מפכ"ל משטרת ישראל גילה יעילות מפתיעה: בניגוד להסתה נגד ערבים, הוא הורה לחקור דווקא את פרופ' אמיר חצרוני, שהסית נגד מזרחים. מעיניו החוקרות נעלמו דבריו הגזענים לא-פחות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל ברוך מרזל. בעיני המפכ"ל, הסתה נגד מזרחים היא מעשה חמור, אך דמם של הערבים מותר.
למרות זאת, הסיפור האמיתי הוא לא המפכ"ל, שנוהג כאחרון האופורטוניסטים. הרי אותו מפכ"ל היה זה שחיכה עד שהמטה למאבק בגזענות יעתור לבג"ץ כדי לחקור את אנשי להב"ה, שהסיתו נגד העסקת ערבים, ומעולם לא טרח לפעול נגד המסיתים כלפי הפליטים מאפריקה. הסיפור האמיתי הוא על מדינה שהפכה למדינת כל גזעניה. זו מדינה שבה "כוחות השלום" מקדמים את פתרון ההפרדה הלאומית כדי להקים בית יהודי - קבוצה שחשבה שהקמת בית יהודי במזרח התיכון הערבי אפשרית, ותתקיים רק כאשר היהודים יופרדו מהערבים.
הרוב הדומם במדינת ישראל סובל מהפרדה גזענית ומהסתה. נכון, זה מתחיל עם הפלסטינים, אך כפי שקורה בכל מקום בעולם, זה לא נגמר בהם. מי ששתק כשהגזענות נגד היהודים באירופה השתוללה, חשב שהוא יהיה מוגן. כך חושבים רוב היהודים: נשתוק על הגזענות נגד הערבים, שנזרעה בידי הכוחות שקידמו את רעיון המדינה היהודית. בשנים האחרונות מעמיק שיח הגזענות. מותר לשנוא חרדים ולהתנכל להם, מותר לשנוא אשכנזים, מותר לשנוא רוסים ולקרוא לאתיופים בשמות גנאי. צעירה שכל קישוריה לרדוף פליטים מאפריקה מתמודדת לכנסת והופכת למנהיגה פוליטית, וכמובן שמותר למנוע מבנות מזרחיות להיכנס לבתי ספר שפועלים על טהרת האשכנזיות. תרבות השנאה פשטה בכל חלקה טובה.
תופעות ההתלהמות בשנים האחרונות הן תוצר של בעיה ערכית עמוקה. העם היהודי דוחק את עצמו לשיח גזעני קשה. מנהיגים יהודים חילוניים, שטוענים שאלוהים הבטיח להם את המולדת של הפלסטינים לפני 3,000 שנה, זורעים את תרבות הגזענות. אחר כך, הם מופתעים כשאותה גזענות משתוללת נגדם. ההגדרה העצמית של עם שעבר טרגדיות ותלאות חייבת להיות מבוססת על עולם ערכים הגיוני, שיבין גם את צרכיו של העם הפלסטיני.
עולם הערכים המושרש במדינת ישראל מבוסס על עליונות גזעית, בתחילה של היהודים כלפי האחרים; לאחר מכן היהודים בעצמם מדורגים בהתאם למוצא, להשכלה ולקשרים החברתיים הפוליטיים והכלכליים. עולם הערכים הזה מדרג את הערבים בתחתית הסולם. אותו עולם ערכים מוביל גם את ראש הממשלה להזהיר מפני הערבים, הנוהרים להצביע. אותו עולם ערכים הוא שמוביל בתי ספר למנוע כניסת מזרחיות, את מד"א לזרוק מנות דם של אתיופים ואת יאיר לפיד לבטל את קצבאות הילדים, שהצילו רבים מחרפת רעב.
הגיע הזמן לאתגר את שיח "היהודים" על גווניהם. הגיע הזמן ליצור שיח אזרחי של סולדריות בין בני אדם, של עתיד משותף, שמבוסס על כבוד לזהויות ומקדם צדק חברתי ושלום. מי שמקדם שלום שמבוסס על הפרדה גזעית, מכין את הקרקע האלקטורלית לגזענים המוצהרים. מי שעדיין לא מסוגל לקבל חברים ערבים בקיבוצים, ומי שמעלים עין מגניבת אדמות של ערבים, שלא יופתע שלא בוחרים בו.
השלום אליו אנחנו מתכוונים חייב להיות שלום של גבולות פתוחים, ושל שילוב היהודים במזרח התיכון הערבי. השלום שאנחנו חייבים לקדם הוא השלום שבו מתנערים מגזילת אדמות של ציבור שלם. מי שמרשה לעצמו לשתוק כאשר רודפים עובד זר - או כאשר מגרשים ילדה אתיופית מגן משחקים - מכין את האווירה להעמקת הקרע ולהתנגשות האזרחים. זו התנגשות בין מי שמקדמים הפרדה, לבין הרוב הדומם, שיהפוך להיות הקורבן של אותה ההפרדה וההסתה גזענית.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן.
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.