יש להודות, הסערה סביב סוגיית התחבורה הציבורית בשבת הגיעה במפתיע. לאורך כל מערכת הבחירות הסוערת השסע בין דתיים לחילונים היה היחיד שלא דובר בו ושלא זכה לכותרות מיוחדות. עם שוך הסערה ודווקא בתקופת חול המועד, שבה דעת הקהל אינה נדלקת בקלות, החל להישמע קול צעקה. עלייתה לסדר היום הציבורי של סוגיית התחבורה הציבורית בשבתות ובחגים מהווה יריית פתיחה לסיבוב נוסף במאבק על דמותה של המדינה. זה לא מקרה שמאבק זה מתחיל דווקא בנושא התחבורה הציבורית. נושא שמצליב שני שסעים, זה החילוני-דתי וזה הכלכלי, ומצליח לפיכך לרתום אליו אנשים משמאל ומימין החולקים תחושת עוול משותפת.
מדוע עכשיו?
תוצאות הבחירות עוררו מחדש בציבור החילוני את החשש מפני התגברותה של כפייה דתית. חזרתם של החרדים לממשלה, יציאתו של לפיד ממנה והעלייה בכוחם של "המפד"לניקים" בתוך מפלגת "הבית היהודי" כל אלו מעוררים בקרב חילונים מימין ומשמאל חששות שאורח החיים החילוני מצוי בסכנה. האם החששות הללו מוצדקים? האם הממשלה הקודמת שהייתה נטולת חרדים ומרובת נציגי "יש עתיד" אכן קידמה סדר יום חילוני? כלל לא בטוח. אבל השאלות הללו אינן רלוונטיות כעת.
העובדה היא שיש כאן ציבור שלם שחש שאורח חייו אינו זוכה לכבוד. די אם ניזכר בתגובות הקשות שעורר קמפיין "שישי ישראלי" (גם אם לא בצדק) בכדי להבין את תחושת האיום בקרב חילונים רבים. לכך יש להוסיף את התסכול הרחב הקיים בציבור מבעיית יוקר המחייה. תסכול שבשלב זה עדיין לא ברור האם וכיצד יקבל מענה.
לכל הטורים של ד"ר רויטל עמירן
כל זאת כשל השר ישראל כ"ץ מלהבין. ניסיונו לדחות מעליו את המחאה שהתנהלה מעל דף הפייסבוק שלו בטיעון שמדובר בספין פוליטי של השמאל, רק ליבתה את האש. אך יותר מכך תגובתו זו מסתברת כשגיאה פוליטית. לאורך מערכת הבחירות הוא התרוצץ מאולפן לאולפן, שיווק את יכולותיו הביצועיות, התעמת עם יריבים והגן על ראש הממשלה. כעת הוא קיווה לקצור את הפירות ולזכות בתפקיד בכיר שישמש לו מקפצה להתמודדות על ראשות הממשלה. אך כישלונו לקרוא את מהות המחאה ותשובותיו הבנאליות בראיונות האחרונים שהעניק לתקשורת חשפו את חוסר תבונתו. במו ידיו כרה לעצמו בור ממנו יהיה לו קשה לשוב ולבנות את מנהיגותו.
לו הייתה בו חכמה פוליטית היה קורא נכונה את מצוקת הציבור ולוקח על עצמו לחולל שינוי מושכל בסטטוס קוו, שגם כך הפך למושג תלוש מהמציאות. זו הייתה יכולה להיות שעתו הגדולה. הזדמנות פז עבורו לחולל שינוי נוסח כחלון. אבל במקום גיבור חברתי צמח מולנו פוליטיקאי אדנותי שחשף בפעם השנייה את חוסר רגישותו. רק להזכיר, הפעם הראשונה הייתה כאשר בקש מאם שאיבדה את שני בניה בכביש הדמים בפתח תקווה להתמקד באבלה ולחדול מלהטריד אותו בבקשות. לו היו בו כישורים מנהיגותיים הוא היה מבין כי תפקידו כשר תחבורה אינו רק להורות על סלילת כבישים ומחלפים אינסופיים. תפקידו לאמץ נקודת מבט רחבה שרואה את טובת הציבור כולו ולחולל באמצעות התחבורה שינויים לא רק במרחב הפיזי אלא גם במרחב הערכי, הכלכלי, הסביבתי ועוד.
כמי שרצה לבנות עצמו כמועמד פוטנציאלי לראשות ממשלה הפך השר כ"ץ תוך זמן קצר לאיש שרבים אוהבים לשנוא. אדנותו לא תזכה להנחות כלשהן. את כולן "בזבז" הציבור כבר על נתניהו ולא נותרה בו עוד סבלנות כלפי פוליטיקאים שלא סופרים אותו. אם כ"ץ ימשיך לנהל את המשבר באופן הנוכחי הוא יכול להתחיל לחשב את קיצו הפוליטי לאחור.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.