באשר אל אסד הוא באופן רשמי הנשיא של סוריה, או מה שנותר ממנה בעקבות מלחמת אזרחים שגבתה עד כה את חייהם של יותר מ-200 אלף איש. מיליוני סורים היו לפליטים בתוך ארצם או מחוצה לה, והרס נרחב נגרם לתשתיות, ערים, כפרים וכדומה.
מתחילת מלחמת האזרחים ב- 2011 גורלו של אסד נע כמטוטלת. היו שלבים בהם נוצר הרושם שגורלו נחרץ בעוד בתקופות אחרות משטרו נראה יציב יותר. בתקופה האחרונה אסד ספג מספר מהלומות בשדה הקרב, מה שהעלה שוב את האפשרות שהוא יופל. היה זה לאחר שנראה כי אסד דווקא מצליח לבסס את עצמו, בעקבות המערכה הבינלאומית נגד דאע"ש שהציגה את אסד באור יחסית מתון.
אסד הצליח לשרוד לאחר שעלה בידו לגבש את עוצמתו מחדש, תוך התבססות על בסיס כוחו, העדה העלאווית ובעלי בריתה בתוך סוריה ומחוצה לה, בעיקר איראן והחיזבאללה. לאיראן ובמיוחד לחיזבאללה חשוב מאד כי אסד ישרוד בהיותו בסיס וגשר בין איראן לחיזבאללה בלבנון. לא בכדי החיזבאללה מעורב באופן מאסיבי בלחימה בסוריה בעוד פטרונו האיראני מעניק לסוריה תמיכה כלכלית ופוליטית רבה. גם רוסיה עוזרת לאסד למשל במתן נשק.
ישנן מדינות במזרח התיכון כמו תורכיה, סעודיה וקטאר שמתערבות, בעקיפין, במלחמת האזרחים בסוריה. לארדואן, הנשיא הנוכחי וראש הממשלה לשעבר של תורכיה, יש איבה אישית כלפי אסד, לאחר שהשניים היו בעבר בעלי ברית וידידים. לסעודים יש גם חשבון אישי עם אסד בגלל המעורבות שלו בהתנקשות ב- 2005 ברפיק אל חרירי, ראש ממשלת לבנון לשעבר, שהיה מקורב לסעודים. כמו כן הן לגבי סעודיה והן לגבי תורכיה מדובר לא רק ברמה האישית אלא גם באינטרסים כבדי משקל לאור החשיבות של סוריה.
מתחילת מלחמת האזרחים בסוריה ב- 2011 היה זה הגיוני מבחינת ישראל לא לשקוע בביצה הסורית, מה גם שאם היא הייתה תוקפת את אחד הצדדים, ולו באופן בלתי רשמי, היה בכך הבעת תמיכה מסוימת ביריבו. היה זה אבסורד כי כמעט כולם בסוריה הם נגד ישראל.
ישראל, לפי מקורות זרים, ביצעה מספר תקיפות נקודתיות בתוך סוריה בשנים האחרונות, על מנת למנוע העברת נשק מתקדם לחיזבאללה. ישראל לא לקחה אחריות כדי שלא לדחוק באסד להגיב, מה שהיה עלול להיגרר להסלמה מיותרת מבחינת ישראל ואסד כאחד. תהליך כזה היה עשוי לגרום לישראל למוטט את משטר אסד, גם בלי לרצות בזה.
בכך למעשה ישראל אותתה שהיא מעדיפה את אסד על האלטרנטיבה, קבוצות אסלאמיות רדיקאליות. חלקן, כמו דעא"ש, לא פועלות בינתיים ישירות נגד ישראל בעוד אחרות, כמו ג'בהת א נוסרה, פרוסות לאורך הגבול ברמת הגולן אבל נמנעות מהתגרות בישראל. לכאורה אפוא, ישראל יכולה להסתדר עם קבוצות אסלאמיות רדיקאליות, אבל מצב אי הלוחמה עימן הוא זמני. אם אסד יופל הן ילחמו אחת בשנייה ביתר שאת ולאחר מכן, או במקביל, גם בישראל. כדי לעכב התפתחות זו עדיף לישראל שאסד ישרוד.
ישראל טיפלה עד כה ב- 1,600 פצועים שהגיעו מסוריה, תוך מעקב אחר המתרחש בסוריה. ביחס למדינות אחרות למשל במערב לישראל מטבע הדברים חשוב יותר לגלות מה קורה אצל שכנתה העוינת. ישראל מנצלת את אחיזתה ברמת הגולן בכלל ובהר החרמון בפרט כדי לדלות מידע על סוריה. למרות זאת ספק אם די בכך כדי להעניק תחזית מדויקת האם ומתי משטר אסד יקרוס.
בסך הכל, ישראל משקיפה על הכאוס והקרבות בסוריה מהצד, תוך התערבות מינימלית באמצעות סיוע הומניטרי מוגבל והפצצות נקודתיות. אבל במידה ואסד יקרוס, מה שעשוי לקרות גם בפתאומיות, תוך ימים ספורים כל התמונה עשויה להשתנות, ועימה גם האסטרטגיה הישראלית.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.