אלו של איחוד האמירויות וסעודיה, מצוידים במאות מטוסי קרב משובחים מתוצרת מערבית. אך הן מתמקדות ביריב, המשותף להן ולישראל: איראן.

ארצות הברית מחזקת צבאית גם את מדינות ערב במפרץ החוששות, כמו ישראל, מהעסקה המתרקמת לגבי פרויקט הגרעין האיראני. הסיוע הצבאי של ארצות הברית אמור לשכך את הדאגות של בעלות בריתה במזרח התיכון. אבל מדינות ערב במפרץ וישראל עשויות לראות בעסקה זאת מעין פרס ניחומים בעוד איראן לא נבלמת דייה בדרכה להשיג פצצה גרעינית. ישראל ומדינות ערב במפרץ, היו מעדיפות שארצות הברית תיקח את כל הפצצות שהיא עומדת לתת להן, ותשליך אותן בעצמה על תשתית הגרעין האיראנית.

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.