האם אדם מרצה מאסר עולם על רצח שלא ביצע?

(הסניגור הציבורי המחוזי, עו"ד ד"ר אלקנה לייסט, מסביר על תופעת הודאות השווא)

ביוני 2002, בסביבות 04:00 לפנות בוקר, נכנסו שני רעולי פנים למועדון הסנוקר "גרין ספורט" בשדרות, כשהם מצוידים בסכין ובאקדח, בכוונה לבצע שוד. הקופאי במועדון, שי אדרי, ניסה לתפוס את ידו של השודד שאחז באקדח ונפגע מקליע בודד. אחד השודדים עוד הספיק לקחת כסף מהקופה והשניים נמלטו במהירות מהזירה. שני עדי ראייה שנכחו במקום הגישו סיוע לאדרי, אשר גסס במשך דקות ארוכות ולבסוף מת מפצעיו. מיד אחרי הרצח פתחה המשטרה בחקירה נמרצת, שכללה תשאול של כל באי המועדון באותו הלילה, אך החוקרים העלו חרס בידם. הרוצחים לא נתפסו. כמעט שלוש שנים מאוחר יותר קיבלו הרשויות מידע מודיעיני שקשר למעשה את אלישע חייבטוב ואת סורן סרוחונוב המכונה "ממוקה", שניהם עבריינים מוכרים.

המידע החדש נתן את האות לתחילתה של חקירה ארוכה ומסורבלת שכללה מדובב משטרתי מפוקפק, הקלטות מעורפלות, טכניקות חקירה אגרסיביות וחוקרים שמתים להשיג הודאה. במוקד ניצב חייבטוב, אמנם עבריין מורשע, אך חשוד שזכאי להליך תקין והוגן לבירור אשמתו, ככל אדם אחר. החקירה שעבר וההליך המשפטי שהולידה הותירו סימן שאלה כבד: האם אדם חף מפשע יושב בכלא שנים רבות בגין רצח שלא ביצע?

בזמן שהתקבל המידע המודיעיני נשא חייבטוב עונש מאסר בגין הצתת ביתו ואיומים על בת זוגו. "ממוקה" כבר לא היה בין החיים. השוטרים החליטו לעשות לחייבטוב תרגיל חקירה: בינואר 2006 הם שלפו אותו מכלא דקל והעבירו אותו לתא במתקן מעצר משטרתי. חייבטוב ישהה שם בחמשת השבועות הקרובים, מבלי שידע מדוע הוא שם, עד מתי מתכננת המשטרה להחזיקו ומתי יובא בפני שופט מעצרים. לאורך תקופת המעצר תועד חייבטוב ברישומים ביומן השוטרים, בתמלילים שונים ובקלטות וידאו, "שנשכחו" משום מה ונמסרו לעורכי דינו באיחור של כמה שנים. תיעוד זה יתברר בהמשך כבעל ערך רב להגנתו המשפטית.

כדי להשלים את תרגיל החקירה הוכנס לתאו של חייבטוב מדובב משטרתי. המדובב הציג עצמו בפני חייבטוב כ"מגה עבריין", ראש משפחת פשע מוכרת הבקיא בהליכי חקירה ומשפט ושולט ברזי העולם התחתון. המדובב גרם לחייבטוב להאמין כי אם רק ירצה, יוכל לשפר את מצבו הכלכלי והמשפטי. בכל אותו הזמן חייבטוב נחקר חקירה אגרסיבית. החוקרים הטיחו בו כי הוא חשוד בהתפרצות למועדון הסנוקר ארבע שנים קודם לכן. חייבטוב הכחיש, אך אישר כי הוא מכיר את המקום ופקד אותו פעמים רבות. החוקרים שאלו אותו על מעשיו ביום הרצח וחשפו אותו לרמזים שונים הקשורים לשוד. הוא סיפק אליבי בעייתי למקום הימצאו בליל הרצח וטען כי שהה אצל בן דודו ברמת גן, בעוד שבפועל היה כנראה בשדרות. במשך שבועות לא הותר לחייבטוב, אב לשישה, להיפגש עם עורך דין או ליצור קשר עם משפחתו. הוא בודד מהעולם באופן מוחלט, הוחזק בתנאי אי-ודאות והאדם היחיד שנחשף אליו מלבד החוקרים היה המדובב. הוא קיבל מחוקריו הבטחה להודיע למשפחתו היכן הוא נמצא, אך מחומר החקירה עולה כי השוטרים לא קיימו את הבטחתם. "העצור חייבטוב מבקש מהשוטר להתקשר לאחיו. נמסר ליומנאי שלא יאפשר לו שיחות טלפון", נכתב באחד המזכרים.

מצבו הנפשי החל להידרדר. לאחר 11 ימים בבידוד הוא איים לשרוף את תאו, התלונן על החמרה במצבו הרפואי ודרש לחזור לכלא דקל בבאר שבע. "אני תשרוף כאן (השגיאות במקור - ג"ג). או ייקח אותי לבאר שבע, או שיביא בשבילי בגדים, אוכל כמו שצריך. כמו שאני מקבל שם. אתה מבין? אני אשרוף". המדובב ניסה להניא אותו מהמעשה, ואמר לו שלהצית את תאו זה "תיק שלם". "למה אני לא נוסע?" השיב לו חייבטוב. "אני אעשה בלגן. שיביאו בגדים. שיתנו להתקשר לילדים. שרפתי בית שלי, אני יכול לשרוף גם את המזרון. אין לי כוח. אני לא טוב מרגיש. אני צריך חובש. מתי אני עושה פיפי יוצא דם. אתה מבין? זה לא בריא". חייבטוב אף פתח בשביתת רעב, שבעקבותיה נהפכה החקירה לגלויה. הוא קיבל את זכויותיו והוסבר לו כי הוא חשוד ברצח.

"בעיה של מישהו אני לא לוקח", אמר לראש צוות החקירה המיוחד (צח"מ).

החוקר: "שוד ורצח".

חייבטוב: "חס וחלילה. מה אתה..."

החוקר: "כן, רצחת בן אדם... אתה ועוד אנשים".

חייבטוב: "אתה נורמלי?"

החוקר: "אז בוא תספר לי, מה החלק שלך?"

חייבטוב: "עורך דין".

החוקר: "מה החלק שלך בתוך הסיפור הזה?"

חייבטוב: "אין לי סיפור. אני בכלל לא..."

מיומן העמדה עולה כי חייבטוב חזר לתאו וסיפר למדובב שמאשימים אותו ברצח. לאורך כל אותה העת המשיך חייבטוב להכחיש כי הוא קשור למעשה. "החשוד אומר: 'זה כלום. אני חף מפשע. קודם אמרו גניבה, אחר כך אמרו רצח'. החשוד אומר שהיה רצח לפני ארבע וחצי שנים, לא יודע מתי", נכתב ביומן. משום מה, שיחה זו לא תועדה במצלמות הווידאו. המדובב אמר לחייבטוב שידאג לו וניסה למנוע ממנו להתקשר לעורך דין מטעם הסנגוריה הציבורית לצורך דיון בהארכת מעצרו. הוא שכנע אותו כי "עורך דינו" אביגדור פלדמן ייצג גם אותו, על חשבונו. אף שמדובר בפגיעה בזכותו לייצוג הוגן - המדובב הרי עבד בשביל המשטרה - השוטרים ששמעו את דברי המדובב לא התערבו, וחייבטוב אכן לא התקשר לעורך דין. מאוחר יותר, בבית המשפט, נשאל המדובב אם נהג כך כי ידע שכל סנגור יורה לחייבטוב להפסיק לדבר מיד בשל החשד שהכניסו לתאו מדובב. המדובב שתק.

פלדמן, שכלל אינו מעורב בפרשה, לא התייצב כמובן לדיון בהארכת המעצר. עם זאת, חייבטוב סירב שימנו לו סנגור ציבורי. הוא טען כי יש לו עורך דין ונקב בשמו של פרקליט הצמרת. מאוחר יותר אף התרברב בפני המדובב בתאו על הרושם העצום שהותיר אזכור שמו. בהמשך טען המדובב בפני חייבטוב - שאינו יודע לקרוא ולכן לא קרא את פרוטוקול הדיון - כי עילת המעצר שלו היא חשש של החוקרים שהוא ירצח את מי שמסר עליו מידע.

המדובב: "יש בן אדם מדבר".

חייבטוב: "עליי? זה טעות".

המדובב: "יש בן אדם מדבר".

חייבטוב: "בסדר. שיבוא למשפט. אני רוצה לראות מי זה בן אדם".

המדובב: "שתבין, לא טוב..."

חייבטוב: "מה לא טוב? אני לא עשיתי כלום. מה יכול להיות לא טוב".

המדובב: "שתבין, לא טוב".

חייבטוב: "אני צריך גם לחשוב איפה הייתי, מה מו. שתיתי גם הרבה. לחשוב איפה הייתי בדיוק. לפעמים אני לא זוכר. לפעמים משהו בא. אה הייתי שמה. חייב לחשוב איפה הייתי כל דקה מה עשיתי. מישהו בן אדם סתם אומר עליי. אולי הם עושים סתם. לא נראה לי יש מישהו".

גם שיחה זו לא נרשמה ביומן העמדה ולא תועדה בכתב. המדובב אמר לחייבטוב שמעצרו הוארך בגלל החשש שאם יורשה לו להשתמש בטלפון בכלא, הוא יארגן התנקשות בחיי המודיע המשטרתי. חייבטוב: "אה, ככה חושבים? מה אני? אני לא בן אדם כזה לעשות בום בום. חס וחלילה. אני הולך עד הסוף. אם ככה חושבים זה בעיה שלהם, לא שלי. הם יכולים לחשוב". הוא הסתובב בתאו ומלמל: "אני לא בום בום... גם זה רוצים להגיד עליי. אני יכול לעשות עוד בום בום. עוד לא עשיתי כלום. אומרים גם עושה כבר וגם עושה עוד".

באחד הימים ערך המדובב טקס השבעה לחייבטוב, שבו הכניס אותו כביכול למשפחת הפשע שבראשה הוא עומד ופרש עליו את חסותו. בהקלטות נשמע המדובב אומר לחייבטוב: "זה טקס, אתה יודע מה זה טקס. זה להיות אחים". חומר הראיות מגלה שראש צוות החקירה היה שותף לתרגיל חקירה זה, ידע על טקס ההשבעה ובחר לא לרשום על כך זיכרון דברים.

רק 18 ימים לאחר תחילת החקירה, ארבעה ימים לאחר שנהפכה לגלויה ויומיים לאחר ששופט המעצרים נתן הוראה מפורשת - החוקרים התקשרו בשמו של חייבטוב לסנגור הציבורי. החוקרים הבינו כי למחרת, בדיון השני בהארכת מעצרו, ימונה לו סנגור ולכן עליהם לפעול במהירות כדי לחלץ ממנו הודאה. המדובב הוחזר לתא כשהוא מצויד בטלפון נייד ש"הצליח להבריח פנימה".

בתיעוד הווידאו של אותו ערב ניתן לראות כי המדובב מנהל עם חייבטוב שיחה שפרטיה מובנים באופן חלקי, על מותו של ממוקה בתאונת דרכים. לאחר מכן חייבטוב משוחח בטלפון עם אדם שלישי, ובהמשך חייבטוב והמדובב מתלחשים ומשוחחים בתנועות ידיים.

המדובב: "מת?"

חייבטוב: "מת, שמעתי ככה בטלפון. אמרו לי מתי מתקשר למישהו אמרו לי היה תאונה… הראש שלו במקום אחר".

המדובב: "בתאונה… רק הוא היה איתך, יש עוד משהו?"

חייבטוב: "לא".

המדובב: "אבל למה באתם ככה" (מסמן תנועה של אקדח).

חייבטוב: "לא, סתם אני אספר לך זה סתם".

המדובב: "נו, כמה?"

חייבטוב: "היה 40 אלף".

המדובב: "40 אלף… למה?"

חייבטוב: הוא בא אלי כמו מניאק. אני ככה… אתה מבין… הוא בא ככה, הוא בא (נצמד למדובב, מסמן רעול פנים) הוא יושב שם, אני ככה עומד מסתכל".

המדובב: "וזה היה כמה?"

חייבטוב: "מה?"

המדובב: "בום" (מסמן תנועה של אקדח לרצפה).

חייבטוב: "אחד למעלה, אחד לתוך... (הובן כ"לב").

המדובב: "למה אתה ישר בום?"

חייבטוב: "לא רציתי… כן, מניאק, אתה מבין, נגיד אני שם (מצביע על מרחק), ממוקה עשה עם הסכין (עושה תנועה של הצמדת סכין לגרונו של המדובב) לקח…"

המדובב: "ואתה עומד?"

חייבטוב: "כן, אני (מדגים החזקה של אקדח עם תנועה לצדדים) וזה מניאק בא".

המדובב: "ואתה?"

חייבטוב: "כן, אני עושה (מדגים החזקה של אקדח) הוא נתן בום ואני בום (מדגים ירי באמצעות ידיו)".

המדובב: "מה, הוא נתן לך בוקס?" (מדגים בידיו בוקס)

חייבטוב: "כן".

המדובב: "מה הוא מטומטם, הוא לא רואה אקדח?"

חייבטוב: "כן, הוא עכשיו ואני (מבצע הדגמה של ירי) והוא נפל… ושמתי רגל".

המדובב: "איזה מטומטם".

חייבטוב גם מברר עם בן דודו אם ממוקה אכן מת ומבקש ממנו לשים יד על הקבר. המדובב ממשיך לשאול אותו כיצד נפטר מן הראיות.

המדובב: "בגדים?"

חייבטוב: "הכל שרוף".

המדובב: "הוא יודע איפה?"

חייבטוב: "הכל שרוף".

המדובב: "בסדר, הוא יודע איפה אתה שרפת?"

חייבטוב: "לא, זה אני לבד, מה אני משוגע?"

המדובב: "מה אתה יכול להיות חכם, לא יכול להיות, יכול להיות מצאו, באו חקרו, רוצים לעשות בית, רוצים לעשות חיפוש?"

חייבטוב: "לא יכול להיות שיתפסו… לא יכול להיות, אין, אין באדמה".

המדובב: "אין באדמה, בים?"

חייבטוב: "זה אתה יודע, הכול מפרק… הכול הכול הכול חתיכה, ככה מה זה, זה שם, זה שם".

בתום חמישה שבועות של לחץ בלתי פוסק, חייבטוב הודה.

בשנת 2008 הואשם חייבטוב והובא לבית המשפט. עדותו של המדובב שיחקה תפקיד מרכזי בטיעוני התביעה. העדות חשפה פרטים תמוהים נוספים לגבי אמינותו של המדובב ולגבי אופן ניהול החקירה. כך, למשל, טען המדובב בעדותו כי להודאה המתוארת לעיל קדמו שתי הודאות. הראשונה אירעה לדברי המדובב זמן קצר לאחר שחייבטוב הגיע למעצר. לטענתו, חייבטוב עשה תנועת יד של אקדח ובדרך זו התוודה בפניו בתנועות פנטומימה כי ביצע את הרצח. מצפייה בקלטות עולה כי מי שסימן ראשון תנועה של אקדח בידו היה דווקא המדובב. בהמשך עדותו, אמר המדובב כי חייבטוב סימן לו עוד בראשית החקירה כי היה מודע לחשד האמיתי נגדו – מעשה רצח בשדרות. בקלטת ניתן לראות כי חייבטוב מתלונן על כך שלא אפשרו לו לפגוש עורך דין, והשניים מסניפים הרואין, "כאשר המדובב הוא זה שמחזיק בסם ומנחה את חייבטוב כיצד עליו לשאוף נכון את הסם".

באחד מתמלילי קלטות הווידאו חייבטוב אומר: "זה לא אני, אני נקי", והמדובב שנמצא מחוץ לתמונה עונה: "אתה מואשם בזה וזה". המדובב שואל לפני כמה זמן, וחייבטוב עונה: "לפני איזה ארבע שנים". בשלב זה, טענו סנגוריו של חייבטוב, "המדובב נעמד במקום שלא רואים אותו וחייבטוב מתבונן בו", וברור מההקשר שהמדובב מסמן סימנים בתנועות גוף. חייבטוב מגיב בתנועות ביטול. המדובב התקשה להסביר בבית המשפט מתי שמע את המילים "רצח" ו"שדרות", ואמר שוב שחייבטוב השתמש בשפתיו – אך הדבר לא תועד בקלטת.

המדובב העיד כי גרם לחייבטוב להאמין כי אסיר מסוים הוא זה שמסר למשטרה את המידע עליו, וכי בתגובה ביקש חייבטוב לפגוע בו. מחומר החקירה עולה כי המדובב התקשר בנוכחותו של חייבטוב ל"צד שלישי", כביכול כדי לברר על אותו אדם פרטים שיסייעו לחייבטוב לפגוע בו. אך בחומר הראיות, חייבטוב דווקא נשמע מסויג מאוד. הוא מבקש מהמדובב שוב ושוב להפסיק, והכל בטון דיבור זהיר וכנוע. המדובב אף טען כי חייבטוב ביקש לרצוח גורמים נוספים, מבלי שהדבר תועד בקלטת. כשנשאל המדובב בבית המשפט אם מותר לו לבדות ראיות השיב: "מותר לי הכול".

פרקליטיו של חייבטוב, עורכי הדין חגית לרנאו ודימטרי ורניצקי מהסנגוריה הציבורית, הציגו חוות דעת שנכתבה על ידי הפסיכולוג הקליני יותם דגן, ששימש במשך שנים רבות הפסיכולוג של שייטת 13 ומלווה יחידות צה"ל גם בימים אלה. דגן מתמחה בהתמודדות עם מצבי לחץ, שבי וחקירות. לדבריו, במהלך השבועות שבהם הוחזק חייבטוב בתא המעצר יחד עם המדובב, הופעלה עליו מניפולציה רגשית ופסיכולוגית חזקה ביותר. זרוע אחת של החקירה ניתקה אותו לחלוטין מהעולם החברתי והמשפחתי, והזרוע השנייה, המיטיבה לכאורה, הופעלה על ידי המדובב. האחרון השתמש בניתוק ובחולשה הפיזית והרגשית של חייבטוב כדי להעמיק את שליטתו עליו, תוך שימוש אינטנסיבי בסמים שסיפק לו. כל אלה יכולים להביא ל"הודאות שווא", נטען. "יש לקחת ברצינות את האפשרות שאותם מנופים פיזיים ופסיכולוגיים של בידוד חברתי, חוסר ודאות והיעדר הבנה לגבי סיבת המעצר, והתלות המוחלטת שנוצרה במדובב, תגרום לנאשם לא 'להודות', אלא לומר דברים שכמו יצאו מקו התפר בין דמיונו, מצוקתו ורצונו לרצות את המדובב", כתב דגן.

צוות ההגנה כפר בהאשמות נגד חייבטוב וביקש לדחות את עדות המדובב בשל פגמים רבים שנפלו בה, לטענתו. בית המשפט סירב. כששמע על כך, חייבטוב הרים ידיים: הוא לא סייע בתכנון הגנתו המשפטית, סירב להעיד וביקש מבית המשפט לשחרר את עורכי הדין מייצוגו ולהכריע רק על סמך הראיות שנשמעו כבר. "אני רוצה בנימוס להגיד משהו", פנה חייבטוב אל שופטי בית המשפט המחוזי בבאר שבע. "אני לא צריך אף אחד שיעזור לי. בבקשה, תעשו את ההחלטה שלכם לפי מה שאמרו לכם, תעשו את העבודה שלכם כמה שיותר מהר ותסיימו. אם אתם רוצים לתת לי מאסר עולם, אז תודה לאלוהים ששלח אתכם אלי והעמיד אותי בפניכם. לא צריך אף אחד. צריך לפחד מאלוהים. הוא שופט את כולם. כשהגיע הזמן לדבר, האוזניים שלכם סגורות. זה מה שיש לי להגיד".

חייבטוב המשיך לטעון כי הוא חף מפשע וסירב לכל הסדר טיעון שבמסגרתו יודה בתמורה להפחתה באישומים נגדו. הוא הורשע לבסוף באפריל 2011 בכל סעיפי כתב האישום, אך השופטים מתחו ביקורת על התנהלות המשטרה בכל הנוגע לפגיעה בזכויותיו, לרשלנות בניהול החקירה, ולגבי חוסר המהימנות של עדי התביעה העיקריים - המדובב וראש צוות החקירה המיוחד. ההרשעה התקבלה למרות הביקורת שכן לנוכח סירובו להעיד, קבעו השופטים כי יש להתייחס לכל טענות ההגנה כסברות שאינן מעוגנות בראיות. בית המשפט גם קבע כי ההודאה של חייבטוב מתחזקת מתוקף התייחסותו לפרטים מוכמנים על האירוע, שלא היו ידועים ברבים. הוא נידון למאסר עולם.

לאחר גזר הדין התכנס חייבטוב בתוך עצמו. רק כעבור חצי שנה יצר קשר עם עורכי דינו לגבי ערעור, שהוגש באיחור. הסנגורים טענו בערעור כי התיק נוהל בצורה בעייתית מראשיתו. כך, למשל, הזכירו הפרקליטים את האיחור הדרמטי במסירת חומר הראיות שכלל את תיעוד השיחות עם המדובב לידיהם. הקלטות התקבלו רק שנתיים לאחר הגשת כתב האישום, וכארבע שנים לאחר שהסתיימה החקירה.

"שגה בית המשפט עת לא נתן משקל מתאים לנסיבות מתן ההודאה, לדינמיקה המקוטעת שבה היא ניתנה, לכלליות של הדברים שנאמרים על ידי חייבטוב, לעובדה שרוב רובם של הפרטים נאמרים על ידי המדובב וחייבטוב רק מאשר אותם, וכן לאקטיביות הברורה של המדובב, אשר ברצונו מוביל את חייבטוב לשוחח על אירוע הרצח וברצונו מרחיק מהנושא", נטען בערעור שהגישו.

בערעור אף הובאו מחקרים שבדקו הרשעות שווא ומצאו כי חלקם של מדובבים ומודיעים בהן גדול מאוד. לדוגמה, מדוח שפורסם על ידי ארגון Center on Wrongful Convictions עולה כי ב-61% מכלל הרשעות השווא שהובילו להטלת עונש מוות, התבססה ההרשעה על אמירות של מודיעים משטרתיים.

ההגנה התייחסה בערעור גם לאליבי הבעייתי של חייבטוב, שטען תחילה כי שהה אצל בן דודו ברמת גן. בפועל, טענו פרקליטיו, חייבטוב אכן שהה בשדרות, אך לא היה במועדון הסנוקר. בית המשפט ראה בכך שקר, אך הסנגורים מציעים הסבר אחר: חייבטוב אמור היה לעזוב את שדרות בליל הרצח בשל תנאי המעצר שנקבעו לו, אך עשה זאת רק ביום שלמחרת. משיחות שניהל עם חוקריו עולה כי חייבטוב שינה את סיפורו מחשש שייפתח תיק חדש בעניינו על הפרת הוראה חוקית.

לאחר שחייבטוב הודה בפני המדובב, נטען בערעור, ייעץ לו המדובב לשנות את גרסתו שוב. הפעם סיפר חייבטוב כי הגיע למועדון הגרין ספורט בליל הרצח וחילק סיגריות לנוכחים. "חומר הראיות מלמד שחייבטוב לא היה במועדון הגרין ספורט באותו הערב, לא קנה שם סיגריות ובוודאי שלא חילק אותן לאנשים במקום. המשטרה יצרה תמונה אמינה של רצף האירועים בסנוקר מהרצח ועד לשעות אחר הצהריים. איש מהנחקרים, רובם תושבי שדרות, לא הזכיר את חייבטוב או אירוע שבו נכנס תושב שדרות או אדם אחר וחילק סיגריות לנוכחים במקום".

עוד ציינה ההגנה כי זמן מה לאחר ההודאה נערך עימות בין חייבטוב למדובב. רק בזמן העימות גילה חייבטוב לראשונה את זהותו האמיתית של האיש שעמו חלק תא. "במהלך החקירה האינטנסיבית מושתק מר חייבטוב פעמים רבות שבהן הוא מנסה להכחיש דברים הבאים מפיו של המדובב", נכתב בערעור. ההשתקה נעשית בצעקות, הן של המדובב והן של החוקרים". רק לאחר כשעתיים של חקירה אינטנסיבית מתחיל העימות הפורמלי, ורק אז מתחילים לתעד את הדברים. למעשה, הדבר היחיד שהחוקרים רשמו וזכרו מהחקירה בת השעתיים הוא תנועת יד מאיימת שלכאורה חייבטוב עשה כלפי המדובב, תנועה שאינה נראית בקלטת.

נוסף על כך, נטען כי המדובב ידע לא מעט על נסיבות הרצח, אף שאסור לו להיות בקיא בפרטי החקירה כדי שלא ישדל את הנחקר. המדובב ידע, למשל, שבזירת הרצח נורה כדור בודד, וכי ממוקה הוא זה שנחשד בביצוע השוד עם חייבטוב. ההגנה הצביעה גם על היסטוריה בעייתית של המדובב בכל הקשור לאמינותו וציינה כי הוא מכור לסמים וכי המשטרה סייעה לו בהסדר טיעון בתמורה לעזרתו. בתחילה הכחישה המשטרה עובדה זו.

פרקליטיו של חייבטוב התייחסו גם לטענת בית המשפט שלפיה הזכיר בהודאתו פרטים מוכמנים על אודות הרצח, פרטים שלא נודעו ברבים. לדבריהם, הפרטים נמסרו על ידי עדי הראייה ונפוצו בקרב תושבי שדרות, עיר קטנה שסערה בעקבות הרצח. עדי הראייה ציינו גם כי העברית של השודדים הייתה טובה מאוד, בניגוד לעברית הרצוצה שבפיו של חייבטוב. יתרה מכך, גרסת ההתוודות כללה גם פרטים משמעותיים שאינם תואמים את עובדות האירוע, כמו סכום הכסף שנלקח והטענה כי נורו שתי יריות.

בכלא דקל שבדרום יושב אלישע חייבטוב וממתין לדיון בערעורו. חייבטוב ודאי אינו צדיק, אך ההליך שעבר מדיף ריח עז של אי-צדק. כיצד ניתן לבטוח במערכת שחושפת חשודים ללחצים שכאלה? האם אדם חף מפשע היה עומד בהם? והאם למדובב באמת מותר כמעט הכול? בעולם המשפט, מקובל להתייחס להודאה באשמה כאל "מלכת הראיות". סיפורו של חייבטוב מדגים כי יש צורך ממשי לבחון את הדרכים המשמשות להשגתה.

ממשטרת ישראל נמסר: "התיק המוזכר בפנייה מצוי בהליך משפטי ומטבע הדברים אנו מנועים מלהתייחס לאודותיו. הנאשם הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירת רצח על בסיס כתב אישום שהוגש על ידי הפרקליטות ובעניינו ניתן לפנות לדוברות משרד המשפטים. נציין כי ככלל משטרת ישראל מנהלת תיקי חקירה באופן מקצועי ובהתבסס על שיקולים מקצועיים וחומרים הנאספים בחקירה".