פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אנחנו לא שבויים של האורתודוקסיה

      אם אנחנו לא רוצים להתחתן דרך הרבנות, אז אנחנו יכולים לבחור בחלופות אפשריות. אם אנחנו רוצים לנסוע בתחבורה ציבורית בשבת, צריך ליזום הקמת פרויקטים חלופיים. הישועה לא תגיע מהדרג הפוליטי, גורלנו נמצא בידינו ועלינו מוטלת האחריות לקבוע כיצד ננהל את אורח חיינו

      פעילים למען אוטובוסים בשבת מפגינים מחוץ לבית שר התחבורה ישראל כץ, אפריל 2015 (יח"צ , אופיר בר זהר)
      הפגנה בעד תחבורה ציבורית בשבת (צילום: אופיר בר זהר)

      המערכת הפוליטית הנוכחית והרכב הממשלה החדשה מקבעים את הסטטוס-קוו בענייני דת ומדינה יותר מתמיד. יותר מזה, גם ההתקדמות המועטה שנעשתה בשנים האחרונות בסוגיות אלו, הולכת ונמוגה לה, לאור ההסכמים הקואליציוניים המתגבשים והדרישות של המפלגות החרדיות.

      הסיכוי להשפיע מבחוץ על נבחרי הציבור על מנת להביא לשינויים בנושאים כמו תחבורה ציבורית בשבת, נישואין וגירושין, כשרות וכיוצא בזה, הופכים להיות חסרי סיכוי, במיוחד לאור העובדה שגם הצלעות החילוניות בממשלה לא עושות קולות שנושאי דת ומדינה עומדים בראש סדרי עדיפויותיהן.

      ההפך הוא הנכון, שר התחבורה היוצא, ישראל כץ, מבכירי הליכוד, שלח אותנו בחודש שעבר בצורה מזלזלת לדרוש את הזכויות שלנו ממפלגות שלא ניצחו בבחירות, ממפלגות שלא יהיו חלק מהקואליציה. בהצהרותיו הוא קבע שלנו אין שום זכות לבוא אליו בדרישה, לבוא בביקורת, שהרי אנחנו לא בחרנו בו, לפחות כך הוא חושב, אז אין לנו שום סיבה לצפות שהוא חס וחלילה יפעל למעננו.

      המציאות הזאת שבה אין שום אינטרס פוליטי ובמקרה הנוכחי גם לא רצון אידיאולוגי של אף אחת מהשותפות הקואליציוניות להיענות לצורך של חלקים גדולים באוכלוסייה לנוע בחופשיות בכל ימות השבוע או להתחתן איך שאנחנו רוצים, מצריכה התארגנות מחדש.

      הישועה לא תגיע מהדרג הפוליטי הפורמאלי ולכן, עלינו לחפש, לייצר ולעודד חלופות שונות שייענו על הצרכים של רבים מאזרחי מדינת ישראל. קחו לדוגמא את "שבוס", תאגיד תחבורה ציבורית חברתי שהחל לפעול לאחרונה בירושלים ולספק הסעות במיניבוסים במהלך שישי-שבת לחברי התאגיד.

      שר התחבורה ישראל כץ מצביע בפריימריז בליכוד (ראובן קסטרו)
      שלח אותנו לדרוש את הזכויות שלנו ממפלגות שלא ניצחו בבחירות. שר התחבורה ישראל כץ (צילום: רובי קסטרו)

      אנחנו יכולים לעמוד מנגד, לקפוץ, להתרעם ולהקים קול צעקה בכל פעם שאנחנו מרגישים שנעשה לנו עוול וכשהמרחב הציבורי שלנו נפגע. אנחנו יכולים לקרוא הלוך וחזור לפוליטיקאים לשרת את כל הציבור ובסוף היום ללכת לישון בהרגשה שלפחות ניסינו, שלפחות השמענו את קולנו.

      אולם, אסור לנו להסתפק אך ורק בזה. גורלנו נמצא בידינו ועלינו מוטלת האחריות לקבוע כיצד ננהל את אורח חיינו. אם אנחנו לא רוצים להתחתן דרך הרבנות, אז אנחנו יכולים לבחור בחלופות אפשריות. אם אנחנו רוצים לנסוע בתחבורה ציבורית בשבת, אנחנו צריכים ליזום הקמת פרויקטים חלופיים במקום מגורנו.

      הדרך הטובה ביותר להיאבק במצב הנוכחי היא לא להיכנע לו, לחפש דרכים אחרות, על ידי בחירה בחלופות והצגת חלופות חדשות. הציבור צריך להצביע בידיים, ברגליים, באוטובוסים ובטבעות. ככל שיותר זוגות יתחתנו בדרכים אחרות ולא דרך הרבנות, כך הם יחדדו את המציאות ההזויה שבה אנו חיים, כך הם יהפכו את האלטרנטיבות לרלוונטיות ולכאלה שקשה להתעלם מהן.

      הציבור החילוני אינו מעוניין לערער על היהדות והוא מכיר בה כחלק מצביונה של מדינת ישראל, אך באותה מידה הוא אינו מעוניין להיות שבוי שלה. הדת יכולה להיות דבר יפה ומאחד, אנחנו ודאי לא נגדה, אולם מוטב יהיה לאחוז בהגה שמגדיר את אורח החיים במדינה ולא להיגרר אחרי האורתודוקסיה שמתיימרת להכתיב את הקצב באופן בלעדי.


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.