תקופה קצרה לאחר שנבחרה מרגרט תאצ'ר לראשות ממשלת בריטניה, התקיימה פגישה בינה לבין מנחם בגין, ראש ממשלת ישראל דאז. בגין תיאר את הסכנות שעומדות לפתחה של מדינת ישראל וביקש את תמיכתה של תאצ'ר במהלכיו. הוא ציין כי גם בעבר ביקשו נציגי העם היהודי סיוע מהממשלה הבריטית על מנת להגן עליהם מפני סכנה קיומית. "אני יודעת למה אתה רומז" השיבה תאצ'ר, "אתה מתייחס לבקשות מממשלת בריטניה בזמן מלחמת העולם ה-2 להפציץ את אושוויץ". בגין הגיב: "לא ביקשנו להפציץ את אושוויץ, ביקשנו להפציץ את פסי הרכבת לאושוויץ. אותם פסי רכבת שבסוף 1944, הובילו מאות אלפים מיהודי הונגריה לתאי הגזים". תאצ'ר הישירה מבט למנחם בגין וענתה לו: "אילו הייתי אז באותו תפקיד בו אני מכהנת כיום, הייתי מקבלת את אותה ההחלטה, זו הייתה ההחלטה הנכונה". מאז, נמנע בגין שמשפחתו נספתה בשואה, מלהגיע לבריטניה עד שהתפטר מראשות הממשלה.
השבוע מציין העולם 70 שנה לניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית. אותו ניצחון שהמערב שילם עבורו מחיר דמים יקר. אולם, עבור העם היהודי השמחה הרגעית התחלפה בזעזוע והלם אל מול ממדי ההשמדה והחורבן. שליש מהעם היהודי נרצח, קהילות שלמות נחרבו, ודורות שלמים נעלמו בלי שניתן להשיבם. לאחר המלחמה, באו חשבון המדינות המנצחות עם המפסידים, באמצעות משפטי ראווה, פיצויים וחלוקה פיזית של שטחי גרמניה. מספר שנים מאוחר יותר, הצטרפה ישראל, ושלחה את אנשי המוסד על מנת להתחקות אחר עקבות הרוצחים הגרמנים, כשבין השאר הביאה את אייכמן למשפט פומבי בירושלים. ממדי הרוע היו כה עמוקים ורחבים שסביב ראשי מנהיגי מדינות המערב, שגברו במלחמה ארוכת דמים על האויב הגרמני, נקשרו כתרים של הערצה והודיה שקיימים עד היום.
במהלך השנים האחרונות, שנות דור לאחר המלחמה, החלו חוקרים לבדוק את תפקידם ואת אחריותם של המנצחים לאסון שפקד את העם היהודי. באמצעות מסמכים ארכיונים שנתגלו זה מכבר, נחשף כי ההנהגה בוושינגטון ובלונדון, הכירו היטב את הטבח המתרחש באירופה. מחנות ההשמדה, תאי הגזים, וגם מיליוני הילדים, הנשים, הקשישים והצעירים המובלים לטבח, היו ידועים לצ'רצ'יל ורוזוולט. אך למרות כל זה, נמנעו בעלות הברית מכל ניסיון הצלה. ארץ ישראל נסגרה בפני היהודים על ידי בריטניה, מתוך זהירות לא לעורר מחאה בקרב הערבים בזמן המלחמה. ארצות הברית סגרה את שעריה בפני פליטים יהודים שנסו מגרמניה, הן לפני המלחמה והן בשלבים הראשונים להתרחשותה, וזאת מתוך הפחד מפני השפעת פליטים אלו על הכלכלה האמריקאית שרק החלה לצאת מהמיתון הארוך.
הבקשות להפציץ את מחנות ההשמדה או את פסי הרכבת המובילים אליהם, נתקלו בסירוב, בשם הטיעון כי כל המטוסים נדרשים למאמץ מלחמתי אחד ויחיד והוא - הבסת גרמניה. כל הלחצים של יהדות ארצות הברית נתקלו בממסד הצבאי שבשם הסודיות הצבאית לא יכול היה למסור פרטים על המשימות הצבאיות ונחיצותן, ובכך נמנע כל דיון בעניין גם כאשר הניצחון הסתמן באופק.
דיון חשוב זה באחריותם של המנצחים במלחמת העולם, מקבל משמעות רלוונטית דווקא היום. 70 שנה אחרי, כאשר מעצמות המערב ניצבות מול איראן המאיימת על ישראל ומנסה להשיג נשק אטומי שיכול לפגוע באופן אנוש במדינת העם היהודי. בפני הממשלה הנבחרת יהיה להחליט האם לסמוך על מאמצי ארצות הברית ואירופה, שלהם אינטרסים חשובים מלבד ביטחון ישראל, או להחליט כי בנושא זה העם היהודי יכול להסתמך על עצמו בלבד.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.