מי שרוצה להבין את המניע שעומד מאחורי העסקה הגרעינית עם איראן ומשמעותה עבור מדינת ישראל והמזרח התיכון כולו, צריך לחזור שנתיים אחורה לעסקת הנשק הכימי עם סוריה.
כזכור, משטר אסד לדורותיו בנה את המאגר הכימי הרחב והמגוון ביותר באזור. מטרת המאגר הייתה לשמור על הישרדותו של המשטר. עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה באביב 2011, המשך הישרדות זו הוטלה בספק. בנוסף לאיומים הפנימיים, הממשל האמריקאי מיהר לאמץ סיסמא לפיה "אסד חייב ללכת" והטיל סנקציות על המשטר. בו בזמן, הנשיא אובמה קבע קו אדום לגבי שימוש סורי בנשק כימי, ואיים שחציית קו אדום זה תביא לתגובה צבאית אמריקנית. האיום לא הרתיע את אסד, שהשתמש בנשק כימי וגרם לאבדות רבות בקרב האוכלוסייה האזרחית.
רק בסוף קיץ 2013, כאשר לא היה ניתן עוד להתעלם מהראיות בשטח על שימוש בנשק כימי, הכריז אובמה על כוונתו לעמוד על הקו האדום, וביקש מהקונגרס שימוש בכוח - אם כי מוגבל - בדמשק. אולם, לבסוף כלל לא היה צורך בהצבעה, אסד הבין שהנשק הכימי השיג את מטרתו.
בשיתוף פעולה בינלאומי, ארצות הברית השיגה עסקה בה הוצא החלק הארי של מאגרי הנשק הכימי מסוריה. בכך, אסד הפך את עצמו מלהיות חלק מהבעיה, ללהיות חלק מהפיתרון. הקריאות האמריקניות של "אסד חייב ללכת" הופסקו, ובמקומן החלו להישמע קריאות משר החוץ ג'ון קרי לשאת ולתת עם השליט הסורי. אסד למעשה החזיר לעצמו, מנקודה זו והלאה, לגיטימציה, כשחקן במערכה, להרוג עשרות אלפי אזרחים ללא הפרעה עם נשק קונבנציונלי.
כמו המשטר הסורי, האייתוללות באיראן בנו תכנית גרעינית על מנת לשמר את שליטתם במדינה. בנוסף, למשטר האיראני יש עוד מטרה - השגת הגמוניה במזרח התיכון. בדומה לתקדים הסורי, ארצות הברית הטילה סנקציות על איראן ורמזה בעדינות יתרה על אופציה צבאית. ולמרות זאת, התכנית האיראנית המשיכה להתקדם. אז בא הסכם המסגרת שהושג בשבוע שעבר, שהפך את איראן, כמו סוריה לפני כן, מבעיה לפיתרון, ממשטר מוקצה לשחקן לגיטימי, מאויב מוצהר, לבן ברית בפועל.
אך לעומת הסורים שנאלצו לוותר על יותר מ-90% מהנשק הכימי, האיראנים "הקפיאו" רק חלקים מהתכנית הגרעינית, וגם זה לזמן קצוב. במקרה זה, הנשיא האמריקני, שבסוגיה הסורית פנה לקונגרס לקבלת רשות לצאת למלחמה, הכריז על כוונתו לעקוף את הקונגרס באישור הסכם "השלום". בכך, תכנית הגרעין האיראנית השיגה את מטרותיה - הישרדות המשטר והשגת הגמוניה איראנית במזרח התיכון. מעכשיו והלאה, האירנים יכולים להרחיב את מרחב ההשפעה שלהם באזור - מביירות עד לבגדאד ועדן ללא הפרעה.
העסקה עם איראן הוגדרה על ידי גורמים בישראל כעסקה רעה. ישראל, ש"זוכה" לאיום השמדה מהמשטר בטהראן, איננה יכולה להמר, כפי שעושים האמריקנים והאחרים, על האפשרות שהעסקה תהפוך את איראן לשחקן אחראי ומרוסן. נהפוך הוא, רוב הסיכויים שהעסקה תאפשר לאיראן לממן טרור בהיקף נרחב יותר ולשלוח גרורותיה לכל רחבי המזרח התיכון. לכן, בזמן שאנחנו מתמקדים בסעיפים הבעייתיים של העסקה, אסור לנו להיות עיוורים לתמונה הגדולה: הגושפנקא שניתנה השבוע לשאיפות האימפריאליסטיות האיראניות.
אי לכך, במקביל למאבק בלתי מתפשר להשגת הסכם טוב יותר שישמור על האינטרסים הישראלים, עלינו להיערך לאפשרות של עימותים עם הזרועות האיראניות הסמוכות לגבולותינו, כדוגמת חיזבאללה וחמאס. במקביל, עלינו לפעול מיד בכדי להדק את הקשרים ולהגביר את שיתוף הפעולה עם בני בריתנו הטבעיים באזור. ומעל הכל, עלינו להיכנס לשיחה אינטימית ומעמיקה עם ארצות הברית על מנת להגיע להבנות ולמחויבויות הנחוצות כדי לשמור על ביטחוננו. כמו כן, נהיה מוכרחים להצטייד במערכות נוספות כמו כיפת ברזל, ולא פחות חשוב - בכיפת ברזל מדינית שתאפשר לנו את המרחב, הזמן, והזכות להגן על עצמנו.
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.