פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מפגינים היזהרו מחיקויים

      ניסיונם של ח"כים מ"הרשימה המשותפת" לנצל את זעקת בני העדה כדי להוכיח שישראל היא מדינת אפרטהייד, נגוע בציניות מרושעת. גם אם יש מן המשותף בין אוכלוסיית ערביי ישראל ויהודי אתיופיה, עדיין רב השונה מן המשותף ברקע למאבק. אל תנצלו את המחאה בכדי להיאבק במדינה

      ישיבת חירום בכנסת עם בני העדה האתיופית, מאי 2015 (נועם מושקוביץ)
      דיון חרום בכנסת בעקבות מחאת יוצאי אתיופיה (צילום: נועם מושקוביץ)

      מחאת יהודי אתיופיה העלתה לסדר היום מספר נקודות חשובות, הנוגעות לאתגרים הלאומים העומדים לפתחה של החברה הישראלית, כמו גם לקובעי המדיניות.

      אחת הנקודות העקרוניות והמקוממות שנחשפתי אליהן, היא ניסיונם של מספר חברי הכנסת מ"הרשימה המשותפת", לנצל את זעקתם של בני העדה, כדי להוכיח את טענתם שמדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד. הניסיון לגזור גזירה שווה בין יהודי אתיופיה, לבין אזרחי המדינה הערבים, או לטעון כי מדובר במקרים זהים, אינו מחזיק מים במקרה הטוב, ונגוע בציניות מרושעת במקרה הפחות טוב.

      הרשו לי לומר לכם באופן אישי, כי גם אם יש מכנה משותף בין שתי האוכלוסיות, ערביי ישראל ליהודי אתיופיה, והוא תחושת המיעוט החברתי והקושי בתהליך החיברות לחברה, עדיין רב השונה מן המשותף ברקע למאבק ולמחאה של שתי האוכלוסיות השונה במהותו. גם אם נראה שצבען של שתי המחאות זהה, הרי שאין קשר בין שתיהן והן רחוקות אחת מרעותה כרחוק מזרח ממערב.

      ולמי מאיתנו ששכח תוך כדי ההפגנה מי הם יהודי אתיופיה, הנה תזכורת קצרה:

      יהודי אתיופיה הם יהודים שגלו מארץ ישראל בזמן שהיה בה שלטון ריבוני יהודי, וראו את בית המקדש בירושלים עומד על תילו. לאחר ירידה מוסרית, ערכית, וחברתית בתוך עם ישראל, גלינו מארצנו, והתרחקנו מעל אדמתנו. למרות גלות ארוכה וניתוק מוחלט משאר הקהילות היהודיות בעולם, המשכנו לשמור אמונים ולחלום על שיבה לארץ ישראל ולירושלים. למרות הקושי העצום בשימור הזהות היהודית באתיופיה, ולמרות ששלטו בה דתות שאיימו על קיומה של הקהילה היהודית, הצלחנו לשרוד, והחלום של אבותינו התגשם לאחר גלות של 2500 שנה.

      אין ביטוי חזק ומשמעותי לקשר של עם ישראל וארץ ישראל, כמו הקשר של יהודי אתיופיה לארצם. אתמול ציינו וחגגנו את יום איחודה של ירושלים, ובד בבד באותו יום, זכרנו את החללים שנפלו בדרך מאתיופיה לירושלים בירת העם היהודי, בטקס הממלכתי שנערך בהר הרצל, במקום בו טמונים שאר אבירי הנפש של העם היהודי בהקמת המדינה.

      ומכך, שמחאת יהודי אתיופיה הציונים, שונה בתכלית ממאבקם של חברי הכנסת "מהרשימה המשותפת", ושל כל מיני ארגונים המנצלים את המחאה לטובת קידום רעיונם האידיאולוגי, השונה לחלוטין ממחאת יהודי אתיופיה.

      ולכן אני קורא לכל הארגונים הלא ידידותיים שאינם דורשים בטובתה של הקהילה האתיופית – הפסיקו לנצל את מחאת יהודי אתיופיה, וחדלו מהניסיון לרתום אותה למאבקכם כנגד מדינת ישראל.

      טקס האזכרה הממלכתי בהר הרצל, לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל, מאי 2015 (פול צלמים , גיל יוחנן)
      זכרנו את החללים שנפלו בדרך מאתיופיה לירושלים. הטקס בהר הרצל (צילום: גיל יוחנן)

      כאזרח יהודי ישראלי ממוצא אתיופי, הדואג לביטחונה הפנימי והחיצוני של מדינת ישראל, אני מבקש מחברי הכנסת ה-34 שאכפת להם, ודואגים לביטחון הפנים ולזהותה היהודית של החברה בישראל, לשים בראש סדר העדיפות את התחום החברתי כלכלי בישראל. אל לנו לשכוח את ההיסטוריה של עם ישראל, שבגינה גלינו מארצנו - בגלל שנאת חינם והתכחשות לזהות היהודית שלנו.

      הרגשתי צורך לכתוב נקודה עקרונית זו בכדי לחדד ולהבחין בין מחאה בתוך גבולות המדינה ולטובת המדינה, לבין רעיונות נגד אופייה היהודי של מדינת ישראל (היזהרו מחיקויים). ועוד, מכיוון שניראה כי יהודי אתיופיה שעלו לפני כ-30 שנה הציבו בפני החברה הישראלית אתגר לאומי שהיה קיים גם לפני כ-2000 שנה ונכשלנו בו כעם לצערי, עלינו להפיק את הלקח הלאומי החברתי, שכן אין טעות גדולה והיסטורית מאשר לחזור על אותה הטעות שוב.


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.