ירושלים – חממה למנהיגות העתיד

מסר מהעתיד: בשנת 2018 62% מתלמידי כיתות א' במדינת ישראל יהיו דתיים-לאומיים, חרדים או ערבים. בתרגום חופשי - רק 38% מתלמידי כיתות א' יחשבו שגופייה היא בגד הולם.

יותר מידי אנשים שפגשתי לאחרונה חושבים שמדובר בסרט חדש של היצ'קוק, וגם אם לא נעים להם לומר את זה בקול רם – הם מודים שכשיתחילו להרגיש את המספרים האלו ביומיום שלהם – הם ייקחו את עצמם ויעברו מפה למדינה שבה יוכלו להרגיש שוב בבית. בירושלים, העיר המוטרפת בה אני מתגוררת ב 11 השנים האחרונות - המספרים הללו הם לא מסר עתידני – הם כאן: ברכבת הקלה, בתור לסופרמרקט של רמי לוי, בהרכב הרופאים במשמרת בביה"ח הדסה עין כרם.

מערכת הבחירות האחרונה ייבאה שני חברי כנסת חדשים וצעירים מהפוליטיקה המקומית בירושלים. לא מדובר בחברי כנסת שיובילו הסכם שלום עם הפלשתינים, וגם לא יצילו בעצמם את הכלכלה הישראלית. אבל הם יכולים, אם ישקיעו מאמץ מספיק, להיות הפתיל שיתחיל להוציא את החברה הישראלית מהפרספקטיבה השבטית לפרספקטיבה חדשה – כזו שחיה עם הרב תרבותיות שלה בשלום.

חברי הכנסת האנונימיים רחל עזריה ורועי פולקמן, צמחו כל אחד בשבט מאוד ספציפי וחד גוני (עזריה בציונות הדתית ופולקמן בחילוניות התל אביבית). הם פעלו בירושלים כ-15 שנים וכיום הם פאזל מורכב של זהויות. זו ירושלים ששינתה להם את הפרספקטיבה, ואת היכולת, הקונקרטית, לא זו שמברברים עליה - לראות את האחר. להכיר אותו לעומק. הם ישבו בישיבות בלתי נגמרות עם חברי מועצה חרדים ולמדו עם הזמן להגיע לפשרות, כי כשחיים בעיר שרבע מאוכלוסייתה היא חרדית – אין פריבילגיה פשוט להתעלם. הם ערכו סיורים ארוכים במזרח העיר ולמדו מה זה אומר להיות אדם ערבי שחי בעיר מעורבת – מה מציק לו, מה מניע אותו, מה גורם לו לחייך.

הפוליטיקה הקלאסית של השבט הלבן, זו שסבורה כי אם רק נאמין בזה מספיק – תשוב האליטה החילונית לשלוט בכל רבדי חיינו כמו שהיה פעם – איננה תוצר של רוע, גם לא של טיפשות, אלא בעיקר של חוסר יכולת להשלים עם השינוי שעובר על החברה הישראלית.

פוליטיקאי שחי כל חייו ברמת אביב לעולם לא יוכל להבין איך בנוי מוח של מתנחל צעיר מעופרה. פוליטיקאי שגדל והתעצב בליבה של בני ברק – לעולם לא יוכל להבין למה יש אנשים שחשוב להם ללכת לראות קולנוע בשבת. בירושלים – בעל כורחם, קורה המפגש הזה בכל פינת רחוב. והם למדו לאהוב אותו. הפוליטיקאים שזכו לחיות ולפעול באטמוספירה הירושלמית – אינם פחות חילונים או פחות ימניים מכפי שהיו לפני כן, אבל הם הצליחו לפתח את האיבר האנושי הזה, שמסוגל להכיל מורכבות, להיות סבלני לשונה ממנו, ובעיקר – להכיר אותו, על אמת.

הפרק הבא של ההיסטוריה של החברה הישראלית נכתב ממש כאן, בעיר המורכבת הזו, ממש עכשיו. וכל מי שרואה עצמו מנהיג, לא ח"כ סקטוריאלי חולף, אלא מנהיג ממש, כמו אלו שהיו לנו פעם – צריך לבוא לחיות כאן, כדי ללמוד להיפרד מישראל הישנה, ולשתול לעצמו נשמה ישראלית חדשה, עדכנית. נשמה שמכילה מורכבות. אני מנסה להגדיר את מהותה של הציונות בשנת 2015 ולא יכולה לחשוב על הגדרה מדויקת יותר מפשוט להיות ירושלמי.

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.