מאבק על מי מנוחות

אורי שרת עמד ליד סוסו הרתום למרכבה, הישיר מבט לזרם המים האיטי והתפייט על ערוץ המים שעבורו הוא כדם זורם בעורקים. "הירדן הוא הלב הפועם של העמק", סיפר ברגש, "הנשימה שלו, הזרימה, קצב החיים". בימים אלה, כרבים מתושבי עמק הירדן, נאבק שרת על הגשמת החלום: להשיב למוצא נהר הירדן מהכנרת את זרימת המים החיים כבעבר ולחדש את נשימותיו של הערוץ.

אפשרות זו עלתה לנוכח התחייבותה של ישראל להגדיל את כמות המים המועברת מהכנרת לממלכה הירדנית, בתמורה למים מותפלים שעמאן תספק ליישובי הערבה. אלא שעל הדרך שבה יוזרמו המים מהכנרת ניטש ויכוח עיקש. רשות המים, חברת מקורות והמשרד לשיתוף פעולה אזורי משוכנעים כי יש לשאוב את המים בצינור ממוצא הכנרת. תושבי עמק הירדן, הגופים הירוקים ורשות ניקוז כנרת, לעומתם, מנסים לשכנע את הגורמים הרלוונטיים כי המים יזרמו דרומה בנהר לאורך כמה קילומטרים, ורק אז ישאבו ויועברו לשכנה ממזרח.

עבור שרת, בן קיבוץ דגניה ב' שעל גדת הירדן, הנהר הוא סם חיים. כאן הוא מוביל טיולי מרכבות, מספר למבקרים על ההיסטוריה, על הטבע ומפזם להם שירים. "הירדן והכנרת נתנו השראה ליוצרים רבים", קובע שרת. סבו, יהודה שרת, הלחין שניים משיריה של רחל המשוררת, שהפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי: "ואולי לא היו הדברים מעולם" ו"לא שרתי לך ארצי".

חלומם של שרת וחבריו מהעמק נולד בעקבות הסכמות שהושגו בין ישראל וירדן בשנת 2010. לפיהן, ישראל תעביר ישראל לממלכה הירדנית עוד כ-50 מיליון מטרים מעוקבים של מי כנרת לשנה, נוסף על כ-50 מיליוני הקוב המסופקים מדי שנה. זאת, כחלק מהסכמי השלום בין המדינות. בתמורה, ישראל תקבל מירדן מים מותפלים ממתקן התפלה בעקבה.

אולם דרך הובלת מי הכנרת לירדנים, כאמור, מעוררת ויכוח סוער. ברשות המים ובמקורות עומדים על כך שהמים יוזרמו ישירות בצינור מהכנרת. ברשות המים אף מדגישים כי התכנית להנחת קו זה אושרה בוועדת השיפוט שלה, וזאת לאחר נלקחו בחשבון מגוון רחב של שיקולים הנדסיים, כלכליים, תפעוליים, הידרולוגיים, סביבתיים, מדיניים ועוד.

עוד אמרו ברשות המים כי האפשרות של הזרמת מי הכנרת בירדן עד לנהריים נבדקה על ידם עוד בשנת 2000 ונפסלה. זאת, מאחר שלא נמצאה היתכנות הן מבחינת הסכם השלום עם השכנה ממזרח והן מבחינת סיכוני זיהום המים. ברשות אף מפנים להסכם השלום עם ירדן, שקובע כי מקור אספקת המים בסכר דגניה, שבמוצא הירדן מהאגם.

כמו כן, מציינים ברשות, הסכם השלום קובע כי יש לספק לירדנים מים בהתאם לאיכות מי השתייה בישראל, ועל כן אין סיכוי שמשרד הבריאות יאשר אספקת מי שתייה מנהר הירדן. זאת מאחר שבקרבתו נמצאים כמה מתקני ביוב המהווים סיכוני זיהום שאינם מאפשרים, לטענתם, שימוש בירדן כמקור למי שתייה.

ואולם הארגונים הירוקים ותושבי האזור מתנגדים בתוקף לפתרון הצינור. בסיוע רשות ניקוז ונחלים כנרת הם מובילים מאבק ציבורי שתכליתו הזרמת מים במוצא הירדן מהכנרת, לאורך כ-11 קילומטרים, עד לנהריים, שם ישאבו המים בצינור לממלכת ירדן. "משמעותה של 'חלופת הצינור' היא העברת מים במתנה לירדן, מבלי שישראל נהנית מהמים כלל לטובת שיקום הנהר החשוב ביותר שבשטחה, וכן הפסד ההזדמנות הגדולה לשיקום אזור בעייתי של מורד הירדן", הם טוענים.

לצורך כך הם מציעים את תכנית "חלופת הירדן" שמטרתה היא שיקום הירדן. "מדובר בהזדמנות היסטורית וחד פעמית, לשקם את נהר הירדן בקטע שהוזנח שנים רבות ובחלקו אף שימש להזרמת שפכים, והפיכתו למקור אקולוגי לצמחייה ובעלי חיים ולפנינה טבעית", אומר צביקה סלוצקי, מנכ"ל רשות ניקוז ונחלים כנרת.

אורך קטע הירדן מסכר דגניה ועד נהריים, על כל פיתוליו, הוא 11 קילומטרים. לפני כשנה וחצי החלו עבודות שיקום הקטע. הדבר התאפשר לאחר שהופסקה הזרמת מי שופכין לאזור זה. למעשה, במשך עשרות שנים, כשלושה קילומטרים מדרום לכנרת ודרומה, קטע זה של הנהר שימש תעלה שהוליכה ביוב ומים מליחים שנשאבו מהכנרת ונשפכו לירדן.

המכון לטיהור שפכי עמק הירדן הביא להפסקת הזיהום. המים המושבים משמשים להשקיית השדות באזור, ובתמורה לשופכין שנלקחו מהירדן, זוכה הנהר לכתשעה מיליון קוב של מי כנרת בשנה. כך התאפשר תחילתו של פרויקט לשיקום קטע זה, שנחל הצלחה בשלושה קילומטרים עד כה.

במהלך עבודות השיקום הוסר סבך קנים ועצי אשל שהשתלטו על גדות הירדן. קרקעית הערוץ נוקתה, זרימת המים הוסדרה, והנפתולים המיוחדים לקטע זה, שחורטים במצוקים צורות פרסה מרהיבות, שוקמו. "במקום הצמחים הפולשים, הושבו אלה המקוריים שהפכו ל'פליטים'", מסביר בלשון מדינית-ציורית מהנדס רשות ניקוז ונחלים כנרת, רן מולכו.

האפשרות להזרמת 50 מיליון קוב בשנה שישטפו את הערוץ, פי יותר מחמישה המשוחררים כעת מהכנרת לירדן, היא בגדר חלום בר השגה לתושבי האזור. "בחורף 1992 פתחו את סכר דגניה ושטתי עם סירה בזרם האדיר", נזכר שרת בערגה. "ברור לי שאין פתרון אחר מלבד הזרמת המים בירדן. הרי כך זה צריך להיות. נחזיר לטבע מעט ממה שגזלנו ממנו".

המהנדס גיורא שחם, מומחה במשאבי סביבה ומים, הכין עבור רשות ניקוז ונחלים כנרת תכנית שבחנה את כלל המרכיבים הדרושים למימוש "חלופת הירדן". לדבריו, מדובר בתכנית ישימה המשתלבת במכלול הפרויקטים שהושלמו באחרונה, ובכלל זה סילוק מקורות זיהום מאפיק הירדן הדרומי. "מימוש 'חלופת הירדן' יביא לזרימת כמויות מים משמעותיות לקטע הירדן הנקי, והנהר צפוי להפוך לאחת משכיות החמדה של מדינת ישראל בכלל ועמק הירדן בפרט", הוא מסביר.

שחם מתאר את המצב הקיים כחלון הזדמנויות אקולוגי. "מדובר בהזדמנות נדירה שלא תחזור על עצמה, לעשיית צדק סביבתי וחברתי מצד אחד ולהסרת החרפה הסביבתית והזיהומית שבה היה מצוי הירדן בעשורים האחרונים", הוא קובע נחרצות. "זהו אזור מורשת ישראלית ועולמית, ולכן ראוי להשקיע כל מאמץ על מנת לממש תכנית זו".

מלבד הרווחים הסביבתיים, מצביע שחם בתכניתו על יתרונות נוספים, כשהמרכזי שבהם הוא דחיפה משמעותית לענף התיירות באזור. ייתכן אף שהזרמת מים מהכנרת לנהריים תאפשר מימושה של תכנית שאפתנית שהעלה בעבר "אקופיס מזרח תיכון" - ארגון סביבתי-אזורי הפועל בישראל, ירדן והרשות הפלסטינית מאז 2004 - הכולל הזרמת מים מהכנרת עד לים המלח, לאורך 251 הקילומטרים של הנהר. בעבר העלה הארגון תכנית לפרויקט תיירות ישראלי-ירדני בנהריים, "פארק השלום" שמו.

שחם מוסיף השפעות נוספות מיישום התכנית. לדבריו, "חלופת הירדן" תאפשר גמישות ביכולת להגדיל את העברת המים בעתיד, אם אכן צורך זה יעלה, וחיסכון בעלויות: השקעה בפרויקט הצינור נאמדת ב-145 מיליון שקלים, לפי רשות המים, בעוד שיישום התכנית של רשות ניקוז ונחלים כנרת מסתכמת ב-98 מיליון שקלים. עוד מתריע שחם כי "הנחת הצינור בלב השטחים החקלאיים בעמק הירדן עלולה לסכן את תשתית הניקוז התת-קרקעי, שבלעדיו אין קיום לחקלאות באזור זה".

ברשות המים הדגישו כי גם הם רואים חשיבות רבה בשיקום נהר הירדן הדרומי, ולצורך כך תמכה מדינת ישראל ומימנה במאות מיליוני שקלים את פרויקט איסוף ביוב טבריה ויישובי עמק הירדן, ונקטה בפעולות נוספות. לטענתם, פרויקט הזרמת המים בצינור לממלכת ירדן בהתאם להסכם השלום ופרויקט שיקום הירדן הדרומי הם שני פרויקטים מקבילים, ובשניהם עוסקת רשות המים. באשר לעלויות התכנית, טוענים ברשות המים כי על פי הנתונים שבידיהם, "חלופת הירדן" יקרה מ"חלופת הצינור" בכ-60 מיליון שקלים.

גם במשרד לשיתוף פעולה אזורי מתנגדים להזרמת המים בירדן. במשרד אמרו: "החלופה שהוצגה על ידי גורמי הממשלה היא 'חלופת הצינור' שעולה בקנה אחד עם ההסכמות עם הירדנים. הרעיון של רשות ניקוז כנרת לעשות שימוש בנהר הירדן נמצא בתהליך בחינה, והוצגו עמדות שונות ובהן עמדת משרד הבריאות, שגורסת כי רעיון זה אינו ישים משום שאינו עומד בדרישות לעניין איכות מי שתייה. נספח המים בהסכם השלום עם ממלכת ירדן קובע הסדרים לעניין איכות וכמות מי השתייה שעל מדינת ישראל לעמוד בהם. השר סילבן שלום רואה חשיבות רבה בשיקום נהר הירדן, וזאת במסגרת תפקידיו כשר לפיתוח הנגב והגליל והשר לשיתוף פעולה אזורי, ופועל בנושא בדרכים שונות".

מדוברות משרד הבריאות נמסר בתגובה: "אנו תומכים ב'חלופת הצינור' והיא הזרמת מים מהכנרת ממוצא הירדן בצינור סגור".