אבי אלימלך חשב שכבר ראה ושמע הכול. במשך 18 שנים ארוכות הוא נלחם על חפותה ושמה הטוב של בתו ענת אלימלך, שנרצחה ביריות בידי בן זוגה, הספר דוד אפוטה, שהתאבד לאחר מכן. הרצח של הדוגמנית וכוכבת הילדים המצליחה זעזע אז מדינה שלמה, אבל בעוד זו המשיכה הלאה, והזעזוע הפרטי של אלימלך האב נמשך יום יום, שעה שעה.
אלימלך מוכה היגון נאלץ להתמודד עם שרשרת בלתי פוסקת של מחדלים שמלווה אותו מאז היום הטראגי ההוא, בדצמבר 1997. מחדל ששיאו בקביעה הראשונית המוטעית של המשטרה כי בתו היא שרצחה את בן זוגה, והמשכו בטיפול הכושל במכון הפתולוגי, באיברים שנעלמו מגופתה של בתו, בקבורתה בחלקת המתאבדים ובהחלטה לסגור את התיק נגד אחיו של הרוצח, יוסי ושמואל, ששיבשו הליכי משפט כשנטלו מגופתו את האקדח והציבו אותו בידיה הדוממות של ענת.
אולי מתוך תקווה לזכות במעט נחמה ותחושה של סגירת מעגל, הפנה ב-2013 האב השכול את כל הטענות האלה ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין ולמבקר המדינה יוסף שפירא. המבקר השיב לו מיד: "אני מגבה אותך ואפנה ליועץ המשפטי בפנייה מיוחדת". אלימלך חשב שכבר ראה ושמע הכול, אבל מכתב התגובה שקיבל רק בחלוף כשנה וחצי ממשרד היועץ, לימד אותו שאין כנראה גבול לאטימות.
"שנתיים משכו אותי עם העוזרים שלהם, בסוף הם שולחים לי מכתב שהדעת לא סובלת", אמר אלימלך. "הוא החפיפניק הכי גדול שאני מכיר. הוא כותב לי 'משתתף בצער המשפחה'. אני לא רוצה את ההשתתפות שלו בצערי. לא ביקשתי את הרחמים שלו. אני עדיין מצפה לתשובה בנוגע לארבע שאלות: התנהלות המשטרה, התנהלות הפרקליטות וסגירת התיק, התנהלות המכון הפתולוגי וגניבת חלקי הגופה והתנהלות חברת קדישא". לדברי אלימלך ופרקליטתו, ד"ר יפעת ביטון, מדובר במכתב רצוף באי דיוקים ועבודה לא יסודית מצד משרד היועץ.
השורה התחתונה במכתב שעליו חתום חגי הרוש, עוזרו של היועץ המשפטי לממשלה, היא זו: "לא מצאנו מקום למעורבות נוספת של לשכתנו". ביחס לטענה כי אלימלך נקברה בחלקת המתאבדים נכתב כי "מבירור שנערך בעניין הטענות נגד חברת קדישא על ידי המשרד לשירותי דת עלה כי בתך ענת ז"ל הובאה לקבורה על ידי עמותת 'נחש"א קהילת ירושלים'", שמעולם לא ניהלה חלקת מתאבדים שכזו. בנוגע להעברת הגופה לחלקת קבר אחרת לאחר מכן, צוין כי "מהבירור עלה כי הבאתה של בתך לקבורה נעשתה בתיאום עם בני משפחתה, בהסתמך על פסיקת הרב אביגדור נבנצל, שלפיה אי העברת המנוחה לחלקה אחרת מהווה סיכון למצבם הנפשי של בני המשפחה".
המשפט הזה הרתיח את אלימלך. לטענתו, מדובר בשקר אחד מני רבים במכתב. "לא ידעתי שהרב שעליו הסתמכו הוא גם פסיכולוג", אמר אלימלך. "בחיים לא דיברתי איתו ולא פניתי אליו. אני אומר שהייתה חלקה של מתאבדים וישנה חלקה של מתאבדים. ליד ענת היה קבור בן של חבר טוב שלי שהתאבד, לידה חברה של אמא שלי שהתאבדה. כולם אנשים שהתאבדו. אני פגשתי אנשים שם, צילמתי ואני יודע בוודאות שזו חלקה של מתאבדים וספק יהודים".
בנוגע לסגירת התיק של שיבוש החקירה נאמר למשפחה כי הייתה זו החלטה מידתית כיוון שלא הייתה חקירה פלילית מ"חוסר עניין לציבור". "אני לא רוצה להתבטא בצורה חריגה, אבל רצח זה לא עניין לציבור? עד היום ענת מככבת בתכניות ילדים", אמר אלימלך בכעס תוך שהוא מציג גזירי עיתונים מהתקופה האחרונה שבהם מופיע שמה של ענת. "אני מרגיש שאני נלחם ברוח. משה לדור סוגר תיק מחוסר עניין לציבור וכותב שהמשפחה של הרוצח כבר נפגעה. את מי זה מעניין בכלל? אותי זה לא מעניין. אנחנו נפגענו הרבה יותר".
באשר להתנהלות המכון לרפואה משפטית וזה שעמד בראשה דאז, פרופ' יהודה היס, כתבו במשרד היועץ המשפטי כי בוצעה נתיחה נקודתית בלבד באזור הפצע. "שקר וכזב", התרעם אלימלך. "הנתיחה שהסכמתי לה היה בפצע בלבד. מה לזה ולרשתית בעין? מה לזה ולעקירת ציפורן? מה לזה ולהוציא עצם בקודקוד בראש? זה מעציב ומקומם מאוד שלמערכת אין את האומץ לבדוק את הדברים לעומקם. אם אתה מכסה או מטאטא מתחת לשולחן, אתה גורם עוול. למשפחתי כבר נגרם עוול. אבל אתה גורם גם עוול לאנשים אחרים. יש פה חוסר אמון. אף בן אדם שפוי לא היה מקבל תשובות כאלו. מה שהבנתי מהמכתב הזה זה ששום בדיקה לא נעשתה", אמר.
"היועץ המשפטי לממשלה הוכיח שהוא אדם בלתי אמין, שלא בודק שום דבר והכול נעשה בחפיף כדי להעביר את הכול לסדר היום", אמר אלימלך עם מכתב היועץ המשפטי, שלטענתו, היה מזלזל ומעליב. "אני קורא לו להתפטר. שיקום ויתפטר. הוא כשל בתפקידו. הוא עושה נזק למדינת ישראל. אני בז לו. שנתיים להמתין ובסוף לכתוב דברי שקר והבל? מבחינתי, הוא נכשל".
כדור בודד בלב
כשאלימלך חוזר לאותו יום נורא, משתחררת מפיו אנחה של עצב כבד. הוא זוכר היטב כל פרט ופרט ומתאר את הטרגדיה בדיוק כמעט מושלם. ענת אלימלך הייתה אז כוכבת ילדים גדולה. "בלרינה אמיתית", מתאר אותה אלימלך בגאווה וגעגוע. היא החלה את דרכה כמנחה בערוץ הילדים, התקבלה לשורה של הצגות לילדים ונחשבה לדוגמנית מצליחה. בד בבד, היא ניהלה מערכת יחסים עם הספר דוד אפוטה, שהיה מבוגר ממנה ב-14 שנה. הקשר רומנטי החל עוד לפני שאלימלך הפכה לסיפור הצלחה. כשמעמדה של אלימלך כ"מאמי הלאומית" הלך והתקבע, החל אפוטה לפתח כלפיה אובססיה של ממש.
פעם אחר פעם התריעה ענת בפני אביה כי אפוטה מספר לה שאינו יכול לחיות בלעדיה, שיתאבד וייקח אותה איתו אם היא תעזוב. בשלב מסוים אף חזרה להתגורר עם הוריה. ביום הרצח הגיעה אלימלך בפעם האחרונה לבית המשותף של הזוג ברמת בית הכרם שבירושלים. לאלימלך לא היה שום סיכוי - אפוטה ירה כדור לעבר לבה, ואז נטל את חייו.
"הייתי כבר בזירת הרצח כשהאחים אפוטה הגיעו למקום", נזכר אלימלך. "צלצלתי לאשתי שתזמין אמבולנס", סיפר, "ובהמשך שאל שמואל את יוסי אם הוא היה למעלה. יוסי אמר לו שלא. אני זוכר ששמואל כעס עליו ואז שניהם רצו במדרגות למעלה. השוטר בזירה לא עשה דבר כדי למנוע מהם להיכנס". באותו הרגע התחיל אלימלך לחשוד.
כלי התקשורת פרסמו בהרחבה כי ענת היא זו שירתה באפוטה ואחר כך התאבדה, בהתבסס על חוות דעתו של המכון לרפואה משפטית, שכן האקדח ששימש לרצח היה בידיה. אלימלך סיפר כי אמונתו בחפותה של בתו לא התערערה, גם כשהחוקרים הגיעו לביתו ואמרו לו שענת היא זו שלחצה על ההדק. "באחד הימים הגיע אליי קצין משטרה שאמר: 'אני מצטער, ענת היא הרוצחת, אין מה לעשות'", סיפר אלימלך בכעס. "בסוף זה עלה לי על העצבים. הוא בא אחר כך בשיא חוצפתו ואמר לי 'אני רואה את הכאב שלך ומוכן לעזור לך: אני רוצה לצאת בהצהרה שהמשטרה לא יודעת מי ירה במי וכי היא הגיעה למבוי סתום'. אמרתי לו - 'אתה רואה את הדלת? תעוף לי מהעיניים!'"
"אני לא מכיר את הבת שלי? אף אחד לא היה מעלה על דעתו שהיא מסוגלת לעשות דבר כזה. אבל כל העיתונים כתבו שענת היא זו שרצחה. אחד העיתונים אפילו הגדיל לעשות ופרסם תמונה של ענת עם כובע פלדה. רק חסר היה שהיו כותבים 'רוצחת' למעלה. אני יושב שבעה ושולחים לי לפה כתבת עם מיקרופון פתוח. זה היה פשוט גועל נפש", אמר אלימלך.
רק כעבור חודש וחצי באה ההודאה בטעות: אנחנו מצטערים - מישהו הזיז את האקדח מידיו של אפוטה לידיה של אלימלך. "התקשר קצין משטרה וביקש שנגיע לתחנה. הוא נתן לנו וופלה וכוס קפה ואמר לנו פחות או יותר מה שהיה שם". החוקרים החלו לחשוד כי האחים אפוטה שינו את מיקום כלי הרצח בעת שהיו בדירה והמשטרה המליצה להעמיד אותם לדין. בפרקליטות מחוז ירושלים, שבראשה עמד אז משה לדור, סברו אחרת וסגרו את התיק מ"חוסר עניין לציבור". מאז, אלימלך נלחם. "בהתחלה הייתי תמים מאוד ובשוק", אמר. "אם אתה שואל אותי, היה שם גם מכתב התאבדות שאחד האחים לקח".
אלימלך טען גם כי נתן את הסכמתו לנתיחה שלאחר המוות במקום הפציעה הנקודתי בלבד, אך בפועל נלקחו מהגופה איברים רבים, והוא נאלץ להילחם על הבאתם לקבורה. אם לא די בכך, למשפחה הסתבר כי ענת נטמנה בחלקת מתאבדים, ולאחר שטוהר שמה והוכח כי היא הייתה הקורבן ולא הרוצחת, נאלץ אבי אלימלך לקבור את בתו פעם נוספת.
בשנת 2011 היה נראה כי אחת העוולות באה על תיקונה לאחר שבית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבע חד משמעית שיוסי אפוטה שיבש את זירת הרצח. אפוטה אף הודה במעשה ונגזר עליו לפצות את משפחת אלימלך ב-300 אלף שקלים. למרות ההוכחה בבית המשפט, אלימלך דרש לפתוח תיק פלילי נגד אפוטה. המשפט אמנם הביא לצדק מסוים, אך מערכת המשפט והאכיפה כולה התגלתה במלוא רשלנותה. על כן, בשנת 2013 גמלה בלבו ההחלטה לפנות מבקר וליועץ המשפטי כדי שיבחנו מחדש את כל שרשרת המחדלים. אך במשפחה מרגישים שזעקתו של האב השכול למעט צדק נותרה ללא מענה גם לאחר המכתב המאוחר שנשלח ממשרד היועץ.
"טענותיכם במכתב מקוממות, מעלות חשד לחוסר ביסוס מינימלי, ואף מנוגדות ממש למה שנקבע בערכאה משפטית המוסמכת בעניינה של ענת אלימלך", ענתה פרקליטת המשפחה, עו"ד ביטון, במכתב משלה ליועץ. ביטון כתבה למשל כי הוכח בבית המשפט שענת נטמנה בחלקת המתאבדים. "כאילו לא די בכך, הוספתם במכתבכם וטרחתם 'להבהיר' לאבי הנרצחת כי למעשה ענת ז"ל הוצאה מקברה רק 'למען' שלום הנפשי של המשפחה, שלא לומר 'בגללם', ולא בשל חשיפת המשפחה את ערוות מעשה העוולה (הנוסף) שנעשה לה במותה. גם כאן, למרבה מבוכתכם, מדובר בסוגיה שהתבררה עד תום בבית המשפט שנקבע לגביה נחרצות כי היא שקרית".
ביטון אף השיבה לטענה של לשכת היועץ כי המכון לרפואה משפטית ביצע רק "נתיחה נקודתית" בהסכמת המשפחה. "לא רק שמעשיו של היס בגופתה של ענת לא היו תקינים, אלא הם עולים כדי עוולה חמורה המהווה פגיעה באוטונומיה של בני המשפחה. לאור האמור, ניכר כי בדיקתכם לוקה בחסר, שכן אין בה התייחסות לעובדה כי ניטלו דגימות מגופתה של ענת אלימלך ז"ל ואף נקברו ללא רשותם וידיעתם של בני המשפחה, ביניהם מרשי, אבי אלימלך. הסלחנות בה נוסח מעשה עוולה זה במכתבכם, אין לה מקום והיא מקוממת".
בסוף מכתבה הדגישה ביטון כי הדבר הנכון לעשותו היה להפעיל את כוחו הייחודי של היועץ המשפטי לממשלה, אותו הפעיל במקרים אחרים, ובעקבות ממצאי פסק הדין לנקוט באמצעי חקירה ובדיקה נגד "מי שנמצא ששיקרו, עוולו ופגעו בענת ז"ל ובבני משפחתה". ביטון אף פירטה וכתבה כי "ראוי היה לבחון את התנהלותם של פרופ' היס, חברת קדישא ויוסף אפוטה, שלגביו נקבע בפסק הדין בצורה פוזיטיבית כי שיבש זירת רצח וממילא, כי שיקר בעדויות שנתן בעניין זה במשטרה. כזכור, יוסי אפוטה עצמו מעולם לא ערער על פסק הדין. התגובה בה בחרה לשכת היועץ המשפטי של התגוששות מחודשת עם האב, ושל זריקה בפניו, בצורה מביכה, הן מוסרית והן משפטית, מקוממת את הלב ודוקרת את העין, לא פחות", סיכמה במכתבה.
"מי שאומר שהזמן מרפא, לא יודע מה הוא מדבר"
"זה מעציב ומקומם מאוד שלמערכת אין את האומץ לבדוק את הדברים לעומקם", אמר אלימלך. "אם אתה מכסה או מטאטא מתחת לשולחן, אתה גורם עוול. למשפחתי כבר נגרם עוול. אבל אתה גורם גם עוול לאנשים אחרים. יש פה חוסר אמון. אף בן אדם שפוי לא היה מקבל תשובות כאלו. מה שהבנתי מהמכתב הזה זה ששום בדיקה לא נעשתה".
לטענת אלימלך, המשטרה הייתה צריכה להתנהל אחרת מול יוסי אפוטה. "אני לא אומר תכניסו אותו לכלא, אבל מישהו היה צריך לנזוף בו. הם נתלים על חוק התיישנות. אני לא צמא דם, אבל במקום להודות שטעו, אני מקבל תשובות שהוכחו כשקרים בבית המשפט".
"כאזרח במדינת ישראל, אני מצפה שיופקו לקחים. מלדור אני לא מצפה כלום. לדור הוא כבר לא גוף מוסמך. גם היס, כי גם הוא הלך. אבל מהיועץ המשפטי הייתי מצפה לקצת יותר. חלפו מספיק שנים, די! רק שירגישו מה שמשפחתי מרגישה כל כך הרבה שנים. נפגענו כל כך, מי שאומר שהזמן מרפא, לא יודע מה הוא אומר".
מלשכת היועץ המשפטי לממשלה נמסר בתגובה: "ראשית, נבקש להביע צער על הכאב והסבל שהיו מנת חלקו של מר אלימלך בשנים שחלפו מאז מות בתו ענת ז"ל. סבלו וכאבו ניכרים וברורים, ואין בהחלטתנו המשפטית כדי ללמד דבר על חומרת המעשים או על עומק הטרגדיה. לאחרונה פנה מר אלימלך פעם נוספת ליועץ המשפטי לממשלה וביקש לשוב ולבחון חלק מטענותיו. לאחר קבלת מכלול ההתייחסויות הרלוונטיות, נשיב למר אלימלך במישרין".