אף פעם לא היינו עצמאיים לגמרי - וכנראה שגם לא נהיה

לרגל חגיגות יום עצמאותה ה-67 של מדינת ישראל, הגיע הזמן לשאול - האם אנחנו באמת עצמאיים? האם העובדה שמדינת ישראל קמה ב-1948 – הסיבה הרשמית לחגיגות – מבטאת בהכרח עצמאות, או שמא המדינה שלנו למעשה כבולה ומוגבלת לכוחות גדולים וחזקים ממנה? אין תשובה אחת וחד משמעית לשאלה הזו, אבל בדרך לבירור התשובות השונות, אפשר לגלות ולהיזכר בכמה עובדות חשובות.

"בעידן שאנחנו חיים בו, עידן הגלובליזציה, אין אף מדינה בעולם שהיא באמת עצמאית לגמרי", אומר משה ארנס, שהיה שר הביטחון ושר החוץ בממשלות ישראל בשנות ה-80. "אפילו למדינה כמו קוריאה הצפונית, שהיא כנראה המדינה המבודדת ביותר בעולם שתלויה הכי פחות בגורמים חיצוניים, יש תלות מסוימת בסין. באותה המידה, לארצות הברית, שהיא המעצמה החזקה בעולם, יש יחסים כלכליים חשובים מאוד עם סין, יפן ומדינות אחרות, שמגבילים אפילו את מידת העצמאות שלה".

לדברי ארנס, הכלל הזה נכון גם לגבי ישראל. ובכל זאת, "כאשר אני מסתכל על ישראל בשנת 2015 ומשווה אותה למדינת ישראל בתקופה שכיהנתי בתפקידים בכירים בשירות הציבורי, אין לי ספק שהפכנו לעצמאיים הרבה יותר. אני סבור שמידת העצמאות של ישראל גדלה משנה לשנה. ישראל חזקה יותר מבחינה צבאית, ותלויה פחות בסיוע ביטחוני חיצוני. זה לא אומר שהגענו לעצמאות מוחלטת – הסיוע מארצות הברית עדיין חשוב מאוד. אבל הייתה תקופה שבלי הסיוע האמריקני של כשלושה מיליארד דולר בשנה, היה קשה לקיים את תקציב הביטחון. כיום, אם מסיבה כלשהי הסיוע הזה היה מפסיק – דבר שאני לא מעריך שיקרה – ישראל הייתה נפגעת, אבל הייתה יכולה לשאת את זה".

למרבה האבסורד, ציין ארנס, "דווקא הסיוע שקיבלנו לאורך השנים הפך אותנו לעצמאיים יותר. הוא איפשר לנו ליצור תשתיות שמאפשרות לנו לצאת לעצמאות בעוד ועוד תחומים. אני עדיין מצר על כך שביטלנו בזמנו את פרויקט הלביא, כי נוצר מצב שבתחום מטוסי הקרב, יש לנו עדיין תלות מסוימת בארצות הברית, אם כי גם היא הולכת ומצטמצמת. אפילו בהקשר של הלביא, עם זאת, האמריקנים העבירו לנו בזמנו סיוע של רבע מיליארד דולר ספציפית לטובת פיתוח המטוס – על אף העובדה שזה היה מצמצם את התלות שלנו בהם בתחום הזה".

ארנס, ששימש בין היתר גם שגריר ישראל בוושינגטון, סבור כי יש מקום לצמצם בהדרגה את הסיוע הביטחוני של ארצות הברית לישראל. "אני בעד צמצום הסיוע, מכיוון שלצד התרומה והחשיבות שלו עבורנו, יש לזה גם השלכות שהן לא לטובה. הסיוע מגיע יחד עם העדפה לרכישת מערכות ביטחוניות תוצרת ארצות הברית, כאשר לעיתים יש תחליפים תוצרת ישראל שאנחנו לא רוכשים בגלל המחויבות לאמריקנים. במובן זה, עם כל החיובי שיש בסיוע, יש לזה גם צעדים שליליים".

מבין המועמדים לנשיאות ארצות הברית בסבב הנוכחי, רק אחד – הסנאטור הרפובליקני ראנד פול – הביע רצון לקצץ בסיוע הצבאי לישראל. פול, שמשתייך לאגף הליברטאני של מפלגתו, הותקף בעקבות התנגדותו הכללית להעברת סיוע חוץ מטעם ארצות הברית, אולם הסביר כי המדיניות שלו דווקא תיטיב עם ישראל, שכן היא תאפשר לה להיות עצמאית יותר ופחות תלויה בארצות הברית. ארנס, כך נראה, מסכים באופן חלקי עם הדברים, אבל מאמין שאין להם היתכנות: "מבחינת הפוליטיקה הפנימית בארצות הברית, זה נושא שאף נשיא, דמוקרטי או רפובליקני, לא ירצה לשנות אותו בעתיד הקרוב".

אריה מקל, דיפלומט בדימוס שכיהן כיועץ מדיני לראש הממשלה יצחק שמיר, כקונסול כללי של ישראל בניו יורק בשנות ה-2000 וכשגריר ישראל ביוון בשנים 2014-2010, מסכים עם ארנס שישראל הופכת לעצמאית יותר לאורך השנים, אבל סבור שמידת העצמאות שלה עדיין מוגבלת מאוד. "אנחנו נמצאים בסיטואציה אחרת מרוב מדינות העולם. במבט היסטורי, מ-1948 ועד היום תמיד נצמדנו לאיזושהי מעצמה בעולם. עם המעצמות הראשונות שנקשרנו אליהן, כמו ברית המועצות, בריטניה וצרפת, היחסים בסופו של דבר עלו על שרטון. עם האמריקנים הדפוס הוא אחר: אחת לכמה שנים אנחנו עושים שריר, הם בתגובה מזכירים לנו מי הבוס, והיחסים חוזרים לסדרם".

מקל נזכר במריבות האלמותיות בין שמיר לבין הממשל של ג'ורג' בוש האב בשנים 1992-1988, ובמיוחד עם שר החוץ הפעלתן ג'יימס בייקר. "אנחנו תמיד חושבים שהמשבר שיש עכשיו הוא הכי גרוע, אבל גם אז היו דברים לא קלים. בסופו של דבר, שמיר התיישר והלך לוועידת מדריד. יש לנו נטייה לשחק אותה 'מוישה-גרויס', אבל בשורה התחתונה אנחנו כמה מיליוני יהודים בתוך אוקיינוס של מאות מיליוני ערבים ומיליארד מוסלמים, שכמעט אף אחד מהם לא מאחל לנו שום דבר טוב, ולכן אין ברירה אלא להיאחז באח גדול. מבחינה מדינית, ישראל אף פעם לא הייתה ואף פעם לא תהיה עצמאית באמת".

ובכל זאת, למרות הקשר ההדוק עם ארצות הברית, שיש מי שיכנו אותו "תלות", ישראל מנסה אחת לכמה שנים "לעקוץ" את האמריקנים ולהתקרב לאחת המעצמות המתחרות. הדוגמה הזכורה ביותר היא מכירת מערכת ה"פאלקון" לסין בשנת 2000, שנחתמה על ידי ראש הממשלה דאז אהוד ברק, אבל נגנזה בעקבות לחץ מסיבי ואיומים של הממשל האמריקני. דוגמה נוספת היא החלטתה של ממשלת ישראל לשמור על נייטראליות כלפי הסכסוך באוקראינה, כדי להימנע מפגיעה במערכת היחסים עם רוסיה – החלטה שגרמה לזעם כלפי ישראל מצד הממשל בוושינגטון.

"בתקופה של שמיר, חצי מהעולם היה סגור בפנינו, מילולית, כולל מעצמות כמו רוסיה, סין והודו", אמר מקל. "הקו שלנו מאז נפילת ברית המועצות היה לנסות להתקרב לרוסים, אבל עד גבול מסוים – שאותו שירטטו האמריקנים. לחלק מראשי הממשלה, כמו שרון שהיה דובר רוסית וזכה להערכה אישית מוולדימיר פוטין, זה הצליח יותר. לאחרים פחות. כרגע, ההסלמה ביחסים בין פוטין למערב פוגעת ביכולת שלנו להתקרב אליו בלי לשלם מחירים. וכמו שראינו בעסקה של ה-S-300, גם לרוסים יש אינטרסים אחרים באזור שלא ממש מתיישבים עם אלה שלנו".

דורי גולד, יועצו המדיני של ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, סבור כי ישראל מתקרבת לעבר "מסה קריטית" של עוצמה ביטחונית, כלכלית ומדינית שתהפוך אותה לעצמאית. "אנחנו בכיוון", אמר גולד. "יש שני דברים משמעותיים שקרו בשנים האחרונות שמסמנים את הדרך: הידוק היחסים בין ישראל למדינות אסיה, מה שמאפשר לנו לנהל מדיניות חוץ מגוונת יותר ולנצל הזדמנויות אדירות בכלכלה, והתקרבות שקטה בין ישראל למדינות ערב על רקע האיום האיראני, מה שיכול להוביל לשינויים בתפיסת הביטחון שלנו".

גולד סיפר כי לפני כשנתיים הוזמן להרצות על ביטחון ישראל בפני בית הספר לפיקוד ומטה של הצבא הסיני, יחד עם אלוף (מיל') עוזי דיין. "בסיום ההרצאה אחד הקצינים הסינים שאל אותי – אז בשורה התחתונה, באיזה צד אתם, איתנו או עם האמריקנים? התשובה שלי הייתה קצרה וברורה: אנחנו בעלי ברית של ארצות הברית. זה לא הולך להשתנות, גם אם כרגע יש מתחים מסוימים. אבל זה לא אומר שלא יכולים להיות לנו יחסים טובים יותר איתכם. אנחנו צריכים להכיר אתכם ואתם אותנו, כי יש לנו הרבה אינטרסים משותפים", סיפר.

ממשלו של ברק אובמה בארצות הברית סימן כמטרת-על של מדיניות החוץ שלו, להעביר את מוקד מדיניות החוץ של ארצות הברית מהמזרח התיכון למזרח הרחוק, בדגש על המעצמות הכלכליות באזור: סין, יפן, הודו וקוריאה הדרומית. בינתיים, המהלך הזה מתעכב בגלל שורת המשברים הבלתי-נגמרת במזרח התיכון, אבל גולד אומר שדווקא ישראל, בשקט ובקצב זהיר, מבצעת מהלך דרמטי של העמקת הקשרים שלה באסיה. "ההתעניינות מצד חלק מהמדינות החשובות ביותר באזור הזה של העולם היא לא רק כלכלית", הסביר. "את הסינים למשל מעניינת התפיסה הישראלית של זכויות היסטוריות על הארץ, כי זה רלוונטי לחלק מסכסוכי הגבולות שיש להם. את ההודים מעניין מאוד נושא המאבק בטרור, על רקע האיומים שנשקפים להם. זו מגמה שהולכת להתחזק, והיא מאפשרת לנו לגוון את מדיניות החוץ, הכלכלה והביטחון שלנו".

יש מי שרואים את העצמאות הישאלית גוברת דווקא בסוגיות הרבה יותר ארציות, כמו למשל, נגישות למים. "לפני קצת יותר מעשר שנים, ממשלת ישראל שקלה ברצינות לייבא מים מטורקיה במסגרת הסכם יקר ומסובך", הזכיר אבינועם בר יוסף, נשיא המכון למדיניות העם היהודי. "אני רק מנסה לדמיין את הסיטואציה ששוק המים שלנו תלוי ברצונותיו של ארדואן. לשמחתי, הממשלה החליטה ללכת בכל הכוח דווקא על כיוון אחר, של מפעלי התפלה, וכך נוצר מצב שישראל, בכוחות עצמה, פתרה במידה רבה את מצוקת המים שלה". לדברי בר יוסף, אנחנו רגילים לחשוב על עצמאות וביטחון במונחים דרמטיים יותר, של מטוסים וטנקים, אבל בעולם שאנחנו חיים בו כיום, עצמאות בתחום המים היא לא דבר מובן מאליו עבור מדינות רבות – כמו למשל שכנתנו ירדן, שחלק חשוב ממשק המים שלה מתבסס על הסכם השלום עם ישראל.

עם זאת, בר יוסף מזהיר מפני ההשלכות שעשויות להיות לישראל מ"עצמאות יתר", שתתבטא במשבר ובידוד בינלאומי: "ראינו בעשורים האחרונים איך מדינות חזקות, גדולות ועצמאיות יותר מאיתנו, נפגעו קשות כשנקלעו למצב של בידוד בינלאומי. ישראל ממוקמת באזור מאוד עוין, שחלקים גדולים ממנו שואפים להשמיד אותה. היא זקוקה תמיד לשותפים חזקים בצד הטכנולוגי-צבאי וגם בצד המדיני, כי אם היא תהיה מבודדת, מצבה יהיה בלתי-נסבל".

בהקשר האמריקני, בר יוסף מזכיר כי במשא ומתן האחרון בין ישראל לפלסטינים שניהל שר החוץ ג'ון קרי, עלתה מצד ארצות הברית אפשרות להציב חיילים אמריקנים בגבול החדש בין ישראל למדינה הפלסטינית, אך ישראל דחתה את הרעיון. "הסיוע האמריקני לאורך השנים ניתן לנו בצורה כזו שהוא יאפשר לנו עצמאות פעולה, כלומר להגן על עצמנו בכוחותינו. זה עדיף לשני הצדדים, כי גם לאמריקנים יש אינטרסים מסועפים באזור", אמר. "אנחנו לא רוצים שיהיו כאן כוחות אמריקניים שיגנו עלינו, כי זה מגביל את חופש הפעולה שלנו. זו דוגמה מצוינת למגבלות של המצב שלנו. התמיכה האמריקנית בנו מבטיחה את עצמאותנו, במובן הכי בסיסי, אבל חשוב לנו להיות עצמאיים באמת ולא להיות תלויים בתמיכה הזו".

(עדכון: 22:10)