הילרי קלינטון מנסה להמציא את עצמה מחדש. ההודעה המצולמת שפרסמה אמש (ראשון) בחשבון הטוויטר שלה בדבר כוונתה להתמודד לנשיאות ארצות הברית בבחירות שייערכו בעוד כשנה וחצי, הייתה יריית הפתיחה למרוץ שבו קלינטון צפויה להתמודד בראש ובראשונה מול, ובכן, הילרי קלינטון. בהמשך הדרך יתייצב מולה מועמד רפובליקני, ואולי גם במפלגה הדמוקרטית יצוצו עוד טוענים מפתיעים לכתר, אבל האתגר העיקרי של קלינטון יהיה להילחם בתדמית, באופי ובנטיות האנושיות של עצמה.
קלינטון מסתמנת כרגע כמועמדת המבוגרת ביותר מבין מאגר השמות הנוכחי של המועמדים לנשיאות בשתי המפלגות. זה עוד יכול להשתנות, במידה וסגן הנשיא ג'ו ביידן יודיע שהוא מתמודד, אבל הסיכוי שהוא יצליח לגבור עליה בבחירות הפנים-מפלגתיות נראה קלוש. כך, לא משנה מי ייבחר להנהיג את הרפובליקנים, קלינטון בת ה-67 תמצא את עצמה מול יריב צעיר יותר, שיוכל להבטיח שינוי ודרך חדשה, ולצייר אותה כדמות שעבר זמנה. זה בדיוק מה שעשה ברק אובמה הצעיר והמלהיב לסנאטור הוותיק, המנוסה והמוערך, ג'ון מקיין בבחירות 2008.
יועץ לשעבר של הנשיא ג'ורג' וו. בוש אמר לוואלה חדשות כי הרפובליקנים ינסו בבחירות הכלליות "להציג את הילרי לציבור כסבתא שעשתה הרבה דברים, אך רובם לא ממש מוצלחים, וכעת הגיע זמנה לצאת לפנסיה". ההודעה שפרסמה קלינטון בטוויטר, לצד צעדים אחרים שבהם הקמפיין שלה צפוי לנקוט בשבועות האחרונים, נועדו להילחם בתדמית המבוגרת שלה, ולצייר אותה כמי שמחוברת לדור הצעיר בארצות הברית. שהרי, ילידי שנות ה-80 וה-90 מהווים את אחד מבסיסי התמיכה החשובים יותר של המפלגה הדמוקרטית, והייתה להם תרומה משמעותית לניצחונות של אובמה ב-2008 וב-2012. ללא התגייסות מסיבית שלהם, קלינטון לא תגיע לבית הלבן.
הבעיה שעמה קלינטון מתמודדת היא שהמצביעים האלה, שיצאו בהמוניהם לתמוך באובמה בשתי מערכות הבחירות האחרונות, לא נלהבים, בלשון המעטה, מהרקורד הציבורי שלה. קלינטון נתפסת בעיני רבים מהם כימנית ושמרנית מדי, ובתור אחת שקרובה יותר בעמדותיה לאגף המתון של המפלגה הרפובליקנית, או מה שנשאר ממנו, מאשר למפלגה הדמוקרטית של 2015. בניסיון להראות שקלינטון מחוברת למצביעים הצעירים, מנהלי הקמפיין שלה החליטו למקם את המטה הראשי בברוקלין, בירת "ההיפסטרים" האמריקנית. הקמפיין השתלט על כמה קומות בבניין לבנים אדומות ישן אך מתוחזק היטב, באחד הצמתים המרכזיים ביותר בעיר שבו עוברים לא פחות מ-12 קווים של הרכבת התחתית. זאת, על מנת להקל על אלפי המתנדבים מכל רחבי ניו יורק והערים הסמוכות להגיע בקלות למקום.
בביקור במקום בסוף השבוע, אי אפשר היה לזהות שהמקום מתכונן להכרזתה על המועמדות. פעיל במטה הסביר: "אנחנו משיקים את הקמפיין יותר בעדינות הפעם, בלי יותר מדי רעש. התקשורת בכל מקרה מסקרת בהרחבה כל דבר שהילרי אומרת או עושה". הסיקור הבלתי-פוסק בימים האחרונים של "ההכרזה" שלה, עד שזו סוף סוף יצאה לאוויר העולם, מוכיח זאת היטב.
בינתיים, בסמוך למטה הבחירות, אלמונים הדביקו שלטים שתוקפים את קלינטון משמאל. המתקפה מתמקדת בחיבור בין קלינטון לבין ההון הגדול של וול סטריט, וגם ברושם שלטענת מבקריה היא משדרת, כאילו תפקיד הנשיאה הראשונה "רשום על שמה". העובדה שרחוב אחד מצפון למטה המרכזי שלה ניצב, לגמרי במקרה, "רחוב קלינטון", על שם סנאטור מיתולוגי מתחילת המאה ה-19, רק מחזקת את הביקורת הזו. ראש העיר ניו יורק, ביל דה-בלאסיו, המשתייך לאגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית ונחשב בעבר לתומך נלהב של קלינטון, אמר אתמול בבוקר כי קלינטון עדיין צריכה "לשכנע" את המצביעים הדמוקרטים שיש לה חזון אמיתי להובלת ארצות הברית, לפני שתזכה לתמיכתו. קלינטון צפויה לגלות בקרוב שלמקם את המשרדים בשכונה מגניבה ולהעלות תמונות מצחיקות לרשתות החברתיות לא בהכרח יספיק לה.
"לא משנה מי ירוץ מולה, היא תציג את הצד השני כמסוכן"
במקביל, הקושי של קלינטון להתחבר למצביעים הצעירים והשמאלנים יותר של מפלגתה, מעמיד דילמה לא פשוטה גם בפני הרפובליקנים. האם לבחור במועמד מתון שיכול לפנות למרכז המפה הפוליטית, כמו מושל פלורידה לשעבר, ג'ב בוש, או להעמיד מול הילרי מועמד צעיר וכריזמטי, אך חסר ניסיון ומעמד ציבורי? בכיר לשעבר במפלגה, שמקורב למשפחת בוש, התוודה בשיחה עם וואלה חדשות לפני כמה שבועות: "ג'ב הוא הכי מתאים מכל המועמדים שלנו לתפקיד הנשיא. כל האחרים צעירים וחדשים מדי. אבל הוא גם היחיד שאין לו סיכוי לנצח את הילרי", הוא אמר. "זה יהפוך את הבחירות ל'בוש נגד קלינטון', ואנשים בעצם יצביעו לביל קלינטון או לג'ורג' בוש. הדרך שלנו לנצח היא להעמיד לבחירה מועמד צעיר ומלהיב, שיבליט את הבעיות של הילרי".
כצפוי, לא כולם מסכימים עם הקביעה הזו. ג'ייקוב קורנבלו, כתב פוליטי של סוכנות הידיעות היהודית JPUPDATES, אמר לוואלה חדשות כי הוא סבור שהילרי תדע כיצד לתקוף מועמדים צעירים יותר מהצד הרפובליקני: "היא תנסה להציג אותם כבלתי-אחראיים, בלתי-מנוסים ופזיזים. היא בונה על כך שכמו שמצביעי הימין בישראל לא אוהבים את נתניהו, אבל הצביעו לו ברגע האמת כי הם פחדו מהשמאל, כך המצביעים השמאליים והצעירים יותר של המפלגה הדמוקרטית יתגייסו למענה בלית-ברירה, כדי למנוע מהרפובליקנים את השלטון. לא משנה מי ירוץ מולה, היא תציג את הצד השני כמשוגע וכמסוכן, כדי לפצות על חוסר הפופולאריות שלה בתוך המפלגה הדמוקרטית".
להיסטוריה אין תחזיות טובות לקלינטון: מאז שנות הארבעים, הייתה פעם אחת בלבד שאחת משתי המפלגות הגדולות בארצות הברית הצליחה להחזיק בשלטון 12 שנים ברציפות. זה קרה ב-1988, כאשר ג'ורג' בוש האב ניצל את הפופולאריות של הנשיא רייגן, ואת האנמיות של המתחרה הדמוקרטי, מייקל דוקאקיס, כדי להשתחל לבית הלבן. למעט האירוע הבודד הזה, כל תקופת שלטון מלאה של נשיא שאורכת שמונה שנים, הובילה לעליית נשיא מהמפלגה היריבה. אל מול הנתון הזה, עומדת הדמוגרפיה המשתנה של ארצות הברית, שפועלת דווקא לטובת הדמוקרטים. בסרטון ההכרזה של קלינטון אפשר היה לראות בבירור שהקמפיין שלה ישים דגש על נשים, על מיעוטים ועל צעירים - הקבוצות שהמליכו את אובמה. האם זה יעבוד גם הפעם? נגלה זאת בעשרים החודשים הבאים.
לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co.il