לוחמי התורה הם השכפ"ץ וחיילי צה"ל הם אפוד המגן

יום הזיכרון הוא יום חשבון נפש עבור הקהילה החרדית והציבור הישראלי. השותפות של צה"ל עם לומדי התורה היא דו צדדית. לומדי התורה תמיד התפללו ולמדו עבור אחיהם שבשדות, והחיילים תמיד נאבקו ונלחמו עבור אחיהם שבבית המדרש. למדינה יש זכות קיום בגין מגניה משני הצדדים

אברהם דב גרינבוים
21/04/2015
חיילים חרדים שהושבעו בבסיס פלס נח"ל בבקעת הירדן, פברואר 2014(צילום: גבריאל דבוש)

עמדנו שם קבוצת אנשי תקשורת ומשפיעים חרדיים. ספרנו בדממה את רשימת הנופלים. ארוכה היא הרשימה: 73 נופלי אסון המסוקים. עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד. צעירים בני 19-20. הלב כואב. הלב מדמם. 73 אבני גיר דוממים מבטאים שכול. יתמות. גדיעה.

ואז, ברגעים הללו, הכול כך קשים, נעמד הרב רפאל מנת, חזן משטרת ישראל ופצח בא-ל מלא רחמים. היה זה חרב בלב. פצע שותת. מנת מסלסל בקולו ומעינינו ניגרות דמעות ללא הרף: על צעירים שהקיזו מדמם לקיום המדינה, על ע?ל?מ?ים שלא הקימו תא משפחתי ועל פרחים שקמלו בלא עת.

עוברי אורח חילוניים, גם הם נקלעו למקום, נכנסים בצהלה, מצטלמים ליד מזרקת המים הגדולה. לפתע מבחינים בנו ובשקט שסביבנו, עומדים מאובנים, דומעים וכואבים, מאזינים לתפילה לזכר הקדושים. הם נאלמים דום. עוצרים באחת. מבקשים כיפה ומצטרפים למצעד החיים האלמותי על שפת נחל הדן.

מאז ומקדם היה יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ליום של חשבון נפש עבורנו, עבור הקהילה החרדית ועבור הציבור הישראלי כולו. הצבא הקטן והחכם בו התפארו ראשי המדינה עמד במלחמות גדולות וצלח בסייעתא דשמיא מערכות כבדות, שלעתים היו גדולות עליו בכמה וכמה מידות.

השותפות של מדינת צה"ל עם מדינת התורה בישראל היא דו צדדית. לומדי התורה בכל הזמנים התפללו, למדו ושקדו עבור אחיהם שבשדות, וחיילי צה"ל בכל החזיתות רדפו, נאבקו ונלחמו עבור אחיהם שבבית המדרש. למדינת ישראל יש זכות קיום בגין מגניה משני הצדדים. לוחמי התורה הם השכפ"ץ של צה"ל ולוחמי האוויר הים והיבשה הם אפוד המגן של המדינה.

עוד בוואלה!

יש מי שגילה את הסוד: איך תראי מושלמת בלי לצאת מהבית?

בשיתוף פורטונה
73 אבני גיר דוממים מבטאים שכול. יתמות. גדיעה.(צילום: באדיבות המצולמים)

כמה מרגשת היא העובדה, כי כשמגיעה חלילה שעה קשה, כואבת ומייסרת. כשאנו נקלעים למאורע טראגי, שבר ופורענות - אנו נזכרים בבורא העולם. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד - שגור בלבותנו במיוחד לשעות אלו. נוציא את הכיפה ונתייחד עם קדושינו. כי גם אנחנו יודעים ומאמינים שזה הזיכרון הטוב ביותר עבורם. עבורנו.


זהו יום הזיכרון שלי. יום שאנו נזכרים זה בזה. יום שאני זוכר את אחיי הנלחמים עבור מולדתנו ומחרפים נפשם למען זכות קיומנו. ויום שאחיי החיילים, בני משפחות השכולות ועם ישראל זוכר מאתנו יושבי בית המדרש, ומבקש את חוסננו: ש?מרו, ש?מרו על מסורת ישראל. עבור כולנו, עבור מדינתנו, ראשית צמיחת גאולתנו.


הדמעות ושירת ה'אני מאמין' שנשמעה אז בין קיבוץ דפנה לשאר ישוב, מפיות כולנו - חרדים, דתיים, מסורתיים וחובשי כיפה לרגע - הוכיחה כי האמונה שלנו חזקה מכול ורב המאחד על המפלג. בסופו של יום: כולנו אחים. ע?ר?בים זה לזה.


לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully