לו רק יכול היה מזכ"ל חיזבאללה לחזור בזמן, 15 שנים לאחור, לאותם רגעים של תהילה, כשהעולם הערבי עטף אותו בהילה של מנצחים וכל לבנון כרעה לרגליו. אז, כשכוחות צה"ל השלימו את נסיגתם מדרום לבנון, הפך נסראללה כמעט בן לילה לגיבור העולם הערבי - ובוודאי של לבנון.
אך לא מעט דברים קרו מאז. מלחמת לבנון השנייה הסתיימה עבורו במפלה (על אף הטענות תחילה כי חיזבאללה ניצח), והאביב הערבי הביא עמו את מלחמת האזרחים בסוריה שבה התערב. כמו במאי 2000, כמעט בן לילה הפך נסראללה מיקיר האומה לאויב הציבור הערבי.
עוד באותו נושא:
נסראללה: נסיגת ישראל מדרום לבנון - ניצחון ברור של ההתנגדות
מנהרות ועשרות אלפי רקטות: חיזבאללה מתכונן למלחמה עם ישראל
דאעש כבש את העיר תדמור; "מאות פסלים הועברו למקום מבטחים"
לצד זאת, הפך מזכ"ל חיזבאללה כלי שרת בידי האיראנים במלחמתם נגד הסונים - 15 שנים אחרי אותו "ניצחון" על האויב הציוני, נסראללה מוצא עצמו נלחם נגד אויב אחר לגמרי, סוני, כשישראל נותרה רק תפאורת רקע למלחמה בין הסונים לשיעים. והגרוע מכל עבור נסראללה, שרידותו של בן הברית המשמעותי ביותר במלחמה נגד ישראל ונגד הסונים, נשיא סוריה בשאר אסד, מוטלת בספק יותר מתמיד.
התקף הברברת האחרון שעובר על נסראללה אינו צריך להפתיע כאן איש. לא פעם בשנים האחרונות היינו עדים לגלי נאומים של מנהיג הארגון השיעי, בעיקר בעתות מצוקה אל מול הזירה הפנים ערבית והפנים לבנונית. וגם השבוע לא נראית מגמה שונה במיוחד. בשני נאומים תוך פחות מ-48 שעות ("יום הפצוע", ויום השנה לנסיגת צה"ל), שב נסראללה על דברים שנאמרו אינספור פעמים על ידו בשנים האחרונות: ישראל מודעת לכוחנו, אנו יכולים לפגוע בה וכו' וכו' וכו'.
ההימור הלא מוצלח של נסראללה על אסד
אלא שהתוכן המשמעותי יותר של הדברים (אפילו אם לוקחים בחשבון את הכתבה בעיתון א-ספיר שחשפה את רשת המנהרות של חיזבאללה בדרום לבנון), התייחס ללחימה בסוריה. נסראללה שלח יותר מרמז עבה ללבנונים ובעיקר לשיעים בלבנון, שבכוונת הארגון להגביר את מעורבותו בתקופה הקרובה בסוריה. "זו מלחמת קיום", הסביר וציין שבקרוב יכריז חיזבאללה על גיוס כללי, על אף שלא ברור היכן ובקרב מי (הארגון השיעי אינו יכול להכריז על גיוס חובה בלבנון).
בשורה התחתונה, ההימור של נסראללה על אסד (בין היתר כתוצאה מהלחץ האיראני שהופעל על מזכ"ל חיזבאללה), אינו נושא פירות. להיפך. הלחימה בסוריה רק הולכת ומסתבכת. שלטונו של אסד מתנדנד ואין מדובר רק בכיבוש תדמור בידי דאעש, על אף שהתקשורת המערבית נסחפה בעקבות ההצלחה המקומית הזו ובעקבות הידיעה המרעישה של אחד מארגוני זכויות האדם שכ-50% משטחה של סוריה תחת שליטת דאעש. זו כותרת מפוצצת, מפחידה, שנועדה בין היתר להגביר את המאמץ של הקואליציה לפעול ביתר שאת נגד דאעש. חלק גדול מהשטח הזה הוא בכלל מדבר, ללא נוכחות של כוח כזה או אחר.
הבעיה המשמעותית מבחינת חיזבאללה ואסד היא קואליציית הארגונים והכוחות שחברו לאחרונה יחדיו, מלבד דאעש, להילחם בכוחותיו של הנשיא הסורי בג'סר א-שורור, באידליב ובחומס - מקומות שבהם הצליח אסד, לפחות עד כה, להחזיק מעמד. במקביל, גם דאעש מצליח להפגיז כמעט בכל יום את דמשק ופרבריה ואפילו ארמון הנשיאות חוטף אש. רמת הגולן הסורית זה חודשים ארוכים בידי האופוזיציה הסורית (החילונית וג'בהת א-נוסרה - ללא דאעש) ולא ברור עוד כמה זמן יצליח הצבא הסורי להחזיק מעמד.
בלית ברירה, נסראללה ייאלץ לשלוח לסוריה עוד אלפים רבים מאנשיו כדי "להציל את טוראי בשאר". לצעד שכזה יהיו השלכות על הזירה הפנים לבנונית - על מספר בני העדה השיעית שישובו בארונות הביתה ועל המעמד של הארגון במדינה. במקביל, ייאלץ נסראללה לפגוע, ולו חלקית, בהיערכות שלו לקראת עימות אפשרי מול ישראל. אלא שעם כל הכבוד ליהודים (ואין הרבה במקרה של נסראללה), הם יכולים לחכות. ראשית, הוא יצטרך לטפל בצרות האמיתיות שלו - הסונים הקיצונים מבית דאעש, ג'בהת א-נוסרה ונתמכי סעודיה למיניהם.
לפניות לכתב אבי יששכרוף: aviissacharoff@walla.com