יוסף סלמסה, בן 22, ישב ובילה להנאתו עם חבריו בחצר שכונתו בזכרון יעקב בערב קיץ ב-2014, כמו שנהג לעשות פעמים רבות. בשעה 20:00 הגיעו למקום כוחות משטרה, שהוזמנו על ידי שכנה, בטענה שסלמסה וחבריו הרעישו. לפתע מצאה עצמה החבורה מוקפת שוטרים. הם ניסו לברוח, אך לא כולם הצליחו. יוסף נתפס בידי השוטרים, נורה על ידי אקדח טייזר, והוכה על ידי השוטרים. כשהוא מעולף, נלקח סלמסה לתחנת המשטרה בזכרון יעקב. שכנה שהייתה עדה לאירוע מיהרה לבית המשפחה, והודיעה להם כי יוסף נלקח למעצר.
הוריו המבועתים של סלמסה, יחד עם אחיו, מיהרו לתחנת המשטרה בעיר, ומצאו את בנם שרוע על הרצפה, מחוץ לתחנה, כשהוא אזוק בידיו וברגליו, ומחוסר הכרה. תחנוני המשפחה להכניס את יוסף אל התחנה עלו בתוהו, והמשפחה מיהרה להזמין אמבולנס. לבסוף שוחרר יוסף מאזיקים, ופונה ללא ליווי משטרתי לקבלת טיפול רפואי. בהמשך הגישו ההורים תלונה למח"ש על התנהלות השוטרים. מאותו רגע טוענים בני המשפחה כי מצאו עצמם נתונים להפחדות וללחצים מצד המשטרה, שהגיעה לעתים קרובות אל ביתם וביקשה לחקור את יוסף. אלא שהלחץ לא הורגש רק על בני המשפחה; הקרובים טוענים כי סלמסה לא חזר לעצמו מעולם, הפסיק את עבודתו ביקב בנימינה, ובמשך חצי שנה הסתגר בביתו, ומיעט לצאת מחדרו.
אחרי חצי שנה, יצא יוסף מביתו, ונעלם. תחילה הוא הוגדר נעדר, ובתום יומיים של חיפושים הוא נמצא ללא רוח חיים במחצבה בבנימינה. שוטרים רבים הגיעו לבית המשפחה, והפעילו שוב לחץ על ההורים הפעם היה מדובר בדרישה שיחתמו על אישור לנתיחת הגופה, בתואנה שאם לא יעשו כן, הגופה לא תובא לקבורה. אב המשפחה חתם בלית ברירה, ובמקביל ביקש לראות את הגופה. השוטרים סירבו לבקשתו, בטענה שהגופה שלמה, ללא פגיעות, ועליהם לנתח במהרה כדי להבין את סיבת המוות.
יוסף הובא לבסוף לקבורה, ובני המשפחה מספרים שלא קיבלו עד היום את הדוח. עוד הם טוענים כי המשטרה לא הגישה להם תשובה לגבי סיבת מעצרו מלכתחילה, אילו עבירות יוחסו לו, במה הוא נחשד, ומדוע לא המשיכו לחקור אותו. הם אפילו לא קיבלו בחזרה את חפציו האישיים ואת הטלפון הנייד שהחזיק בו.
סלמסה הצעיר היה בן לעדה האתיופית. לדברי משפחתו, לעובדה זו היה חלק משמעותי בנסיבות מעצרו החריג. במשטרה דחו בזמנו בתוקף את הטענות לאי שוויוניות באכיפה. לדבריה, היא מבצעת אכיפה אחידה ללא משוא פנים ובהתבסס על שיקולים עניינים ומקצועיים בלבד ובשום אופן ללא קשר לזהותם של החשודים או נפגעי העבירה. בני המשפחה יצאו אז לצעדה מבנימינה עד לירושלים, כדי להפגין מול המטה הארצי של המשטרה. אלא שהמקרה של סלמסה הוא ממש לא בודד, והיום הוא עורר הפגנה נוספת, שוב מול המטה הארצי של המשטרה בבירה.
זה שנים שבקהילה האתיופית בישראל זועקים על יחס אלים וגזעני של שוטרים כלפי בני העדה ואין עונה. השבוע אירע מקרה נוסף שמעלה חשד ליחס גזעני של שוטרים כלפי יוצאי אתיופיה אלא שהפעם האירוע תועד במצלמות האבטחה, זכה לפרסום והשוטרים נענשו.
ביום ראשון האחרון הותקף ד', חייל ממוצא אתיופי, על ידי שוטר יס"מ. ד' היה בדרך לביתו מהצבא, כשהוא רכוב על אופניים ולבוש מדים, כשהשוטר חסם את דרכו ברחוב, וסירב לתת לו לעבור, בטענה לקיומו של חפץ חשוד. ד' שאל אותו מדוע לא ניתן לעבור. "הוא אפילו לא התעקש", הסביר עורך דינו זוהר משה, מטעם הסניגוריה הציבורית. בסרטון נראה ד' מנסה להסתובב ולחזור על עקבותיו, ובהמשך מנסה להתקשר לאחיו ולהסביר לו כי יתעכב. אז, נראה השוטר קופץ על ד', ומכה אותו נמרצות. "ירד לו מלא דם מהאף, הוא נחבל, וכל חולצתו התמלאה בדם", ציין משה, "גם מתנדב במשטרה שהיה במקום הצטרף לשוטר, והם החלו להכות אותו בצורה גסה ואלימה. השוטר לא הפסיק לאיים עליו ולומר שאם צריך הוא יהרוג אותו". משה מבהיר: "רואים בסרטון בבירור שהשוטר לא היה מצוי תחת איום".
למרבה התדהמה, דווקא ד' עוכב לתחנת המשטרה, לדברי פרקליטו ללא כל סיבה, ובתנאים בלתי חוקיים. "אפילו לא הודיעו לסנגוריה, הבחורה מהעמותה שפגשה אותו הגיעה לתחנת המשטרה והתקשרה אלינו. הם כבר החליטו לעצור אותו, ולא הייתה דרך לבטל את ההחלטה הזאת. לא משנה מה ניסית לעשות, הקצין נשאר בשלו". משה טוען עוד כי ההחלטה לעצור את ד' התקבלה עוד בטרם נגבתה ממנו גרסתו, "פעולה די אוטומטית", לדבריו.
ד' נאלץ לבלות את הלילה בתא מעצר, ורק בשמונה בבוקר התקשרו השוטרים למשפחתו, וביקשו שיגיעו לקחת אותו מהתחנה. סרטוני האבטחה הציגו את התמונה האמיתית שעולה מהמקרה, והמשטרה נחשפה במערומיה. המפכ"ל רב-ניצב יוחנן דנינו הודיע על הדחת שוטר היס"מ, וחקירה במח"ש נפתחה נגדו. שלשום מסר ד' את גרסתו למח"ש, ובסביבתו מקווים מאוד שהפעם התיק לא ייסגר, וימוצה הדין עם השוטר.
"זאת פשוט אלימות ברוטלית ללא הצדקה, השוטר לא היה במצב של חשש לחייו. למזלו של ד', האירוע צולם", מסביר זוהר, שמבהיר: "אם לא היו מצלמות אבטחה, ד' היה מואשם בקלות. יותר מזה, מדוע הקצין לא הסכים לשחרר אותו ודרש להשאיר אותו במעצר, למרות שלא הייתה סיבה לכך? זאת הרי הדרך שלם להצדיק את מעשיהם". משה מציין שהסרטון "הציל את חייו של ד'".
ממש כמו במקרה של סלמסה, לד' ברור מה הסיבה למעצרו, למרות שהוא עצמו היה הקורבן לאלימות. "הלקוח שלי אמר לי לא פעם ולא פעמיים כי האירוע התרחש רק בגלל צבע העור שלו, בגלל שהוא שחום", אמר משה, "הוא היה כל כך מבוהל כשאני נפגשתי איתו, הוא לא הפסיק לבכות. יש בעייתיות מסוימות ביחס של שוטרים לאתיופים".
"צבע שחור מבחינתם זה פשע"
המקרה המזעזע שבו הותקף ד' על לא עוול בכפו, הציג את המשטרה במבוכה, וגרם לזעזוע בקהילה האתיופית כולה. שם החליטו לא להישאר אילמים למצב, והתארגנו להפגנה שנערכה היום מול בניין המטה הארצי של המשטרה בירושלים, נגד מה שהם מכנים היחס המפלה והגזעני של המשטרה כלפי אזרחים ממוצא אתיופי. אורית סהבת, ממארגנות המחאה, מסבירה כי "האירוע האחרון של אלימות כלפי החייל האתיופי שפורסם ביום ראשון האחרון הוא הטריגר להפגנה הזאת. הניסיון לפגוע בחייל שמשרת את המדינה זה דבר חמור ביותר, ולא מתקבל על הדעת".
סהבת מסבירה כי רק לפני שבוע, כשחייל הוכה בידי חרדים בירושלים, זכה המקרה לגינוי חריף ומידי מצד ראש הממשלה גינוי שנעדר לחלוטין מהמקרה של ד', מה גם שכאן מדובר בשוטרים, ולא באזרחים מן השורה. "כבר כאן אפשר לראות שמשהו לא תקין, זו תופעה שקשה למגר אותה, כי הגורמים הרלוונטים למעלה נותנים לזה יד. כל התופעה הזאת מביישת אותי. להיות חלק ממדינה שקוראת לעצמה נאורה וליברלית, אני בטוחה שאבות-אבותיי לא ידעו שזה מה שיקרה כשיעלו לארץ ישראל".
"זאת ההזדמנות שלנו לבוא ולפרוק את הזעם ולומר את מה שאנחנו מרגישים", אומרת סהבת, "אנחנו מרגישים שאין פה צדק, פותחים הרבה תיקים לבני נוער אתיופים שלא עשו דבר. הצבע הוא התשובה. צבע שחור מבחינתם זה פושע, עבריין, זה שעושה בעיות, הסביבה שלי חווה את זה כל הזמן. אם היה מדובר בבחור אשכנזי זה לא היה קורה. הם יודעים שהאבא יביא את עורך הדין הכי טוב, והאמא תטפל בהכל, הם יודעים שלהם יש את הגב ליצור קשרים ולהילחם, ולנו בחברה האתיופית אין משאבים כאלה, כדי לצאת זכאים".
40% מהקטינים האסירים - אתיופים
מחקר שפורסם באוניברסיטת בן גוריון מציין כי 30% מבני העדה האתיופית מרגישים שהם סובלים מיחס מפלה בשל צבע עורם. 40% חשים שהם נעצרים ללא סיבה מוצדקת, וכי הסיבה היחידה למעצרם היא צבע עורם. לא מדובר בתחושה בלבד: 40% מהאסירים בבית הכלא אופק, המשמש למאסר בני נוער, הם בני העדה האתיופית. 2 מכל 5 צעירים זאת למרות שיחסם של בני העדה באוכלוסייה הכללית נמוך בהרבה.
"אם האתיופים היו 30% מהאוכלוסייה הכללית, אז הנתון הזה היה ברור. אבל האתיופים הם שני אחוזים מהאוכלוסייה, כך שנדמה שיש להם ייצוג יתר בכלא אופק", קובעת ד"ר חגית לנדאו, המשנה לסנגור הציבורי הארצי. אחוז האסירים הוא תוצר של כתבי האישום נגד בני העדה: "מבדיקה שעשינו, אחוז גבוה מאוד מכתבי האישום נגד קטינים מיוחס לקטינים בני העדה האתיופית". לדברי לנדאו, תלונות של בני העדה שמוגשות למח"ש לא זוכות לטיפול ההולם. "ברוב המקרים התיקים לא נחקרים. בדרך כלל במקרים האלה מדובר בתלונות הדדיות, ואין התאמה בין התלונות שמגיעות למח"ש ואופן הטיפול בהן, לבין המהירות שבה המשטרה מגישה כתבי אישום. במקרים של תלונות הדדיות, אנחנו רואים שהמשטרה תגיש כתב אישום נגד הקטינים, בעניין אלימות נגד שוטרים, ובמקרה שיש תלונה נגד מח"ש התיק ייסגר, או לא ייבדק בכלל".
