"השוטרים לא חילצו צעיר תלוי כי חשבו שכבר מת - והוא הפך לצמח"

זוג הורים הגיש לפני כשבועיים תביעה חריגה לבית המשפט המחוזי מרכז נגד משטרת ישראל, המשרד לביטחון הפנים ושני שוטרים, לאחר שבנם תלה את עצמו לפני כארבע שנים בגן ציבורי, בהיותו בן 22, והשוטרים שהגיעו למקום לא פעלו על מנת להציל את חייו, אלא חיכו לאמבולנס של מד"א. כשהגיע האמבולנס התברר כי הבן נשאר בחיים, אולם הזמן שבו נותר תלוי גרם לו נזק בלתי-הפיך, והיום הוא מוגדר במצב צמח. הוריו מבקשים מבית המשפט להורות על פיצויים בסכום של יותר מ-2.5 מיליון שקלים על הנזק שנגרם בשל רשלנות המשטרה.

"מדובר במקרה מזעזע, שראשיתו אמנם בניסיון התאבדות של הצעיר, אולם אחריתו בהתנהגות רשלנית ומזלזלת של הנתבעים, שוטרים אשר הוזעקו והגיעו למקום האירוע מיד לאחר שהצעיר ניסה להתאבד", נכתב בכתב התביעה. "אלה, במקום לנסות ולהצילו, הותירוהו מפרפר בין חיים ומוות במשך דקות ארוכות, באופן שגרם לו נזק גופני כבד ובלתי-הפיך.

"כל שנדרש מהנתבעים הוא לבצע את עבודתם, עבודה שאליה הוכשרו, ואותה נדרשו לבצע באופן יום-יומי. כל שנדרש מהם הוא לפעול ולהוריד את הצעיר מהחבל. חרף זאת, במשך שבע דקות ארוכות, עמדו הנתבעים ליד גופו התלוי, מפרפר בין חיים ומוות, ולא עשו דבר", נכתב בתביעה. "כל דקה שחלפה עד שהגיע צוות מד"א למקום חרצה את גורלו באופן שכיום, במקום להלך ביננו כאחד האדם, הותירו אותו במצב רפואי שניתן להגדירו 'מת-חי'".

האירוע התרחש בדצמבר 2010, אז יצא הצעיר מביתו שבחולון בשעות אחר הצהריים לטיול עם כלבתו. כעבור דקות אחדות הוא ניסה לשים קץ לחייו בגן משחקים קטן בסמוך לביתו באמצעות חגורה או חבל שלקח עמו, שאותה חיבר למתקן בגן המשחקים. בשעה 14:01 התקבלה שיחה במוקד מד"א במרחב איילון, ובה דיווחה עוברת אורח על בחור צעיר התלוי על מגלשה בגן ציבורי.

עוברת אורח: שלום, רציתי לדווח על תליה.

מד"א: בוויצמן?

עוברת אורח: עכשיו אני נמצאת בחוץ ליד העירייה. אני חובשת, בעיקרון, של תחנת חולון. כרגע לא נתתי לאף אחד להתקרב, אבל בוא תסביר מה זה.. לחכות לניידת פה על הכביש?

מד"א: מה את רואה? הוא כחול כבר?

עוברת אורח: דקה, אני אחזור חזרה אליו. שנייה.

מד"א: אמרו לי שיש שוטר שמה.

עוברת אורח: לא ראיתי שוטר שמה, ואני חוזרת חזרה למקום.

עוברת אורח: הנה, אני רואה שוטר במקום. כן.

מד"א: מה עם הבחור?

עוברת אורח: יש יותר משוטר אחד. הבחור תלוי עדיין.

מד"א: עדיין תלוי?

עוברת אורח: כן.

מד"א: מה מצבו? כחול?

מד"א: אולי תורידו אותו בינתיים, תתחילו לעשות החייאה?

עוברת אורח: טוב, אני אשאל אותם. אני אגיד להם.

מד"א: תני לו את השוטר שנייה (הטעות במקור).

עוברת אורח: שנייה

שוטרת: שיגיעו דרך גולומב, ויצמן גולומב. הלו?

מד"א: אפשר להוריד אותו בינתיים, לעשות לו החייאה?

(שוטרת מדברת עם שוטרים נוספים)

שוטרת: הוא נראה לנו מת, הוא לא נראה חי. אדוני, הלו?

מד"א: כן?

שוטרת: הוא נראה כאילו נשברה לו המפרקת.

מד"א: כן?

מד"א: מה, הוא כחול כבר?

שבע דקות מאוחר יותר, ב-14:08, הגיעה ניידת של מד"א למקום. בדוח הפעולה של מד"א מצוין תחת הפרק "אנמנזה" (תולדות החולה): "כבן 20 לערך שנמצא על ידי המשטרה תלוי בגן משחקים על מתקן – השוטרים לא הורידו אותו מהחבל. בהגיענו: תלוי – בוצעה הורדה מהחבל". בדוח המשטרה על האירוע לא הייתה כל התייחסות לעיכוב בהורדת הצעיר מחבל התלייה.

על פי כתב התביעה, שהוגש באמצעות עורכי הדין אלעד איזנברג, אמיר גולן ולילך פורטנוי ממשרד אורלנסקי, איזנברג, מוזסון – יואב מני ושות', מדובר היה בשבע דקות יקרות מפז, "שבע דקות שבהן אם היה הצעיר מורד מהחבל על ידי השוטרים – הוא היה מצוי היום עם מכלול היכולות המוטוריות והקוגניטיביות המצויות בכל אדם בריא, ולכל הפחות עם מרביתן". בשעה 14:27 פינה צוות מד"א את הצעיר לבית החולים וולפסון בחולון, כשהוא מונשם, צווארו וגבו מקובעים ומצבו קריטי.

בכל אותה עת לא ידעה משפחתו של הצעיר דבר על המתרחש. רק בשעה 18:45 בערב שבה אמו של הצעיר לביתם. האם חשבה כי בנה בבית או בשיעור יוגה, אך בשיחה עם המורה ליוגה של בנה התברר כי הוא כלל לא הגיע לשיעור שהחל בשעה 17:00. האם, שלא יכלה לשער כי באותן דקות ממש הרופאים נלחמים על חייו של בנה, המתינה לבואו. משלא שב בשעת ערב היא החלה בבירורים בניסיון לאתר את בנה. רק לקראת חצות, כשהתקשרה לבית חולים וולפסון, נמסר לה כי בחור צעיר התואם לתיאורו של הבן הובהל לקבלת טיפול רפואי. האם מיהרה לבית החולים וגילתה כי אכן מדובר בבנה.

לאחר אשפוז של עשרה ימים במחלק לטיפול נמרץ במצב של חוסר הכרה, הוא הועבר למחלקה הפנימית בבית החולים ואובחן כסובל מנזק מוחי קשה. לאחר שחרורו מבית החולים, הועבר הצעיר לשיקום, אך גם זה לא סייע לשפר את מצבו. מאותו רגע החלה סדרה של תקריות רפואיות חמורות: כחודש לאחר מכן אושפז הצעיר שוב בבית החולים וולפסון בשל חום גבוה וזיהומים בדרכי הנשימה והשתן. הוא אובחן בזמן אשפוזו כחולה במצב צמח. הוא פקח את עיניו והגיב לגירויים, אך ללא יכולת לתקשר מילולית. לאחר כמה חודשים הוא שוחרר מההנשמה המלאכותית והועבר שוב לשיקום. גם אז נותר הצעיר כשהוא מונשם. הוא נגמל מהמכונה רק לאחר כמה חודשים והועבר לשיקום. כך קורה בכל כמה חודשים – הצעיר מתאשפז בשל מחלות קשות ומתחבר להנשמה, כעבור זמן קצר גומלים אותו מהמכונה והוא שב לביתו, וחוזר חלילה.

במהלך אחד האשפוזים בדק את הצעיר נוירולוג מומחה והוא מצא כי הצעיר סובל מתסמונת הנקראת "Locked In Syndrome" – תסמונת נדירה שבה החולה ער ומודע לסביבתו, אך לא יכול לתקשר בשום דרך מלבד במצמוץ העיניים בשל שיתוק כללי. התובעים תלו את מצבו של הצעיר בפרק הזמן שבו נותר תלוי לאחר הגעת השוטרים. "שבע דקות של חוסר מעש מצד הנתבעים, של מחדל קשה, זהו פרק הזמן שבו הפך הצעיר מאדם שיכול היה לסיים את האירוע המצער בנזק מינימלי לאדם משותק בארבע גפיים, המתקשר באמצעות מצמוץ והפניית מבט", נכתב בכתב התביעה.

מחוות דעת שהביאו התובעים, מטעמו של פרופ' אבינעם רכס, מומחה לנוירולוגיה, עולה כי שבע הדקות הללו אכן היו גורליות. "אלו הן שבע דקות קריטיות ביותר של נזק אנוקסי (חוסר חמצן) למוח של הצעיר, כאשר על פי העדויות כל זמן זה עמדו ליד הצעיר התלוי כמה שוטרים ולא עשו דבר על מנת להורידו מהתלייה. בכך גם חרצו את גורלו הרפואי", כתב פרופ' רכס בחוות הדעת. "מפרקתו של הצעיר לא נשברה בעת המעשה, והתרשמות אנשי המשטרה בעניין זה הייתה מוטעית מיסודה. אין ספק כי אותן דקות יקרות שבהן עמדו השוטרים מנגד ולא הורידו את הצעיר מהתלייה בסוברם, מתוך שיקול דעת מוטעה, כי הוא כבר מת, הן שחרצו את גורלו הרפואי וכלאו אותו במצב הנוכחי שבו הוא נמצא, בין החיים לבין המוות, ללא כל יכולת לתקשר עם הסביבה".

הורי הצעיר סיכמו: "כל שהיו צריכים הנתבעים (לעשות – ג"ג) היה לקיים את הסטנדרט המקצועי הבסיסי ביותר וליישם את ההכשרה שניתנה להם כשוטרים, ובין היתר הכשרה להגשת עזרה רפואית ראשונה. לא זו אף זו, הרי שהושטת יד לאדם הנמצא במצוקה היא פעולה בסיסית, המצופה מכל בן אנוש בר דעת ובעל רגישות, בין אם שוטר ובין אם לאו. התנהגות זו מצופה על אחת כמה וכמה מנציגי הגוף אשר אמון של השכנת הסדר הציבורי ואשר אמון על שמירת ביטחונו וחייו של האזרח".

מהמשטרה נמסר בתגובה כי התביעה הומצאה למשטרת ישראל באמצעות הפרקליטות. "בשלב זה טרם הוגש כתב הגנה ונאספים חומרים ומסמכים רלוונטיים. המשטרה תיוצג באמצעות הפרקליטות ואנו ננהל את התביעה כמקובל, בבית המשפט ולא באמצעי התקשורת", נמסר.

לפניות לכתבת: gali.gnt@walla.com