בחול המועד הגיע עמית סגל לביקור ב"מדינת תל אביב", לאחר סיור קצר הוא צייץ כאחוז הלם ש"כל אבן גבירול בת"א מלא במסעדות שעוברות על החוק ומוכרות חמץ בפומבי. מי שלא מכבד את החוק בפסח לא יכול לשאת את דגל שלטון החוק בשאר ימות השנה", קבע נחרצות. צודק סגל, חוק הוא חוק ואנחנו כאזרחים מחויבים לציית לו, אך כחלק מהמשחק הדמוקרטי מותר לנו גם להיאבק כנגד החוק, כל עוד אנחנו מוכנים לשלם את המחיר על הפרתו.
כמוצאי שלל רב יצאו עוד אנשי ימין ודתיים לאומיים כמו העיתונאי יהודה יפרח ותקפו, איך לא, את צביעותם של השמאלנים ששמירת החוק בגרונם וחמץ בין שיניהם בימי חג הפסח. יפרח כתב: "שלטון החוק אמור להיות הדגל של השמאל שמבקש 'לחזק את הדמוקרטיה', לא? אז זהו, שלא ממש. נכון שבשמאל אוהבים את החוק, אבל תלוי איזה חוק", בדומה לסגל, גם הוא חטא בחטא ההכללה.
התפיסה שעומדת מאחורי אמירות אלו חושפת את ההתנשאות של חלקים בציבור הדתי לאומי בנוגע לציבור החילוני. על פי תפיסתם, אותו ציבור קורץ מאותו החומר, וכולו עגלה ריקה מערכים, ובכלל, זהו ציבור שפועל רק על פי מה שנוח ומתאים לו.
שיצאתי בשאלה הטרידה אותי מאוד שאלת הערכים שאמצא בעולמי החדש. לא עזבתי את הדת כי רציתי לחיות חיי הפקרות, אלא מכיוון שהפסקתי להאמין. לאור החינוך ותפיסת העליונות שחונכתי עליה חששתי מכך, אבל לא לזמן רב. גיליתי שהציבור החילוני מורכב מגוונים שונים של תפיסות וערכים. עגלת הציבור החילוני מלאה ומגוונת בערכים חשובים וחיוניים, אך שונים בחלקם מאלו של הציבור הדתי לאומי, ואין לגיטימי מכך.
לפי תפיסתם של סגל וחבריו מי שעובר על חוק מסוים כבר לא יכול לשאת את דגל שלטון החוק ואני רוצה רק להבין, האם סגל ויפרח לא עוברים מידי פעם למשל על חוקי התנועה? האם זה שולל מהם את הזכות לדרוש את השמירה על שלטון החוק? ברור שלא.
אם סגל היה עמום במעט, יפרח מפנה אצבע מאשימה וברורה כלפי ארגוני זכויות האדם הפועלים בישראל וחותם "אז בפעם הבאה שהחבר'ה הללו יוצאים להפגנות נגד הקמת מאחזים או השבת מסתננים לארצות מוצאם, כדאי שמישהו יזכיר להם שמי שמשתמש בחוק כמכשיר סלקטיבי לקידום גחמותיו שלא יתפלא שאחרים לא מוכנים לשחק איתו את המשחק". ולי לא נותר אלא לשאול האם חוק החמץ עומד באותו חומרה כמו חוקים בינלאומיים ששומרים על זכויות וחרויות של בני אדם? סבורני שלא. אף אחד לא מנסה לחוקק חוקים שיפריעו לדתיים לחיות על פי צו מצפונם ולפגוע בחירותם, אז איפה פה ההשוואה בכלל?
בנוסף, המגיבים מהצד הדתי לא וויתרו על הטיעון הנבוב והחלול שציירו את החילונים כמוכנים לכבד נוצרי או מוסלמי אבל לזלזל בדת היהודית, דבר שלדבריהם מהווה הוכחה ברורה לצביעות. הם רציניים? הם לא מבינים את ההבדל בין הדברים?
אין לי כחילוני בעיה לכבד כל אדם ודת אחרת, היא לא נוגעת לי ולא משפיעה עלי. אבל בנוגע ליהדות שמכתיבה לי את התרבות, את ההיסטוריה ומעל הכל - את חיי היום יום שלי במדינת ישראל, מה פחות מלגיטימי כאזרח וכיהודי להיאבק על דמותה של המדינה בה אני חי ולא להסכים לקבל את תכתיבי האורתודוקסיה על חיי?
לא מדובר פה בזלזול ביהדות, מדובר פה בציבור שמנסה לצקת תוכן ליהדות ולא על פי תכתיבי הרבנים. לאחר שנים רבות שהתנער מכל מה שקשור ליהדות והשאיר אותה לפרשנות האורתודוקסיה, הציבור החילוני משנה גישה ומתחיל לדרוש לפרש אותה כפי שהוא מבין ובהתאם לזהות היהודית החילונית שלו עצמו. דתיים לאומיים, כדאי שתפנימו את זה ותפסיקו להסתכל בהתנשאות ובהכללה כלפי הציבור החילוני. גם לנו החילוניים מותר לבחור ולהיאבק על דמותה של המדינה כמו שמותר לכם ולכל אזרח אחר במדינה.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.