מתוך הדוח הארוך של ''שוברים שתיקה'' קלטה את עיני עדות אחת מיוחדת במינה, עדות על ילדה שנקלעה לשטח הלחימה. "לכולם היה ברור שיש לה פיגור שכלי אז אף אחד לא ירה", מעיד החייל, "אני מאד מאד רציתי לירות לה בברכיים כי הייתי משוכנע שזאת הצגה... שחמאס שלח אותה בשביל בדיקת ערנות". בסופו של דבר ירו לה הלוחמים ליד הרגליים והיא ברחה ללא פגע.
אם ''שוברים שתיקה'' היה באמת ארגון זכויות אדם, הוא היה מעניק לחיילים האלה צל"ש על אנושיות והומניות בזמן לחימה. הם הבריחו את הילדה התמימה הזו משטח הלחימה ובעצם הצילו את חייה, בלי להותיר עליה שריטה. אבל ''שוברים שתיקה'' איננו באמת ארגון זכויות האדם שהוא מתיימר להיות, הוא ארגון פוליטי שמעוות מציאות למען השגת מטרותיו הפוליטיות. אצל ''שוברים שתיקה'' החיילים האלה הם מפלצות, חיות אדם, והמדינה ששלחה אותם היא אכזרית ופושעת.
לא רק 'שוברים שתיקה' שמעו עדויות. כולנו שמענו. האחים שלנו, בני הזוג שלנו, הבנים שלנו הם אלה שלחמו בעזה. הם אלה ששוברים את השתיקה בכל לילה ומספרים על הירי הבלתי פוסק מתוך בית החולים, על הטילים שהסתירו בתוך מסגדים, על המבט בעיניים של הילדים שידעו שחמאס משתמש בהם כמגן אנושי. הם אלה שמספרים לנו כמה קשה היה, הם מספרים לנו שכולם ידעו שהבתים ממולכדים והם שמעו את המטוסים מלמעלה, התחננו שייתנו פקודה להפציץ כדי שיפסיקו לירות עליהם מתוך הבתים. הפקודה לא הגיעה, כי בצה"ל חששו מהרג אזרחים. הם ראו את החברים שלהם נהרגים ונפגעים במקרים שידעו שאפשר היה למנוע על ידי ירי מוקדם.
כולנו שמענו עדויות. הטרוריסטים ירו מתוך בתי ספר, מתוך בתי חולים, מתוך ריכוזי אוכלוסייה אזרחית, ממסגדים. כולנו זוכרים את דניאל טרגרמן הקטן נהרג מרקטה שנורתה עליו מתוך מתקן של האו"ם. הם איימו על האזרחים שלהם שלא יעזבו, למרות הכרוזים שחילק צה"ל ולמרות שידעו שזה גזר דין מוות. הם השתמשו בנכונות של ישראל להעניק להם חשמל, מים ודלק והמשיכו לתקוף. הם ניצלו את המלט שישראל העבירה להם לבניית מנהרות, הסתירו נשק קטלני בתוך שקי אוכל והעבידו את הילדים שלהם בפרך, כדי לחפור עוד מנהרת תופת. הם קשרו אזרחים חפים מפשע לגדר, מלכדו זקנים בני 80 ושלחו ילדים לחזית כמגן אנושי, רק כדי שצה"ל ימנע מלירות, ואם ירה- יאשימו אותו בהרג אזרחים ופשעי מלחמה.
הם קידשו את המוות ואנחנו קידשנו את החיים. קידשנו את החיים שלנו ונזהרנו מאד על החיים שלהם. המלחמה היא עסק מלוכלך ולא סימפטי בלשון המעטה, היא לא סטרילית ותמיד יפגעו אזרחים. העדויות שמוצגות בחוברת של ''שוברים שתיקה'' הן לא נעימות לעין. אנחנו רגילים לשגרה - לחייך לילד בבוקר, להוציא אותו לגן ולקנות לו שוקו במכולת. כשפתאום פוגשת אותנו עדות מהמלחמה זה מזעזע אותנו. אבל בקריאה שנייה ושלישית העדויות הללו הן מאד רזות, ברובן אין אכזריות או פשעי מלחמה. אחרי המבצע חקרו בצה"ל את הדרג הפיקודי שלחם בשטח שוב ושוב, במשך שעות, כדי לוודא שלא עשו פשעי מלחמה.
העניין הוא שאת ''שוברים שתיקה'' לא מעניינות העובדות. לא מעניין אותם שמדובר בקומץ עדויות (60 עדויות מתוך אלפי לוחמים שלחמו במבצע), שרובן הוצאו מהקשר ומכל פרופורציה אפשרית. ב''שוברים שתיקה'' הוציאו את הדו"ח בעברית ובאנגלית ורצו הישר לחיבוק של התקשורת הזרה שקפצה על ההזדמנות להאשים שוב את ישראל בפשעי מלחמה שלא היו. בחודש יוני הם כבר יציגו את העדויות בכנס מנומס וסטרילי בשווייץ. בכלל, מי שבוחן את מפת הפעילות של הארגון יגלה הרבה פעילות ציבורית בחו"ל, בכנסים ואירועים, ומעט מאד בארץ. ככה לא מתקנים, ככה מכפישים ומשמיצים את הלוחמים שלנו ואת המדינה.
אות הקלון של דו"ח גולדסטון עדיין מרחפת מעל הראש של ''שוברים שתיקה''. הדו"ח השקרי שהאשים את ישראל בפשעי מלחמה התבסס לא מעט על חוברת העדויות של הארגון. השופט גולדסטון עצמו הבין בדיעבד שטעה והוטעה. ''שוברים שתיקה'', לעומת זאת, מעולם לא הביטו אחורה ובעוד גולדסטון חזר בו מהדו"ח, בארגון עדיין דבקים בתזת "פשעי המלחמה" של ישראל במבצע ''עופרת יצוקה''.
כזו היא מכונת המלחמה של ''שוברים שתיקה''. במלחמה הזו הכל מותר. וכך, תחת המסווה של ''זכויות אדם'' הם רומסים את הזכות לחיים של אזרחי ישראל, של חיילי צה"ל וגם של תושבי עזה עצמה.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.