השנה המסויטת של אולפני סוני נמשכת: כמה חודשים לאחר שוך הסערה סביב סרטם "ריאיון סוף", נחתה על האולפנים צרה נוספת בסוף השבוע האחרון. אתר ההדלפות ויקליקס חשף לרשות הכלל עשרות אלפי מסמכים וכ-170 אלף תכתובת מייל פרטיות, שנגנבו מבכירים בגוף ההוליוודי, כולם מהתקופה שבין סתיו 2013 לסוף 2014.
מבחינה רכילותית-קולנועית, התקשורת האמריקנית לא מצאה יותר מדי סקנדלים לחגוג עליהם פרט, אולי, לגילוי כי בן אפלק דאג לגנוז חשיפה טלוויזיונית על אודות עברם של אבות-אבותיו כבעלי עבדים. עם זאת, מנקודת מבט מקומית-פוליטית, הנבירה במיילים מאפשרת לגלות עד כמה מעסיק הסכסוך הישראלי-פלסטיני את הוליווד.
וכך, בתכתובות הפנימיות של סוני, אפשר למצוא כאלף אזכורים למצב הפוליטי-ביטחוני בישראל - וכל זאת על פני תקופה של קצת יותר משנה, ובמיילים שכלל אמורים לשמש לעבודה שוטפת על סרטים וסדרות. מתברר כי איימי פסקל, מי שהייתה מנכ"לית אולפני סוני עד שנאלצה לעזוב את כיסאה בשל רצף השערוריות, קיבלה לתיבת הדואר האלקטרוני שלה, או שלחה ממנה, מיילים בענייני ישראל, לפחות פעם ביום. כמובן שהקצב אף התגבר בזמן מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014.
שני דברים משותפים לפסקל ולרבים אחרים שהמיילים שלהם דלפו לרשת: יהדותם, והעובדה שלרוב הם ענו בשמחה לבקשות התמיכה בישראל או בקהילה היהודית בארצות הברית ובעולם. לעתים הם יזמו אותן בעצמם. עם זאת, לא ברור כיצד הצליחה פסקל לנהל במקביל את אחד מהגופים הגדולים בעולם הבידור הבינלאומי, וגם להתמודד עם כל כך הרבה מיילים שלא קשורים ישירות לעבודתה. פתח ההצצה לזרם הדואר האלקטרוני הזה מאפשר גם לעמוד על הכמות העצומה של הגורמים הוליוודיים שמעורבים בנעשה בארץ.
בין אלה, ניתן למצוא אנשים פרטיים, ובהם המפיקים הענקיים ארנון מילצ'ן, אבי ארד וחיים סבן, לצד הכוכבת נטלי פורטמן, שהמעורבות שלה דומיננטית במיוחד; גופים מוכרים, למשל הליגה נגד השמצה, ועלומים יותר, כגון הפדרציה של היהודים האיראניים בלוס אנג'לס; ארגונים ויוזמות שהזדהותם עם הצד הישראלי מוחלטת, למשל "StandWithUs", וכאלה שדוגלים בדו-קיום ובהשמעת קולות שני הצדדים, למשל "OneVoice". בסך הכל, סקירת המיילים מגלה יותר מ-50 ארגונים או פעילים פרטיים שעמדו בקשר תדיר עם אולפני סוני בנושא הסכסוך המקומי, ובעיקר מבצע "צוק איתן" ובתכנית הגרעין האיראנית.
ומה הם רצו מפסקל ומסוני? את אופי ההתכתבויות אפשר לחלק לכמה סוגים. יש בהם סתם עדכונים יומיומיים באשר למתרחש בארץ, בשטחים ובקונגרס, או לסיקור התקשורתי של כל זה, וקישורים לאתרים העוסקים בכך; ניסיונות לארגן טיולים קצרים וארוכים יותר בישראל, אם זה של כוכבים הוליוודיים או של משפחות אנשי התעשייה; יש הזמנות למפגשים אינטימיים: בעיצומו של "צוק איתן", נטלי פורטמן הזמינה את פסקל לארוחת ערב עם אנשי הארגון היהודי-ליברלי ג'יי-סטריט. כמה חודשים קודם לכן, ארנון מילצ'ן הזמין אותה לאירוע דומה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. כמו כן, הונחו לפתחה הזדמנויות פז להתרועע עם אבי דיכטר וארי שביט, כדי להוכיח לה שהיה שווה לטפס עד פסגת הוליווד.
בצד זאת, קיבלו אנשי סוני גם הזמנות לאירועים המוניים יותר, ובהם ערבי גאלה שמטרתם לגייס כספים. גיוס הכספים התאפשר לעתים גם באמצעות מייל בלבד, ובלי נשף שנלווה אליו. זהו סוג המייל הנפוץ ביותר, ובתקופת "צוק איתן" קיבלה פסקל לפחות פעם ביום בקשה לתרום ככל יכולתה בין השאר, לקרן תמיכה בנפגעי טרור, לפעולה למען איזון הסיקור התקשורתי של הסכסוך ולפעילויות דו-קיום למיניהן. אלה גם בדרך כלל המיילים הרפטטיביים והדרמטיים ביותר, עם כותרות בסגנון "רק עוד יומיים להציל את המצב אנא תרמי", "רק עוד יום להציל את המצב אנא תרמי" וכיוצא בכך. ההדלפה של ויקיליקס מאפשרת להתרשם באיזו עוצמה ואגרסיביות פעלה, וככל הנראה עדיין פועלת, תרבות השנור מעשירי היהדות בקליפורניה.
לאור הגישה האוהדת של פסקל, התכתובות הללו כמעט אף פעם לא עולות לטונים צורמים. בפעם היחידה שזה קורה, האחראית לכך היא נטלי פורטמן. הכוכבת נוזפת בריאן קאוונו, מפיק המתמחה בעיקר בסרטים סוג ב', על כך שחשף את המייל הפרטי שלה בתפוצה רחבה למדי (כ-20 איש) שרשור קבוצתי בו התבקשו הקוראים לדמיין כיצד היו מרגישים לו היו מותקפים ברקטות כמו תושבי ישראל.
קאוונו זעם על הטרוניה ולא חסך במילים בתשובתו לפורטמן, שזו תמציתה: "סליחה באמת. יהודים נטבחים בגלל האמונות שלהם, וזה פחות חשוב מזה שהמייל שלך נחשף בידי עשרים איש... התנצלות מעומק הלב... ואני יודע שלא אכפת לך, אבל נפגשתי עם דיפלומט ישראלי אתמול, וכשסיפרתי לו שאת תומכת בג'יי סטריט, ושאת לא מוכנה להקשיב לאף אחד שמנסה להניא אותך מכך, הוא אמר לי שלוש פעמים: 'היא תומכת בג'יי סטריט? אבל היא יהודייה וחכמה'".