פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "שילמתי 1,200 שקל וקיבלתי תוספת זמן": כך קונים הקלות לבגרויות

      תעשיית מכוני האבחון ללקויות למידה משגשגת ומאפשרת למאות אלפי תלמידים הקלות שהם לא תמיד זכאים להן. הם, מצדם, מרוצים: "בלי חיים קשים". בהמשך היום - החלק השני על יועצות החינוך והמכונים הפרטיים

      בחינת בגרות במתמטיקה, תיכון קריית שרת חולון, מאי 2013 (בן קלמר)
      "לפני הבגרויות רציתי שיהיה לי יותר קל, אז אמרתי לאימא שאני רוצה לעשות אבחון" (צילום: בן קלמר)

      עונת הבגרויות שנפתחה בשבוע שעבר סימלה גם את סוף המרוץ הנכסף של התלמידים לקבל הקלות במבחנים הגורליים. מאות אלפי תלמידים ניגשים מדי שנה לאבחונים דידקטיים ופסיכו-דידקטיים במכונים פרטיים במטרה לקבל התאמות ללקויות הלמידה שלהם. על פי נתוני משרד החינוך, בבחינת הבגרות באנגלית שהתקיימה ביום שני האחרון, מתוך 170 אלף נבחנים ב-1,100 תיכונים בארץ, 108,673 אלף תלמידים בעלי הקלות ניגשו למבחן. במלים אחרות, 63% מהנבחנים עברו אבחון במוסדות פרטיים. האם כל אותם תלמידים שאובחנו אכן זקוקים להקלות? ספק רב.

      רן, תלמיד י"א מתיכון במרכז הארץ ששילם 2,500 שקלים לפני שנתיים לאבחון במכון פרטי, סיפר על ההקלות שלהן הוא זוכה מהרגע שאובחן. "יש לי הקלות במתמטיקה, באנגלית ובעברית. במתמטיקה קיבלתי דף נוסחאות מורחב ותוספת זמן; באנגלית אפשרו לי שימוש במילון אלקטרוני, תוספת זמן והתעלמות משגיאות כתיב; ברבי מלל קיבלתי התעלמות משגיאות כתיב ותוספת זמן; ובלשון יש לי שאלון מותאם, אני עונה על פחות שאלות", אמר.

      לדבריו, בבית הספר מודעים לעובדה שהוא לא זקוק לכל אותן הקלות. "לפני הבגרויות רציתי שיהיה לי יותר קל, אז אמרתי לאימא שאני רוצה לעשות אבחון בשביל לקבל הקלות. פשוט הלכנו ועשינו. בסוף האבחון קיבלנו את התוצאות, הבאנו אותם ליועצת וכבר למחרת היא נתנה לי פתק עם כל ההקלות שלי. היא כבר טיפלה מול משרד החינוך באישור ההקלות לבגרויות. אני זוכר שהיא נתנה לי לעשות מבחן ואמרה לי לכתוב שטויות כדי שמשרד החינוך כאילו יראה שיש הבדל משמעותי בציון עם ובלי ההקלות".

      רן מעיד כי הוא יכול לעבור את עונת הבגרויות גם בתנאים הרגילים שעמם מתמודדים חבריו לספסל הלימודים. "ההקלות כשמן כן הן – הקלות. אפשר לעשות הכול בלי ההקלות האלו. זה בסך הכול עוזר לעבור את המבחן בציון גבוה יותר ובלי יותר מדי חיים קשים. היום אם אין לך אבחון אז מסתכלים עליך בעין עקומה, זה הפך להיות דבר בסיסי. ילדים שיש להם כסף עושים את האבחון על חשבונם, וילדים שאין להם כסף עושים על חשבון בית הספר. זה כל הסיפור".

      15% מהתלמידים בישראל – לקויי למידה

      הנתונים בשטח, כך נראה, מאששים את דבריו של רן. עבור אותם אבחונים שילמו הורי התלמידים סכומים הנעים בין 3,000-2,500 שקלים. תעשיית מכוני האבחון משגשגת, בעיקר על גבם של משפחות ממצב סוציואקונומי גבוהה. על פי הערכות גורמים מקצועיים בתחום האבחונים, רק כ-15% מהתלמידים בארץ הם לקויי למידה הזקוקים להקלות מיוחדות בעת המבחנים. בפועל, תעשיית המכונים והקלות הבלתי נסבלת של "קניית הקלות" מקפיצה את הנתונים בשטח: יותר מ-70% מהתלמידים בארץ מחזיקים בלקות למידה אחת לפחות. דוח מבקר המדינה כבר בשנת 2001 העלה נתונים עגומים שלפיהם חלה עלייה של 318% במספר ההתאמות משנה לשנה עבור המאובחנים בלקויות קלות (שלב 2-1) - תלמידים הסובלים מאיטיות בביצוע מטלות ובעלי כתב יד לא קריא הזקוקים לשכתוב או הגדלת השאלון. ההקלות הניתנות להם לאחר האבחון הן בדרך כלל תוספת זמן בבחינה והקראת שאלות על ידי הבוחן. עוד מצא המבקר כי רוב האבחונים מתבצעים עבור תלמידים ממשפחות מבוססות, עובדה הפוגעת בשוויון זכויות של תלמידים ממצב סוציואקונומי נמוך.

      הפערים בשוויון ההזדמנויות בין תלמידים ממשפחות מבוססות לחלשות, כמו גם ממצאי דוח מבקר המדינה, נדונו רבות בוועדת החינוך בכנסת. השיחות הסתיימו בהמלצה לצמצם את הפערים הללו ולהילחם בתופעת המכונים הפרטיים. ממצאי דוח המבקר התבררו כתקפים גם לאחר שנים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) פרסמה בשנת 2011 כי רק 7.6% מהתלמידים שמקבלים התאמות בבחינות במתמטיקה ובאנגלית מגיעים מאשכול חברתי-כלכלי נמוך (אשכול 1). זאת, לעומת 38.5% מהתלמידים הזכאים להתאמות המגיעים מאשכול חברתי-כלכלי גבוה (אשכול 5 ומעלה).

      המצב הקיים מצביע על שורה של מחדלים, ובראשם צמיחת תעשייה צדדית ורווחית של מאבחנים פרטיים, המקבלים תלמידים לאבחון פרטי בבתיהם ומעניקים להם פטורים מסוגים שונים לכל המרבה במחיר. לטענת יועצות חינוכיות ופסיכולוגים חינוכיים, זו תופעה המהווה איום גדול יותר מהמכונים הפרטיים, ואף מנציחה את הפערים בין התלמידים.

      שיר תלמידת אולפנה במרכז הארץ, הקלות במבחני בגרות (באדיבות המצולמים)
      "ההקלות רק תורמות לציון". שירה, תלמידת כיתה ט' (צילום: באדיבות המצולמת)

      שירה, תלמידת כיתה ט' בחטיבת ביניים בצפון הארץ, החליטה לבצע אבחון לפני כשנה בעקבות קושי קל בלימודים, אך בעיקר כי חשקה נפשה בקבלת פטור מלימודי ערבית. היא פנתה למאבחנת פרטית ושילמה 3,000 שקלים עבור שני מפגשים בלבד, שבסופם קיבלה את מבוקשה. "ניסיתי לפנות ליועצת החינוכית בבית הספר אבל הפנו אותנו לאבחון במכון חיצוני, אז הלכנו למאבחנת שעשתה אבחונים להרבה ילדים בכיתה", סיפרה. "עשיתי את האבחון כי הרגשתי שאני יכולה לקבל ציון יותר גבוה עם קצת הקלות. גם בלי ההקלות הייתי עוברת כל מבחן, אבל אולי בציון נמוך יותר. ההקלות רק תורמות לציון. כשהלכתי לאבחון, בעיקר רציתי לקבל פטור מלימודי ערבית ובאמת קיבלתי. יחד עם הפטור הזה קיבלתי עוד המון הקלות".

      במקרה של שירה, המלצות המאבחנת הפרטית לא התקבלו במלואם על ידי היועצת החינוכית בבית הספר. "כשסיימנו את האבחון, העברנו את התוצאות ליועצת בית הספר. אחרי שבועיים היא נתנה לי את ההקלות אבל הורידה לי כאלו שהיו כתובות באבחון, כמו למשל בחינה בעל-פה שהיא חשבה שאני לא צריכה", הודתה.

      "אני לא צריכה את כל ההקלות"

      לעומתה, ישנם תלמידים שנאבקים במערכת כדי להשיג את הפטורים המיוחלים, ולעתים הוריהם אף משלמים הרבה מעבר ליכולתם. שיר, תלמידת כיתה י' הלומדת באולפנה במרכז הארץ, סיפרה: "האבחון הפרטי זה סיפור ממש ממש יקר: אני זוכרת ששילמנו בין 1,500-1,200 שקלים. בעקבות האבחון קיבלתי הקלות באנגלית ובמתמטיקה וגם תוספת זמן במקצועות רבי מלל". לדבריה, היועצת החינוכית אישרה את תוצאות האבחון וסיפקה לה במידי את פנקס ההקלות. "את תוספת הזמן אני חייבת, אבל את שאר ההקלות לא", היא מודה, "במבחנים תמיד הרגשתי שאני לא עומדת בזמן, אבל אף פעם לא עשיתי אבחון. עכשיו, לקראת הבגרויות, החלטתי לעשות אבחון. משום ששילמנו כל כך הרבה כסף על האבחון אז העדפתי לקחת את כל ההקלות שכבר נתנו - אם כבר משלמים אז לפחות ללכת עד הסוף".

      לפניות לכתבת רויטל בלומנפלד: revital.blumenfeld@walla.com