וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

פתאום גילינו שמדובר בבני אדם

2.4.2015 / 17:17

מותם של חמשת הילדים בדרום תל אביב ייזכר לנצח כתעודת עניות ליחסה של מדינת ישראל לבני האדם החיים בתוכה. זו אירוניה שהטרגדיה הזו קרתה רגע לפני חג הפסח, שבו מצווה העם היהודי לזכור את הגר החי בתוכו. אנו, למודי שנות הגלות והנדודים, היינו לגרים במחוזות אחרים, והיחס שקיבלנו אי-שם באותם מחוזות נושנים, נותן משנה תוקף לציווי הזה, שנשכח והושכח, והותיר את השיח הציבורי ערל לב וקשה עורף לשונה. עד שקורה אסון.

היחס הרווח בשיח הציבורי כלפי המהגרים, בין אם הם פליטים או מבקשי עבודה, הוא יחס גזעני ושטני, וממילא מתקיים בשוליים, בתחנה המרכזית בתל אביב או באזורי שוליים אחרים אי-שם בדרום. מדי פעם צצה ידיעה על קשירת קשר של עובד זר או מבקש מקלט לפשע כלשהו; או אז, שלל הטענות הגזעניות מקבלות משנה תוקף, שהנה צדקנו, ואכן מדובר באותו דמון רשע שבא לגזול את בנותינו, לחמוס את מקומות העבודה של הישראלים, להפיץ מחלות וללכת.

המציאות שונה בתכלית מזו המשתקפת כלפי חוץ. הקיום הבלתי-נסבל שבו חי ציבור זה, הנמצא בקרבנו בעודו משולל כל זכויות יסוד, הוא חבית נפץ, המולידה דיכוי חברתי עמוק של אוכלוסייה שלמה. הבריחה ממשטרת ההגירה, הקמת מתקן חולות והצבת הבחירה בין הרע, לרע ביותר: בין פינוי לחולות לבין חזרה לארץ המקור, הם הגורמים שהולידו את המציאות הפיראטית הזו, שבתוכה מתקיימים גני ילדים בהיחבא, לצעד פעילויות חברה וקהילה הנתמכים בידי ארגונים, עמותות ופעילים חברתיים. במציאות כזו, לא פעם הצורך הדחוף בפרנסה, מביא לכדי מעשים של ייאוש.

גן ילדים ברחוב יאיר בדרום תל אביב, מרץ 2015. ראובן קסטרו
גן ילדים בדרום תל אביב, השבוע/ראובן קסטרו

אף שבמרוצת השנים הגיעו למדינת ישראל עשרות, ואולי מאות אלפי מהגרים, לא קיים בה תיעוד ברור ומסודר המסווג מי נמצא כאן, ומאיזו סיבה. הדבר לא רק מקשה על יצירת מנגנונים חברתיים מותאמים לסיוע ולאינטרקציה חברתית עם הקהילות הללו, אלא תורם תרומה מכובדת לדה-הומניזציה כלפיהם, במכוון ושלא במתכוון, ובין אם מצד הגורמים הרשמיים, ובין אם על ידי ההמון והתקשורת.

הייתי רוצה לכתוב שמדובר ברישול ובחוסר אמפתיה, אבל המציאות הטופחת על פנינו מעידה שמדובר בלא-פחות מרוע ומערלות לב. אם זו ההתעקשות האובססיבית להמשיך את קיומו של מתקן חולות למרות כל פסיקות בג"ץ, ואם זו הבחירה להוביל את המהגרים כברירת מחדל לאזורי השוליים של החברה הישראלית, הסובלים ממילא מהזנחה ומיחס לא-צודק; והקמתה של משטרת הגירה, שמטרתה רדיפת אדם בשל מוצאו. כל אלה, בדיוק כמו בשירו של ברכט, הם הרשע הבא כמו גשם נופל, ואין צועק: עצור.

אך הגיעה השעה שבה קהל רב יצעק "עצור", וידרוש מראש הממשלה, ולא כל שכן גם משר הפנים המיועד אריה דרעי, לפתור את המצב הזה, ולא להותיר ולו ילד אחד שנותר בלי הזכות להיכנס למערכת חינוכית כמו גן ילדים או בית ספר. אם לאריה דרעי אכפת מהשקופים, שיטרח לחדול את מדיניות ה"הפרד ומשול" המתקיימת בדרום תל אביב, בה אוכלוסייה מוחלשת אחת משוסה באוכלוסייה מוחלשת אחרת. הצורך הדחוף ביצירת תכנית שיקום סדורה, מתוקצבת ואחראית, הן כלפי הישראלים והן כלפי המהגרים, היא צו השעה וצריכה להיות מתועדפת גבוה-גבוה בסדר העדיפויות של הממשלה הבאה. עתה זו האחריות שלכם, אל תחרישו עד האסון הבא.

seperator

הכותב הוא סטודנט למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן וחבר הנהלת מרצ.

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully