פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דרושה לנו קואליציה חדשה שתדבר אל העם

      מי שמאמין שהמזה"ת הוא מקום מסוכן, ולכן חיזוק ישראל צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות, מבטא את הערכים הנעלים ביותר של היהדות. אך מי שסבור שהאינטרסים האלה מחייבים אותנו להעמיד את היהדות כנגד הדמוקרטיה, מאמץ את הערכים השפלים ביותר במסורתנו

      השבעת הכנסת ה- 20. מרץ 2015 (מערכת וואלה! NEWS , דוברות הכנסת)
      (צילום: דוברות הכנסת)

      מילים. מערכות בחירות עוסקות בעיקר במילים, והמילים הברורות ביותר נאמרו בקלפיות, כשתושבי ישראל הודיעו חד-משמעית מי היו רוצים שיהיה ראש הממשלה הבא. מילים רבות נאמרו גם לאורך מערכת הבחירות. מילים פוגעניות, כועסות, תוקפניות, יהירות ואפילו מילים גזעניות.

      כיהודים, אנחנו מאמינים בכוחם וחשיבותם של מילים: "חכמים היזהרו בלשונכם" (מסכת אבות). למרות זאת, תרבות השיח הפוליטי הידרדרה לשפל כזה שהפוליטיקאים זכו למעשה ליד חופשית. למען הניצחון הותר להם לומר הכול, ורבות מן המילים הללו לא שיקפו דבר פרט למחויבות שלהם לנצ?ח. אבל בזה טמון עומק הבעיה.

      למה הדיכוטומיה "אנחנו-והם" המבדילה בין אזרחים יהודים וערבים מניעה אנשים להצביע? למה תעמולה שמוציאה מחצית האוכלוסייה הישראלית אל מחוץ לגדרי המחנה הציוני "האמיתי" מעוררת השראה? מה זה אומר עלינו כאשר מפלגה מנהלת מסע בחירות תחת הסיסמה "מפסיקים להתנצל", כאילו נאמנות לישראל מגלמת בתוכה את ההנחה שלעולם איננו טועים? מה זה אומר על הצורה שבה החברה שלנו מבינה את היהדות, כאשר בשם היהדות אנחנו קוראים לאי-שוויון ולשנאת זרים? מה זה אומר על ערכם של שלום וצדק בחברה שלנו, כאשר דחייה גמורה של פתרון שתי המדינות, בכל תנאי, מגבירה את כוח משיכתו של מועמד במקום להפחיתו?

      אחד הלקחים הברורים מן הבחירות האחרונות הוא שלכל הפחות, 30% מאזרחיה היהודים של ישראל, אם לא למעלה מכך, אימצו ביחס ליהדות וללאומיות אמונות המנוגדות לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הליברלית ושל היהדות המודרנית.

      ישראל אמרה את דברה, והגיע הזמן להשיב. כישראלים וכיהודים, עלינו להבין שאנחנו נמצאים כרגע בעיצומו של מלחמת תרבות על נשמת עמנו, ארצנו ומסורתנו. מלחמה זו לא תוכרע במילים או בכפיית מדיניות מבחוץ. אין זה קרב בין הנשיא אובמה לראש הממשלה נתניהו. אין זה קרב שיוכרע בזירה הפוליטית, אלא קרב חינוכי על הרעיונות והאידיאלים המגדירים את זהותנו היהודית ומ?תווים את דמותו של הבית הלאומי של העם היהודי.

      האם היהדות היא דת שמאמינה כי יחס שוויוני לכל אזרח ישראלי – ללא הבדלי דת, גזע, מין וזהות לאומית – הוא הביטוי הממצה לרעיון המקראי שכל אדם נברא בצלם אלוהים? האם היהדות היא דת המאמינה בכך שאם ייענו דרישות הביטחון הלגיטימיות שלנו, כי אז מחויבותנו לצדק ולשוויון תגבר בהכרח על מחויבותנו להיאחז בכל ארץ ישראל? האם היהדות משרתת את הלאומיות, או שמא היא המבקרת הגדולה ביותר שלה, המאתגרת אותה להעפיל לפסגות מוסריות גבוהות יותר ויותר?

      יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט בעצרת הימין בכיכר רבין, מרץ 2015 (ראובן קסטרו)
      נאמנות לישראל מגלמת בתוכה את ההנחה שלעולם איננו טועים? (צילום: רובי קסטרו)

      אנשים טובים ונבונים עשויים להסיק מסקנות שונות לגבי רבות מן הסוגיות מעוררות המחלוקת ביותר שעמן מתמודדת החברה הישראלית. מי שמאמין כי לאור הנסיבות הפוליטיות, פתרון שתי המדינות איננו ישים היום, אינו מתכחש בהכרח לערכי הצדק והשוויון; אבל מי שמפסיק לשאוף לפתרון כזה, מי שחותר במדיניות ובחקיקה תחת האפשרות שימומש יום אחד, בהחלט דוחק את הערכים האלה לשוליי יהדותנו.

      מי שמאמין שהמזרח התיכון הוא מקום מסוכן, ועל כן שחיזוק ישראל צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות הלאומי, מבטא את הערכים הנעלים ביותר של מסורתנו; אבל מי שסבור שהאינטרסים האלה מחייבים אותנו להעמיד את היהדות כנגד הדמוקרטיה, או את הנאמנות ליהודים כנגד המחויבות לשוויון לכול – כאילו היו משחק סכום אפס – מאמץ את הערכים השפלים ביותר במסורתנו.

      דרושה לנו קואליציה חדשה שתחתור לחנך, קואליציה שתאגד אנשים ממפלגות שונות, שתאחד יהודים וערבים, שתתעלה מעל הבחנות מסורתיות בין ימין ושמאל, שתשלב בין ישראל ליהדות העולם ושתפעל לכיבושו מחדש של מרחב ליהדות מודרנית, מוסרית וליברלית בלב ישראל. העם דיבר. הגיעה העת שהקואליציה החדשה הזו תתחיל בעבודה החינוכית האיטית של דיבור אל העם ומלחמה על נשמתה של ישראל.


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.