"לפני כמה שנים, הלכנו כמה חברים לערוך את ליל הסדר באחד מבתי הסוהר בדרום", סיפר לי חבר השבוע. "איך מתחילים לדרוש במילה 'חירות' מול אסירים, הנושאים מאסר בפועל?", שאלתי. בתגובה, סיפר לי אותו חבר, כי הייתה זו בהחלט משימה לא-פשוטה, אך הוסיף כי הטעות היא שורשית, ונעוצה בהבנת המושג חירות. "בזמן עשיית המעשה בגינו יושב האדם בכלא, כנראה שלא היה הוא בן חורין, אך עכשיו, אחרי תקופה מסוימת, בה נושא הוא מאסר - ואולי אף חשבון נפש - דווקא עכשיו, ישנה סבירות גבוהה יותר כי אדם זה הוא בן-חורין אמיתי", סיכם.
דברים אלה נשמעים תמוהים והפוכים מהסדר שאליו אנו מורגלים: כיצד הגיוני שהיושב בבית הסוהר יכול להיות בן-חורין, בשעה שהנמצא מחוץ לחומות הכלא הוא האסיר האמיתי? הסבר לכך ניתן למצוא בדבריו של נתן שרנסקי, יו"ר הסוכנות היהודית ולשעבר אסיר ציון, שישב שמונה שנים בכלא בסיביר בגין "עבירה חמורה" - ציונות. רגע לפני שנגזר דינו של שרנסקי מאסר ממושך, החליט שרנסקי להישיר מבט לשופט ולאנשים באולם, ולהגיד את הדברים הבאים:
"אתה, אדוני השופט, חושב שהינך חופשי! אתה חושב כך, כיוון שלאחר שייגמר המשפט, תלך לביתך, ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמתי. אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי - היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם, ונשארתי נאמן לאמונתי. לך, השופט, קבעו מראש מה לומר. גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת, וזה חמור פי כמה".
דברים אלה מחדדים, אולי יותר מכל, את עניין החירות. אם חירות היא חופש גופני לעשות ככל העולה על רוחך, אז אפשר להגיד כי לאורך ההיסטוריה היהודית, ברב הזמן לא היה העם היהודי בן חורין, שכן לאורך רוב ההיסטוריה שלנו כעם, נשלטנו על-ידי גויים, ובפרט בתקופות קשות יותר כמו בעבדות במצרים, גירוש יהודי ספרד ובמהלך השואה. יתרה מזאת, יש שיטענו, ובמידה מסוימת של צדק, כי גם חירותנו כיום בארץ ישראל מוטלת בספק: שכן מאז הקמת המדינה, אנו נשלטים על-ידי רצונות ותכתיבים בינלאומיים.
אם חירות היא מושג גבוה יותר, פנימי יותר, הרי שלכל גורם חיצוני כמעט ואין יכולת להשפיע על חירותנו, מלבד אנחנו על עצמנו. את הגוף בהחלט אפשר להגביל, כפי שטען שרנסקי מול השופט, אך את הנפש המייחלת לעתיד טוב יותר, שום גורם חומרי-חיצוני לא יוכל להגביל. בכל אדם טמונים שני כוחות: העבדות והחירות. במקביל לאלה, נטע ריבונו של עולם בכל אדם את הזכות לבחירה החופשית ברצונו, יהיה עבד, וברצונו יהיה בן חורין. ההבדל בין השניים אינו מעמדי, כפי שכותב לנו הרב קוק: "אנו יכולים למצוא עבד מלא חירות, ולהפך- בן חורין שרוחו רוח עבד".
נדמה כי ידיעות השבוע האחרון הוכיחו זאת בצורה שלא משתמעת לשתי פנים: אם אדם שהגיע לדרגות הגבוהות ביותר בחברה, שם לא חסר כבוד וכסף ובכל זאת נכנע לתאוות החיים, הרי שאדם זה אינו אדון לעצמו, אלא עבד ליצרו. אל לו ולנו להתפלא שהגיע מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. אך אם אדם, גדול כקטן, בוחר להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו, ולא ללכת שבי אחר תאוותיו, אין לך בן חורין גדול מזה. בתקווה כי חג חירות זה יקדם אותנו עוד צעד אל עבר חירותנו הפרטית והלאומית.
הכותב הוא מנהל סינמטק דימונה, ובעל טור קבוע בעיתון "סופ"ש דימונה והסביבה".
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.