רעש האדמה שפקד את נפאל, התקשר ישירות למדינת ישראל. לצד הפן המוסרי של האחרונה במתן עזרה למדינות שונות בעתות משבר, מן המפורסמות היא, כי המדינה האסיאתית מהווה את אחד היעדים המועדפים על צעירים ישראלים הטסים לטיול לאחר שחרורם מהשירות הצבאי. לראייה, בזמן האסון, שהו במדינה מאות ישראלים.
הן הפן המוסרי-אוניברסלי והן הפן האישי, המזוהים עם ישראל, הכניסו את המדינה למצב היסטרי שבו כאילו היא עצמה שרויה במשבר וחייבו אותה לפעול ומהר, בעיקר בכל הנוגע לחילוץ הישראלים בנפאל.
פעילות הסיוע של ישראל, כוללת שבעה מטוסים ובהם משלחת גדולה של נציגי פיקוד העורף, רופאים, סניטרים, טכנאי מכונות, וכן מטען רפואי וציוד הנדסי רב. בית החולים הרפואי שהקימה ישראל בנפאל, כוללל 120 אנשי צוות רפואי של צה"ל ו-40 רופאים. ההערכות הן, כי עלות המשלחת מסתכמת בכ-40 מיליון שקלים.
אין ספק אין הרגשה טובה יותר מדאגה של מדינת האם, כשהאזרח נתון בבעיה מסוימת, ובעיקר כאשר משפחות שלמות בישראל, חוששות לילדיהם ולבני משפחותיהם. עזרה בתוך עם ישראל, נתפשת כמוסרית עוד משורש קיומו של העם היהודי וכבר אמרו חז"ל "כל ישראל ערבים זה לזה". סביר גם, שרוב אזרחי ישראל התחברו לסיפורים המרגשים וחשו הזדהות עם האירוע הקשה, הן עבור הנפאלים, אך ביתר-שאת עבור אחיהם. בנוסף, עזרה אוניברסלית משווקת וממתגת את ישראל לטובה מבחינה בינלאומית.
ועם זאת, לא ניתן שלא לתהות מדוע מדינת ישראל עצמה מתערבת יתר-על-המידה במשבר שהוא לא משברה, בעיקר כשמדובר באנשים פרטיים שטסו לחופשות פרטיות, מתוך בחירה אישית ורצונית ושלקחו את כל הסיכונים הכרוכים בכך ואמורים היו לדאוג לעצמם?
מדינת ישראל אכן צריכה לעזור לאזרחיה הנמצאים בצרה - חרף העובדה כי לא מדובר באירוע ביטחוני - וזאת בשל ממדי האסון. אך האם לא היה ניתן לעשות זאת ללא המשלחת המפוארת והנוצצת? אם מדינת ישראל בוחרת בכל זאת לעזור על חשבון כלל אזרחי המדינה, מדוע היא עושה זאת ברוב פאר והדר? ניתן לחלץ ישראלים ולעזור למקומיים, גם ללא משלחת עצומה.
בדיוק לשם מצבי משבר וסיכונים אחרים, קיימת האפשרות לבטח לפני הטיסה, כך שאם נוצרת בעיה, אזי שאפשר להתנהל מול אותה חברת ביטוח. המטיילים יכולים לטוס בשמחה ולטייל כאוות נפשם, אך הטיול אמור להיות על חשבונם ולא על חשבון משלם המסים. הנה כי כן, ביומיים האחרונים דווח כי חברות הביטוח למיניהן, שלחו מסוקים לאזורים שבהם נמצאו ישראלים מבוטחים והצליחו לחלצם. נותר רק לתהות, מדוע רוב האירוע לא התנהל באותה המתכונת.
הסתמכות האזרח ותלותו במדינתו, אינן תורמות לאקלים פוליטי בריא ומאוזן. תלות זו מייצרת מצב מסוכן, בו האזרח עלול לוותר מראש על עזרה פרטית ואישית, כיוון שהמדינה, לדידו, תבוא לעזרתו בכל מקרה. היא גם מעלה דרישות מופרזות ומוגזמות, שלעתים חוזרות נגד המדינה. כך יוצא, שנוצר מתח מובנה ותמידי בין האזרח והמדינה, מה שעלול לפגוע בלגיטימיות ובאמון השלטון בעיני האזרחים.
עדות לכך התקבלה, כאשר עשרות משפחות שקרוביהן נמצאים בנפאל, יצאו להפגנת מחאה מול משרד החוץ בירושלים בדרישה להעמיק את ההתערבות הישראלית בנפאל ולעזור לכל הישראלים הנמצאים באזור האסון - זאת על-אף שלמדינה אין כלל התחייבות לבצע פינויים או לסייע בחילוצם של אותם אזרחים.
המשך המצב בו המדינה מעמיקה את התערבותה בפעולותיהם של אזרחיה, פוגע בשלטון, בכלכלת המדינה ובעצמאותו של האזרח. טוב תעשה אם זו תחזיר עצמה למצב מאוזן ובריא, שבו היא מוכנה אמנם לסייע אוניברסלית ולאומית, אך באופן סמלי ופרופורציונלי ולא בכל אירוע ובכל מקום.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.