בתוך כל ההמולה וההתעוררות הציבורית בנושא, עלינו לזכור שהשאלה המרכזית במאבק הציבורי הכל כך חשוב הזה, אינה רק מהי חומרת זיהום האוויר במפרץ חיפה ומהן רמות התחלואה והתמותה ממנו. אזרחי ישראל צריכים לשאול עצמם שאלה פשוטה - מי מרוויח מכל הסיפור, ובעיקר, מי אחראי לפתרון לבעיה שגובה חייהם של מאות מתושבי האזור מדי שנה.
נושא הזיהום והתחלואה במפרץ מעולם לא עורר כל כך הרבה בהלה כמו בשבועות האחרונים. גם לא כאשר המפעלים בערו והעלו עשן שחור במשך שעות רבות, גם לא במלחמת לבנון השנייה כשנחתו טילים במפעלים, ובדרך נס לא על אחד מהמתקנים המסוכנים. שנים רבות גרמו לנו להאמין כי בתי הזיקוק במפרץ חיפה, והתעשייה הפטרוכימית שצמחה סביבם, הם כורח המציאות, חיוניים למשק לחברה ולכלכלה. האם זה נכון? עד כמה הם חיוניים?
קצת היסטוריה בתי הזיקוק הוקמו במפרץ חיפה בשנות ה- 30 של המאה הקודמת. הבריטים ששלטו בארץ הקימו אותם כדי לזקק נפט אשר הגיע מעירק בצינור, ואת הדלק המזוקק העבירו במיכליות לבריטניה. חיפה היתה אז עיר קטנה, הקריות החלו לקום, ועל זיהום האוויר עוד לא התחילו לשמוע. עם קום המדינה בתי הזיקוק עברו לידי ישראל, ובשנות ה- 2000 הופרטו ונמכרו ל"חברה לישראל" בבעלות משפחת עופר.
מאחר שלישראל אין נפט משלה, היא מייבאת את כל צריכת הדלק שלה (למעט גז טבעי, בשנים האחרונות) מחו"ל. נפט גולמי מיובא, עובר זיקוק בבתי הזיקוק, ומשמש את התעשייה, התחבורה, וכו'. אבל היום בבתי הזיקוק מזקקים הרבה יותר נפט ממה שמדינת ישראל צריכה. כ 50% מהדלקים המיוצרים בבתי הזיקוק מיוצאים לחו"ל. האם יש לכך הצדקה? האם אנחנו חייבים לזקק נפט בישראל? האם חייבים לזקק כדי לייצא? בימים אלו מקודמת תכנית להרחבת בתי הזיקוק פי שלושה. הרחבה זאת תגדיל את הייצוא של תזקיקי הנפט, ואת רווחיה של בז"ן.
יהיו אשר יטענו כי זיקוק נפט תורם לעצמאות האנרגטית שלנו, שאנו יכולים לזקק בעצמנו ואיננו תלויים במדינות העולם שימכרו לנו נפט מזוקק. ובכן, לטענה זאת אין שחר. גם כך אנו "תלויים" במדינות העולם שימכרו לנו נפט גולמי. אין הבדל גדול, ובשוק הגלובאלי של הנפט ותזקיקיו, אנו יכולים לייבא דלקים מזוקקים בדיוק כמו שאנו יכולים לייבא נפט גולמי. גם המחירים בשוק זה הם גלובאלים, ואין יתרון של ממש בכך שיש לנו בתי זיקוק "משלנו".
אנחנו מייבאים נפט גולמי רק כדי לזקק אותו ולייצא אותו שוב, ובתהליך נפלטים חומרים מזהמים ומסרטנים, ותושבי האזור הסמוך לבתי הזיקוק משלמים את המחיר.
יש לעצור מיידית את תכניות הרחבת התעשייה. יש לבחון האם יש צורך בהקמת נמל דלקים ענק, בהרחבת בתי הזיקוק פי שלושה, ובהקמת חוות מיכלי דלק חדשה בלב מטרופולין של 600,000 תושבים. כמו כן, יש לפתוח בחשיבה אחרת וחדשנית - על פיתוח תעשייה שלא פוגעת באנשים שחיים סביבה. תעשייה שלא פוגעת בעובדיה, שגם הם ומשפחותיהם חיים ונפגעים מזיהום האוויר המיוצר ע"י המפעלים בהם הם מועסקים. את החשיבה הזאת צריך להתחיל עכשיו. זאת אולי המשימה הגדולה ביותר והחשובה ביותר כרגע, עם פתיחת מושב הכנסת, עם כינונה הקרוב של ממשלה חדשה, ומונחת לפתחם של מנהל התכנון והבניה, המשרדי הבריאות והגנת הסביבה.
המופקד על מנהל התכנון והבנייה יהיה לשם שינוי דווקא חיפאי, משה כחלון, וגם השר להגנת הסביבה יהיה ממפלגתו. כחלון חייב לשים את מפרץ חיפה בראש סדר העדיפויות כבר ביום הראשון לתפקידו. אם החברה חשובה לו כפי שהוא טוען, חייהם של תושבי חיפה חייבים להיות הדבר הראשון שהוא דואג לו. עליו להכריז מיידית על מפרץ חיפה כאזור מוכה זיהום אוויר, מה שיאפשר אכיפה מוגברת על המפעלים המזהמים. יש להתחיל בחשיבה מחודשת על עצם קיומה של התעשייה המזהמת בלב אוכלוסייה של כמיליון איש ואישה, המשלמים את המחיר. צריך להוביל חשיבה אחרת וחדשנית - פיתוח תעשייה שלא פוגעת באנשים שחיים סביבה ובעובדיה.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.