השנה מציינת מדינת ישראל 67 שנים לעצמאותה בסימן "ישראלים פורצי דרך". טקס השאת המשואות בהר הרצל עמד בסימן זה. ניתן להניח שחוזה המדינה, תאודור בנימין זאב הרצל, התבונן בעיון רב בטקס והתמוגג מנחת. אולי הוא חשב לעצמו: "אילו הייתי חי, אין כל ספק שהייתי נבחר להשיא משואה כ'ישראלי פורץ דרך'". ללא כל ספק, ניתן להגדיר את הרצל כ"ישראלי פורץ דרך". בדרכו המדינית הוא לא רק פרץ דרך, אלא גם סלל אותה, הניח את התשתיות, בנה והתווה אותה.
במהלך שבע השנים בהן הנהיג את התנועה הציונית, הוא פעל מבחינה מדינית ונפגש עם כל מנהיג אפשרי בכדי לשכנעו בצורך של העולם לסייע בהקמת מדינה ליהודים. הרצל הקדים את זמנו גם בתכנון של המדינה. למרות שפעל בשלהי המאה ה-19, דמותה של המדינה שעיצב תואמת יותר למדינת ישראל כיום. הרצל היה הסטארט-אפיסט הציוני הראשון. הוא תכנן את מדינת ישראל מכל היבט אפשרי ואם הוא היה צריך להוביל את העם היהודי מאירופה לארץ-ישראל, זה לא היה לוקח לו 40 שנה, כי הוא היה ממציא את ה-WAZE.
הרצל היה פורץ דרך גם בתחום השיווק ויחסי הציבור. הוא לא נזקק לצוות מומחים שיכתבו עבורו את הנאום או ימליצו לו איזה משפט לומר בכדי שיחוקק בזיכרון הציבור. בכישרונו הרב, ובקיאותו ברזי העיתונות ויחסי הציבור, ידע הרצל כיצד לתמצת רעיונות גדולים במשפטים קצרים. כל אחת ואחד מאתנו זוכרים לפחות משפט אחד של הרצל, אולם לא תמיד יודעים מהיכן הוא לקוח ואת ההקשר שלו.
בתום הקונגרס הציוני הראשון, באוגוסט 1897, אמר הרצל "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים". למען האמת, היה זה כינוס של נציגים מעטים של התנועה הציונית. בעיקר נציגים שהגיעו ממזרח אירופה. הם באו כדי לראות במו עיניהם את היהודי ממערב אירופה שבחר לוותר על שוויון הזכויות, על ההזדמנות להשתלב ולהיות חלק מהחברה הכללית. הם לא האמינו שאכן קיים אדם כזה.
הכינוס היה מלווה בהתרגשות גדולה לא רק מעצם המעמד, שאולי יירשם בדפי ההיסטוריה, אלא מעצם המפגש עם הרצל בשר ודם. שלושת ימי הקונגרס עברו בוויכוחים סוערים, כיאה לכינוס של יהודים. הרצל דאג שהכול ייעשה מאחורי הקלעים, כאשר מול המצלמות הוצגה אחדות יהודית ראויה לכל הערכה.
תכנית "בזל" נוסחה ככתב סתרים שעד היום קשה להבין מה בדיוק הוחלט בה, אבל, להבדיל מהמשתתפים האחרים, הרצל הבין שחלומות ניתן להגשים. לומר כבל עם ועדה - "בבזל יסדתי את מדינת היהודים", זה להצהיר בראש ובראשונה פנימה בתוך החברה היהודית יום יקום וליהודים תהיה מדינה. אותו מיעוט נרדף ומפוזר על פני מדינות ויבשות ישוב למולדתו ההיסטורית ויקים בה מדינה. הוא יחזור לארץ-ישראל לא לאור עמוד האש, אלא לאור הסיסמה שמגלמת בתוכה חלום של אלפיים שנה.
"אם תרצו אין זו אגדה". עוד משפט מפורסם מבית מדרשו של הרצל. מרביתנו אינם יודעים היכן נכתב ומדוע ועל-פי כמה וכמה מהו סופו של משפט זה, אולם משפט זה מגלם את תמצית המנהיגות ההרצלינית מנהיגים חייבים לחלום בשביל להגשים. מנהיג ללא חזון הוא מנהיג ללא דרך. בכך הציב הרצל אתגר חשוב למנהיגות היהודית לאורך השנים. אין כל ספק שהעם היום מחפש אחר מנהיג שיתווה דרך ויניח את הנדבך הבא.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.