פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מי מפחד ממירי רגב

      אמנם רגב היא לא סמל התרבות התל-אביבית שהתרגלנו לאהוב, אבל למינוי שלה יש פוטנציאל לשמוע קולות שאנחנו פחות נחשפים אליהם. עם זאת, אם תונהג כאן צנזורה והתערבות בתכנים, זו תהיה הכרזת מלחמה ואולי תעיר את האמנים שכבר 15 שנים לא יצרו כאן שום דבר באמת קיצוני

      טקס ממלכתי לציון יום ירושלים, גבעת התחמושת, מאי 2015 (נועם מושקוביץ)
      (צילום: נועם מושקוביץ)

      כבר כמה ימים שאני יושבת וקוראת בהלם מוחלט את התגובות על מינויה של חברת הכנסת מירי רגב לשרת התרבות. מעולם לא חשבתי שמינוי של שר או שרה יכול לגרור לינץ' תקשורתי וחמור מכך, לינץ' מצד חברי האמנים. אני לא יודעת אם הסיבה היא המגדר שלה, הרקע, השתייכותה הפוליטית או ההתבטאויות שלה בעבר, אבל השורה התחתונה גורמת לי לנוע באי נוחות בכיסאי. מה קרה לנו? לאן אבדה הבושה?

      אמנים רבים הביעו את חששם, מאפשרות של החמרת הצנזורה ומדיניות של "סתימת פיות". ב"ארץ נהדרת", שנוהגת להציג את רגב כסמל הברוטאליות, שודר מערכון מבריק ובו רגב פוסלת כמעט את כל סרטי הקולנוע הטובים שנעשו בישראל בשנים האחרונות. לחששות אלו יש לכאורה בסיס, מאחר שרגב צוטטה כך בימים האחרונים: "בסרטים צריך לקבוע גבולות. לא אסתום פיות, אבל אם צריך לצנזר – אצנזר". בעבר אף תקפה אמנים שמזוהים עם השמאל בשל התבטאויות שנתפסו בעיניה קיצוניות, כמו נתן זך, אלונה קמחי, ענת וקסמן ויאיר גרבוז.

      אמנם, רגב היא לא סמל התרבות התל-אביבית שהתרגלנו לאהוב, אבל המינוי שלה טומן בחובו פוטנציאל לשמוע קולות שאנחנו פחות נחשפים אליהם, קולות שלרוב נדחקים לשוליים, בין אם מהפריפריה שממנה הגיעה ובכלל מאוכלוסיות שנחשבות מוחלשות. רגב רצתה תיק חברתי, את משרד הרווחה, אך גם במשרד התרבות היא יכולה לפעול מתוך רגישות חברתית. בנוסף, ההודעה של רגב כי היא מעוניינת להגדיל את תקציב התרבות מעודדת, וחשוב שהשרה תהיה "עם מרפקים" לשם השגת המטרה.

      עם זאת, אם תונהג כאן צנזורה חריפה והתערבות בתכנים, דבר שאני מתנגדת לו בתוקף, זו תהיה הכרזת מלחמה, וכל צד רק יקצין את עמדתו מתוך התגוננות ותגובת נגד. אבל בואו נודה באמת: אנחנו האמנים בישראל בשנים האחרונות התנוונו, זעקתנו לא כל כך נשמעת. ב-15 השנים האחרונות לא נעשה כאן שום דבר באמת קיצוני ומתריס, לא בתיאטרון הרפרטוארי ולא בפרינג'. אנחנו אוהבים לחשוב שיש לנו את חופש הביטוי, אבל מזמן אף אחד מאיתנו לא באמת מעז. רובנו הפכנו לנהנתנים, שאוהבים את הכסף, הפרסום והחיים הטובים, ושכחנו להילחם את המלחמה של בני עמנו. אף אחד לא שם את עצמו על קרנות המזבח, אף אחד לא באמת מרים את הדגל החברתי.

      גרבוז בכיכר רבין: "קומץ שולט בנו" (יח"צ)
      תקפה אמנים שמזוהים עם השמאל. יאיר גרבוז (צילום: יח"צ)

      יש לי הצעה. בואו נחליט שכולנו רוצים בטוב. לא נשכח שמאחורי כל פוליטיקאי ישנו אדם שרוצה להצליח במה שהוא עושה. אני בטוחה שגם מירי רגב רוצה שיאהבו אותה. אני בטוחה שגם היא, בדיוק כמו כולנו, נפגעת כשמעליבים אותה. בואו ניתן צ'אנס, נמתן את ההתנשאות ולא ננהג כלפיה בגסות. מאה ימי החסד רק החלו, ורגב עוד יכולה להפתיע אותנו לטובה.

      ולך הגברת מירי רגב, שרת התרבות שלנו, אני אומרת – אנחנו, אנשי התרבות והרוח, מקדישים את עצמנו כבר שנים לאמונה הגדולה שלנו בכוחה של האמנות, שתחילתה אי אז בתחילתה של ההיסטוריה האנושית. אנחנו מאמינים בנאורות, בפילוסופיה ובחופש הביטוי והיצירה. נסי להבין עד כמה הערכים הללו חשובים לנו.


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.