הבנות הגרעין עם איראן: האם ההסכם טוב או רע ליהודים?

הצהרת העקרונות בין המעצמות לאיראן עוד לא חתומה והפרטים עוד לא סוכמו, אבל בין ישראל לארצות הברית כבר ניטש ויכוח האם ההסכם מקדם את איראן לפצצה, או להפך. מאמר מיוחד של עמוס ידלין וגם פאנל מומחים באולפן וואלה מנסים לנתח: מה הרווחנו ומה הפסדנו מההסכם?

עמוס ידלין
מערכת וואלה!

צפו בדיון באולפן וואלה

עוד בוואלה! NEWS

יש כאלו שהקורונה דווקא הייתה עבורם ברכה. מי בדיוק? קבלו

לכתבה המלאה

ביום חמישי האחרון הגיעו איראן ושש המעצמות להבנות על תכנית הגרעין שלה ואחריה הועלו שלל פרשנויות שעסקו במהותה ובהשפעה על ישראל. אלוף (במיל') עמוס ידלין, מפקד אמ"ן לשעבר שהיה מועמד "המחנה הציוני" לפני הבחירות לתפקיד שר הביטחון, מונה שש הבנות שעולות מהשיחות ושש המלצות בעקבותיהן.

הבנה: לא מדובר בהסכם, אלא בהצהרת עקרונות משותפת, לא חתומה, שתשמש בסיס להמשך דיונים עד תאריך היעד להסכם ב-30 ביוני. אמנם ההצהרה לוותה במסמך אמריקני מפורט הנוגע ברוב הסוגיות החשובות באופן מפורט ומספרי, אך העיקרון שעד ש"הכול לא סגור שום דבר לא סגור" נכון גם להצהרת לוזאן. הנשיא ברק אובמה הביע תמיכה נלהבת ב"הסכם טוב בעל חשיבות היסטורית", אך ראש הממשלה בנימין נתניהו הגדירו כ"הסכם רע מאד".

לא חלפו 24 שעות ושר החוץ מוחמד ג'וואד זריף האשים את הממשל בפרסום נייר הסכמות שלא מייצג את ההסכם. חשוב לשים לב לשתיקתו הרועמת של המנהיג העליון עלי חמינאי ולזכור שב-2009 ו-2010 הוא לא אישר הסכם להגבלת תכנית הגרעין האיראנית (בהקשרי כור המחקר בטהראן - TRR) שסיכם הנשיא דאז מחמוד אחמדינג'אד עם טורקיה וברזיל.

המלצה: לבחון את תגובת האיראנים למסמך האמריקני ולבחון את עמדת המנהיג העליון. חשוב לדרוש מהמנהיג העליון להשמיע בקולו את ה"פתווה" (פסק הלכה) נגד נשק גרעיני, שהנשיא אובמה הזכיר, אך לא נשמעה מעולם מפיו באופן ישיר. חשוב להבין שייתכן שהצהרת לוזאן לא תוביל בסופו של דבר להסכם.

עליו להוציא פסק הלכה נגד נשק גרעיני. המנהיג העליון חמינאי (צילום: אתר רשמי, לשכת המנהיג)

הבנה: ההסכם הוא פשרה בעייתית בין הנושאים ונותנים – פשרה המשקפת להיטות אמריקנית להגיע להסכם מתוך חשש בולט ומבוטא בפומבי מהחלופות לאי-הגעה להסכם: ה"חשש ממלחמה" וחשש שסיבוב סנקציות נוסף הוא צעד חריף שאליו לא יצטרפו המעצמות הנוספות. האיראנים, מצדם, היו לחוצים כלכלית – הסנקציות היעילות על מגזר האנרגיה והפיננסים בשילוב עם ירידת מחירי הנפט – אילצו גם אותם להתפשר.

המלצה: ארצות הברית חייבת לבחון מחדש את הנחת החלופות הרעות להסכם, לפתח ולשכנע באמינות של חלופות נוספות לאי-הגעה להסכם – סיבוב סנקציות נוסף וחלופות דיפלומטיות וצבאיות – מתחת לסף המלחמה. רק כך ימנעו שחיקה של ההסכם ואי-עמידה בביצועו כפי שנשחקו העמדות האמריקניות במשא ומתן.

(צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

הבנה: ניתן להתבונן על ההבנות כ"חצי הכוס המלאה" או כ"חצי הכוס הריקה" וכך עושים תומכיו ומתנגדיו בהתאם. התומכים מציגים שלושה הישגים עיקריים ב"הסכם" – גלגול לאחור של היכולות הגרעיניות העכשוויות הנשללות מאיראן, היכולות העתידיות שהיא לא תפתח ב-15-10 השנים הבאות והסדרי פיקוח ללא תקדים.

ההישגים כוללים נטרול של 13 אלף צנטריפוגות, בהוצאת או דילול של 10 טונות חומר מעושר באיראן – חומר המספיק לשבע עד שמונה פצצות גרעין, בהפיכתו של מתקן פורדו למתקן מחקר ללא חומר גרעיני, לנטרול מסלול הפלוטוניום באמצעות שינוי ליבת הכור לכזאת שלא ניתן לייצר בה פלוטוניום לנשק ולהבטחה שלא ייבנו כורי מים כבדים ואתרי העשרה באיראן בעשור הבא. באיראן תתאפשר העשרה רק בצנטריפוגות מהדור הראשון שלא תהיה גבוהה מ- 3.67%. האיראנים יוכנסו לפיקוח על-פי הפרוטוקול הנוסף המבטיח שקיפות ונגישות גבוהה משמעותית מהעבר. לראשונה יוטל פיקוח על שרשרת הרכש ועל מפעלי ייצור צנטריפוגות.

המתנגדים להסכם מציגים בתמונת ראי הפוכה את אוסף היכולות שייוותרו בידי האיראנים, את החשש מפיתוח יכולות נוספות, שיקצרו את זמן הפריצה תוך כדי תקופת ההבנות ואת החורים של משטר הפיקוח ומגבלותיו: חצי הכוס הריקה היא שאף מתקן גרעיני לא נסגר. 6,000 צנטריפוגות יישארו בידי האיראנים ומה שיילקח מהם לא ייהרס סופית, אלא יהיה זמין להתקנה מהירה במקרה של הפרת ההסכם. כמו כן, הסכמי הפיקוח לא הורחבו לסוגיית "היבטי הנשק האפשריים של התוכנית" (PMD) ומה שהותר לאיראן בנושא המשך מחקר ופיתוח לא מגביל את היכולות לפתח, אם כי לא להתקין, צנטריפוגות מתקדמות.

המלצה: ישנם מספר נושאים קריטיים שישנה חובה לטפל בהם בניסוח ההסכם הסופי כדי להבטיח כי איראן תזדקק לטווח שנה כדי לפתח נשק גרעיני והבטחה שהיא נשארת שם ולא זוחלת לפצצה. נושא היבטי הנשק הוא קריטי - יש לוודא שלא ייחתם הסכם סופי ללא מתן תשובה איראנית מקיפה ומלאה לשאלות סבא"א בנושא וללא הרחבת הפיקוח על אתרים, על אנשים, על מסמכים ועל ארגונים הקשורים לפעילויות הנשק באיראן. נושאים נוספים הם הבטחה שהצנטריפוגות שינוטרלו לא יוכלו לחזור לפעולה.

יהפוך למתקן מחקר. המתקן בפורדו (צילום: רויטרס)

הבנה: לא "הסכם רע מאוד" ולא "הישג היסטורי" – מדובר בפשרה שיש בה הישגים חשובים למעצמות – בהשבת תכנית הגרעין האיראנית לאחור, בהטלת מגבלות חשובות על התפתחות עתידית של התכנית ובפיקוח חסר תקדים. לעומת זאת, ה"הסכם" נותן לגיטימציה לאיראן כמדינת סף גרעינית, מאפשר לה מידה מסוימת של התקדמות במחקר ופיתוח ומעמיד לרשותה משאבים רבים להמשך תמיכה בחתרנות ובטרור.

המלצה: כדי לוודא שההסכם יתפתח להישג היסטורי "של חסימת כל הנתיבים האיראניים לפצצת גרעין" ולא ל"דרך מלך לפצצה", יש לוודא כי יתבצע מהלך של שלושה שלבים: א. סגירת כל הפרצות בהסכם ב. כינון משטר פיקוח חודרני ומקיף ג. הבהרה חד-משמעית לאיראנים שלפיה כל ניסיון לעקיפת ההסכם או פריצתו יתקל בתגובה חריפה ויעילה.

הבנה: אין להיות מופתעים מכך שההסכם לא עוסק בפעילויות שליליות אחרות של איראן: חתרנות נרחבת במזרח התיכון, הפעלת טרור ופגיעה מתמשכת ועמוקה בזכויות אדם. כבר בהסכם הביניים מינואר 2014 הנושא הגרעיני הופרד משאר הנושאים וקיבל עדיפות לטיפול, על בסיס ההנחה שזהו איום אסטרטגי שמסוכן יותר מכול פעילויותיה השליליות האחרות של איראן.

המלצה: על ארצות הברית להבהיר שאין בהסכם מתן "אור ירוק" לאיראנים להמשיך בחתרנות וטרור ולגבות אמירה כזאת בפעילות נחרצת ואגרסיבית מול טהראן בכל חזית שבה היא פועלת במזרח התיכון. ארצות הברית מחויבת לתת מענה ולהפיג את החשש בעולם הערבי הסוני ובישראל שוושינגטון מתכננת ליצור ברית אסטרטגית עם איראן. ארצות הברית חייבת להישאר מחויבת לסנקציות הקשורות בטרור, בהעברות נשק, פגיעה בזכויות אדם, בפיתוח ותפוצת טילים ובהעברות נשק לארגוני טרור.

הבנה: בגלל היחסים הגרועים וחוסר האמון בין ממשל אובמה לממשלתו של נתניהו ולנוכח העמדות הקוטביות המנוגדות לגבי ההסכם לא התנהלו מגעים ולא הושגו הסכמות בין שתי המדינות.

המלצה: לחדש מידית את המגעים בדרג המתאים בין המדינות כדי שמגרעות הצהרת העקרונות ביחס לישראל יתוקנו לקראת ה-30 ביוני. יתרה מכך, יש צורך להגיע להבנות אסטרטגיות על האופן שבו ימוזערו סיכוני ההסכם – גם בתחום היכולות האירניות לעקוף אותו וגם למקרה שבו יפרו אותו באופן גלוי.

דורש שתכנית הגרעין של איראן תהיה למטרות שלום. נשיא ארה"ב אובמה (צילום: רויטרס)

בדצמבר 2013, זמן קצר לאחר שנחתם הסכם הבינים עם איראן, שאלתי את הנשיא אובמה בפורום סבן בוושינגטון כיצד הוא רואה את ההסכם הסופי. תשובת הנשיא הייתה מפורטת והתבססה על העיקרון שלאיראן תישאר רק "תכנית למטרות שלום". אובמה עמד על כך שמתקן ההעשרה בפורדו, כור המים הכבדים באראק ופיתוח צנטריפוגות מתקדמות הם מרכיבים שאינם נחוצים לתוכנית גרעינית למטרות שלום.

ההתעקשות האיראנית על הכללת מרכיבים אלו בהסכם הסופי, גם אם בצורה מוגבלת, מעידים על כך שקביעתו של המנהיג העליון תישאר יכולת גרעינית הייתה גורם שהשפיע יותר על העקרונות להסכם. מכיוון שיש חשש כבד מכך שגם אם יושג הסכם בקיץ, תכנית הגרעין של איראן עדיין לא תהיה למטרות שלום, חובתו של הממשל האמריקני לשכנע שההסכם יבטיח חד-משמעית את חסימתם של כל הנתיבים האיראניים לפצצה יבטיח פיקוח חודרני חסר תקדים, מנגנון יעיל להחזרה מידית והחרפת הסנקציות אם איראן תבחר להפר ההסכם ויותר מכול - להגיע להסכמה עם ישראל על האופן שבו יפעלו המדינות כדי לעצור את איראן אם היא לא תשמור על ההסכם או תבטל אותו באופן חד-צדדי.

הגרסה המלאה תפורסם מחר באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully