תוצאות הבחירות לפרלמנט בבריטניה, שפורסמו הבוקר (שישי), הצביעו על האמון הרב של הציבור במפלגה השמרנית ובעומד בראשה, ראש הממשלה דיוויד קמרון. 650 נציגים כמספר אזורי הבחירה - נבחרו לבית הנבחרים, כשכל מחוז שולח נציג אחד לפרלמנט. בבריטניה נהוגה שיטת הבחירה הרובנית, שלפיה בכל אזור בחירה יכול להיבחר מועמד אחד מתוך המועמדים המתמודדים. שיטה ששונה באופן מהותי משיטת הבחירות היחסית-ארצית-רשימתית בארצנו. אחרי שבבחירות הקודמות שנערכו בשנת 2010 אף אחת משתי המפלגות הגדולות לא השיגה רוב מוחלט מקרב חברי הפרלמנט, הוקמה קואליציה בין מפלגת השמרנים למפלגה הליברל-דמוקרטית, בפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה. עם זאת, הפעם נראה שקמרון יוכל להקים ממשלה בקלות.
הבחירות שנערכו אתמול התמקדו בכמה נושאים מרכזיים: נושאים כלכליים, שיפור מערכת הבריאות הממלכתית וההגירה לבריטניה, שקשורה גם לשאלת המשך חברותה של המדינה באיחוד האירופי. שלטון השמרנים היטיב עם הכלכלה הבריטית, כשאחוז האבטלה הצטמצם במחצית במהלך כהונתם והכלכלה צמחה ב-2.4%, צמיחה שרבים ממנהיגי מדינות אירופה היו מאמצים בשמחה בארצותיהם. יחד עם זאת, חלקים רבים בחברה הבריטית לא נהנו עדיין מפירות הצמיחה הכלכלית. הגירעון עדיין עמוק נכון לשנה שעברה הוא השלישי בגודלו באיחוד האירופי. קמרון ביקש במערכת בחירות זו להמשיך ולסיים את המשימה הכלכלית והוא אכן קיבל את המנדט מהבוחרים. כמו כן, קמרון התחייב לערוך משאל עם בשנת 2017, שיעסוק בהישארותה של בריטניה באיחוד האירופי במידה שירכיב גם את הממשלה החדשה.
לבסוף, מדינת ישראל תוכל להמשיך להישען על תמיכתה של ממשלת קמרון. ראש הממשלה בנימין נתניהו לא המתין זמן רב ומיהר לברך את ידידו. ראש הממשלה בנימין נתניהו בירך היום (שישי) את ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון על ניצחונו בבחירות במדינה. "ברכות לדיוויד קמרון על ניצחון מרשים", כתב נתניהו בחשבון הטוויטר שלו. "אני מצפה לעבוד עמך על המטרות המשותפות של שלום ושגשוג".
תוצאות מערכת הבחירות הנוכחית והתחזקותה של המפלגה הסקוטית הלאומית, בראש ובראשונה, וכן שמירת כוחה של מפלגת העצמאות (UKIP) והמפלגות הייחודיות לוולס ולצפון אירלנד, הופכות את מערכת המפלגות הבריטית לרחוקה יותר ויותר מהמודל הדו-מפלגתי. בספטמבר 2014 עלתה התמיכה במפלגה הסקוטית הלאומית לאחר שתמכה בהתנתקות סקוטלנד מהממלכה. שלוש המפלגות הגדולות של בריטניה, וגם סניפיהן בסקוטלנד, התנגדו לכך. מאז משאל העם בנושא התחזקה המפלגה הסקוטית הלאומית, שבראשה עומדת ניקולה סטרג'ן. המאבק לעצמאות ליכד אותה וחישל אותה. היא צירפה מספר ניכר של חברים חדשים לשורותיה והפכה למפלגה השלישית בגודלה בממלכה המאוחדת. במערכת בחירות זו, הדגישה מפלגה ספרטיסטית זו שאין להצביע עבור שתי המפלגות הגדולות, השמרנים והלייבור. התוצאות מראות שציבור המצביעים הסקוטי נענה בהמוניו להנחיות אלו.
המפלגה הסקוטית הגדילה ייצוגה בווסטמינסטר, הרבה מעבר לשישה המושבים שהיו לה בשנת 2010. היא גרפה הפעם 56 מושבים, רוב כמעט מוחלט ממושבים שלהם זכאית סקוטלנד, 59 בסך הכול. התחזקות זו נבעה, בין היתר, מכך שהיא הדגישה שמצעה הוא שמאלה ממפלגת הלייבור, שהתחייבה עוד בטרם פורסמו התוצאות שלא להקים עמה קואליציה, ובכך תרמה לכישלונה הצורב בבחירות.
גם מפלגת העצמאות הבריטית ניצלה את האווירה האירו-סקפטית והקסנופובית הרווחת בממלכה המאוחדת. עם זאת, בניגוד למפלגה הלאומית הסקוטית שמייצגת אזורים ייחודיים בצפונה של הממלכה, כוחה האלקטורלי של מפלגת העצמאות מפוזר ברחבי בריטניה ולא באזור גיאוגרפי אחד, ולכן זכתה רק במושב אחד. זאת על אף שכ-13% מבעלי זכות ההצבעה הביעו בה את אמונם.
במוסדות האיחוד האירופי ראו בממשלת השמרנים יריבה קשוחה, הקוראת תיגר על חלקה של בריטניה בתקציב האיחוד ומי שמניפה את שוט משאל העם בעוד שנתיים על חברותה של בריטניה באיחוד. הגורמים הללו יאלצו להתמודד עם ממשלת השמרנים חמש שנים נוספות. בריטניה, מצדה, תצטרך להתמודד עם נטיות גוברות והולכות לזכות הגדרה עצמית ואוטונומיה מצד חלקי הממלכה המאוחדת ובעיקר מצידה של סקוטלנד. ממשלתו של קמרון תצטרך להמשיך לעמוד באתגרי הרב-תרבויות של החברה הבריטית על היתרונות שבתהליך ועל חסרונותיו.