היום אנו חוגגים את יום ירושלים ה-48. כמידי שנה יעלו לעיר אלפי בני אדם, אנשים, נשים וטף, יחגגו, ירקדו ויציינו את יום שחרורה של העיר ואיחוד שני חלקיה, את ריבונות ישראל בירושלים, עיר בירתה.
אך האם באמת יש סיבה לחגיגה? האם באמת מדינת ישראל ריבונית בירושלים, ריבונות שלמה ומלאה כמו בשאר חלקי הארץ? התשובה, לדאבוני, שלילית. רבות דובר בכך בשנים האחרונות, הנטייה היא לחשוב כי האשם הוא באוכלוסייה הערבית, המנסה להדיר את רגליה של מדינת ישראל מירושלים. האם הסיבה היחידה היא אכן זו? לא בהכרח.
אחד מן האירועים הבולטים של היום הוא "ריקודגלים" המסורתי, במסגרתו צועדים עשרות אלפי בני נוער, בשירה, ריקודים ותוך הנפת דגלי ישראל, ממרכז העיר אל הכותל. השנה נפל דבר. גורמים שונים מתנועות שמאל מנסים למנוע את מעבר המצעד משער שכם דרך הרובע המוסלמי אל הכותל, בטענה כי המצעד הפך למפגן של גזענות ואלימות. אל ארגון "עיר עמים" חבר ארגון "תג מאיר", והשניים עתרו לבג"ץ בדרישה שימנע את מעבר המצעד במסלול הרובע המוסלמי. העתירה אמנם נדחתה, אבל התקדים הוא מסוכן. שני ארגונים אשר חבריהם יהודים ובראשם עומדים מארגנים וראשים יהודיים, ואולי אף ממומנים על ידי גורמים מחוץ למדינת ישראל, מנסים למנוע מצעירים יהודיים את המעבר בעיר העתיקה וה"משוחררת".
לצערי, אני רואה בניסיון נואל זה חוליה בשרשרת של ניסיונות ופעולות, שמטרתן לפגוע בריבונותה של מדינת ישראל בירושלים ובדרך זו לקעקע את הלגיטימציה של מדינת ישראל בבירתה ואולי אף את הלגיטימציה של מדינת ישראל בכלל.
בשנים האחרונות אנו חוזים בכאב כיצד בשל לחצים בינלאומיים כאלו ואחרים, נכנעת ממשלת ישראל ואוסרת את הבנייה בחלקים נרחבים של העיר, גם באזורים ובשכונות שבעבר כלל לא נמצאו במחלוקת. הבניה בירושלים נמצאת בהקפאה זו תקופה ארוכה ולצערנו, גם ביום ירושלים הנוכחי אין בפינו בשורה בעניין זה.
להבדיל, גם פיגועי הדריסה המתרחשים בשנה האחרונה בבירה, (הקרבנות האחרונים של אותם פיגועים היה שלום יוחאי שרקי ז"ל וחברתו שירה קליין) באים לשרת את אותה המטרה: לקעקע את זכותנו לריבונות בעיר הבירה של מדינת ישראל.
בשבתי כמשנה לראש העיר ירושלים, מגיעות לפתחי פניות אינספור, ותלונות רבות של תושבי ואוהבי ירושלים, על הקפאת הבנייה בעיר, על תחושת הדרה של תושבים מחלקים רבים בירושלים, על תחושת הפקרה וחוסר ביטחון אישי בעיר. כדור שביעי ותושב ירושלים שנים רבות, אני חש את מצוקת התושבים, מבין אותה וגם מזדהה.
היום אנו חוגגים 48 שנים לשחרורה ולאיחודה של ירושלים, כמעט חצי מאה עברה, מאז הניצחון ההרואי על אויבינו שבחרו לתקוף אותנו, ומאז שנעשה לעם ישראל הנס ובירת הנצח חזרה לשליטתו ולידיו. 48 שנים של בנייה ופיתוח העיר, מתוך אהבת ירושלים.
עם כינונה של ממשלה חדשה, עם התקדש יום ירושלים, זה הזמן לדרוש מן הממשלה לחזק את אחיזתנו בעיר, לא להיכנע לגורמים המנסים להחליש את אחיזתנו בירושלים, לא להיכנע לארגוני שמאל קיצוניים ולקיים את הצעדה ביום ירושלים במסלול מתוכנן, לפעול עבור העיר ותושביה ולבנות בכל חלקי ירושלים, לדרוש באופן נחרץ וחד משמעי מן הממשלה וכוחות הביטחון להחזיר את הביטחון והריבונות לתושבי ירושלים ולעיר, בירת ישראל לעד.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.