בימים אלה קיבל הרמטכ"ל החלטה לפרק את גדוד חרב הדרוזי. בקרב בני העדה, הדעות חלוקות אם ההחלטה נכונה, ואם לאו. לדעתי, מדובר בהחלטה נכונה, מתבקשת, ואף באה מאוחר מדי.
אני מבין את חבריי בני העדה שכועסים על ההחלטה, וחשים כאילו פגעו להם במיתוס, או אפילו בקודש הקודשים. אולם, אני לא מסכים איתם .
אנו בני העדה הדרוזית צועקים מתחת לכל עץ רענן, כי הגיע הזמן שנשתלב ללא כל חסמים, בכל מוסדות המדינה, במשרדיה ובארגוניה, כל העת אנו דורשים אינטגרציה מלאה, ללא בידול.
אי אפשר לדרוש השתלבות מלאה במוסדות המדינה השונים, ומצד שני לדרוש את המשך הבידול שלנו, בדמות השארת הגדוד הדרוזי. היו ימים שבידול זה היה כורח המציאות, ואולי גם חשוב לעדה הדרוזית וגם חשוב לצבא ולמדינה, אולם עידן זה חלף לו מן העולם .
היה אז מי שהאמין כי ישנם צעירים דרוזים שרוצים להתגייס, אולם יהיו להם קשיי הסתגלות והתאקלמות, במיוחד לאור הקושי בהבנת ודיבור השפה העברית והמנטאליות האחרת. אולם, היום כשדרוזי יכול להיות טייס, ומפקד חטיבה סדירה, ומפקד אוגדה סדירה, אין עוד את הצורך ביחידה על טהרת המין הדרוזי.
להערכתי, אין היום צעיר דרוזי שאיננו מסוגל לשרת בכל יחידה מיחידות הצבא, ואם יש כאלה, אז לצבא יש את הכלים לטפל בהם, ולמצוא להם את המסגרת הראויה, כמו כל חייל אחר שסובל מליקוי כלשהוא .
על כן אני מברך על ההחלטה לפרק את גדוד חרב , ומאמין שזה צעד חשוב במלאכת ההשתלבות הנחוצה לעדה .
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.