הניסיון לזרוע היסטריה בקרב הציבור בעקבות אמנת לוזאן אינו במקומו. עדיין לא נחתם שום הסכם עם אירן והדרך עודנה ארוכה. שלושת החודשים הקרובים או כמה שצריך, קריטיים עבור ישראל. זו הזדמנות בלתי חוזרת של נתניהו להתעלות לדרגה של מנהיג ולא פוליטיקאי. אפשר גם אפשר למזער נזקים אפשריים העלולים להיגרם כתוצאה מהסכם עתידי עם אירן.
זו העת להפשיל שרוולים, להפסיק להתלהם, להפסיק להשפיל את אובמה וממשלו, ולהתחיל בעבודה קשה וסיזיפית יחד עם ממשל אובמה. מי שמשלה את עצמו שבתרגילים כאלה ואחרים דוגמת הנאום המתריס של נתניהו בקונגרס ניתן יהיה להציל ולו משהו ממה שנראה כיום כמדאיג מאוד עבור ישראל, טועה ומטעה. יש לזכור שמערכת הבחירות הסתיימה וזו העת לכוון את כל המאמצים לקראת ההסדר הצפוי (או שלא), בין המעצמות לבין אירן. אגב, יש לזכור היטב שלקואליציה שנתניהו יקים ולמרכיבי ממשלתו תהיינה השלכות לגבי טיב היחסים עם ארה"ב. אסור להתעלם מהיבט זה.
שבוע לאחר אמנת לוזאן הפרשנויות הסותרות של ארה"ב ושל אירן מוכיחות ששום דבר לא נסגר. יגידו מומחים שונים שהרטוריקה האירנית נועדה לאוזניים אירניות, לצרכים פוליטיים פנימיים. אין לשלול מטרה זו אך אין להפריז במשמעותה. אירן זקוקה להסרת הסנקציות כאוויר לנשימה. זו הסיבה שבגללה היא דורשת את הסרתן מיד לאחר חתימת ההסכם. לפי הצהרותיו של אובמה ואנשיו אין כוונה לארה"ב להיענות לדרישה זו אלא בתום פרק זמן של 10 שנים ואולי יותר. זו בדיוק הנקודה שישראל יכולה ללבן ולתאם עם ארה"ב.
במו"מ אינטנסיבי בין ישראל לבין ארה"ב ניתן להגיע לקביעת המשתנה החשוב ביותר העשוי להשפיע על אירן בצורה גורפת: לארה"ב האפשרות הטכנולוגית-צבאית לחסל את פרויקט הגרעין האירני תוך פרק זמן קצר ביותר. לא בעלמא אמר זאת אהוד ברק, שר הביטחון לשעבר, על אף שהיו שגיחכו. גם אובמה וגם אנשיו הקרובים ביותר, כולל קרי, מזכיר המדינה, טענו וממשיכים לטעון שהאופציה הצבאית נמצאת על השולחן. זאת הנקודה שישראל מסוגלת לקדם כקביעת-על בכל הסכם שיושג עם אירן. התחייבות חתומה על ידי ארה"ב חשובה ביותר.
לכל הטורים של פרופ' צ'לו רוזנברג
נוצרה הזדמנות חסרת תקדים באזורינו בה מדינות ערביות מתונות חוששות מאירן לא פחות ממה שישראל חוששת. ישראל מסוגלת להגיע להידברות עמם רק דרך ארה"ב. נתניהו יודע זאת היטב. ברית מעין זו יש בה כדי ליצור קואליציה אנטי אירנית לא רק בנושא הגרעין אלא גם בניסיונותיה של אירן ללפות את המדינות באזור תחת השפעתה. כדי ליצור ברית כזו יש צורך בהליכה למהלך מדיני מול הפלסטינים.
סביר להניח שהמדינות הערביות המתונות לא תוכלנה להתחיל בכריתת ברית אסטרטגית עם ישראל מול אירן ללא התקדמות בנושא הפלסטיני. זהו המס שמדינות ערב חייבות לשלם לעמיהן. התיאוריות לפיהן למדינות ערב לא ממש אכפת ממה שקורה בין ישראל לבין הפלסטינים לא הוכחו, עד היום כנכונות. בראיה אסטרטגית, נושא אירן וקשירת קשרים עם מדינות ערב חשוב לא פחות מהסוגיה הפלסטינית. נטרולה של אירן וסיכול תכניותיה להתפשט אמורים להניב לישראל תועלת שלא תסולא בפז. ועוד היבט חשוב לברית שבין ישראל למדינות ערב המתונות: היכולת ללחוץ על ארה"ב למען שיפור משמעותי של ההסדר הסופי מול אירן.
מוסכם על כולם שלעת זו, ככל הנראה, לא ניתן להגיע להסדר שלום מול הפלסטינים. יחד עם זאת, ישראל יכולה להניע תהליך מדיני רב משמעות במסגרתו היא מתחייבת להפסיק לחלוטין כל בנייה מעבר לגושי ההתיישבות הגדולים, מתחייבת לבנות בכל השכונות היהודיות בירושלים ולא מעבר לכך, ומוכנה לדון עם הפלסטינים על הסדרי ביניים.
אין צורך שישראל תתפטר מכל נכסיה. אך היא צריכה להבהיר ולהוכיח שנושא הר-הבית הוא מחוץ לכל פעילות דתית או אחרית היכולה להתפרש על ידי הערבים כניסיון להשתלט על הר הבית. נתניהו מסוגל לעצור את כל הניסיונות של גורמים קיצוניים מלהתגרות בערבים ולספק להם תחמושת מדינה-פוליטית-דתית שבאמצעותה ניתן להבעיר את האזור. כן, נתניהו חייב לחזור ולטעון שתכניתו להקמת מדינה פלסטינית מפורזת היא שרירה וקיימת. עליו גם להניע תהליך רב היקף בהקשר זה ללא חשש ומורא.
במקום לזעוק ולהתלהם כל הזמן, במקום לאיים ולצייר את המציאות בצבעים קודרים ביותר, על נתניהו וממשלתו שתקום לעשות מעשה, להשתחרר מן הקיבעון וללכת, יד ביד עם ארה"ב ומדינות ערב המתונות, למהלך מדיני שייעקר את הסכנות הטמונות בהסדר בלתי סביר עם אירן.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.