קמפיין הבחירות לכנסת ה-20 פרט על המיתרים הרגישים ביותר של החברה. הוא מחייב דיון עקרוני בחזון הישראלי, מנקודת מבט ערכית ופוליטית. מדינה, שחותרת להיות נאורה וכך גם להיתפס בעיני אומות העולם, חייבת לדעת שההיסטוריה חוזרת על עצמה.
כור ההיתוך של היווצרותה שאב ערב-רב של מהגרי גורל ל"ארץ המובטחת", תוך כדי הפיכת הילידים למיעוטים. כשם שאירע במדינות רבות בעולם המודרני, ההפיכה לאומה (דמוקרטית) מתהווה לאחר שחרור מכבלי ה"אין ברירה", בתהליך שעובר דרך סדרת אירועים פוליטיים אלימים, בהם גם רצח של מנהיג פוליטי, ואף מלחמת אזרחים.
על מנת להגיע למנוחה ולנחלה, על האומה הישראלית להגדיר את זהותה, ולא פחות מכך את גבולותיה. ניתן לעשות זאת באמצעות חזון משותף, שקיומו אינו מוטל בספק לטווח הארוך, גם ברגעים לאומיים קשים וכואבים. על רקע ההבנה שישראל זקוקה לתכנית לאומית ולנרטיב חדשים, יקל לענות על השאלה: לאן פניה המדינה מועדים?
בניתוח רציונלי, נראה שכרגע, האיום הקיומי על מדינת ישראל הינו איום פנימי. ברור גם כי שלום עם שכנינו, קרובים כרחוקים, יחזק את הביטחון הלאומי. הוא יאפשר, ברמה הפרקטית, רפורמה מבנית בכלל מרכיבי הביטחון של המדינה. לכך מצטרפת השאיפה לחזק באופן משמעותי את כלכלת המדינות המתונות באזור, כאתגר משותף לנו יחד עם מדינות המערב המפותחות.
מדיניות כזו תאפשר יצירה מחדש של סביבה מתפתחת, שתחדש ותעודד מרכיבים יצרניים. מרכיבים אלו ימנעו, בטווח הבינוני, נטישה של שוק העבודה, המאפשר עידוד של מדינת רווחה, ומאזן את הסגידה לשוק ההון, שבסופו של יום גורמת לפערים כלכליים בלתי נסבלים.
בבואנו להגדיר יחד עם כלל מרכיבי החברה את "הטוב המשותף", יש לזכור כי עקרון ה"צדק" דווקא מרחיק פתרון. הטוב המשותף אמור לספק לחברה כולה את האפשרות להגשים זהות פסבדו-לאומית ושוויונית, שתיצור תקווה ומשמעות לזכות הקיום העתידית של כלל תושבי ישראל. אחד ממרכיבי החזון הינו כמובן מערכת חינוך מתקדמת ומקדמת, כאשר ערכי הבסיס של החינוך היהודי, ההומניסטי והדמוקרטי יכולים לשמש לה כקרקע פורייה. במקביל, יש לבחון כיצד יוצרים משוואה נכונה שתאפשר יצירת מנהיגות אזרחית שתהיה בעלת תוקף לאומי.
לנוכח התפתחויות הפוליטיות האחרונות, פתרון המשוואה חייב לעבור דרך דיאלוג פוליטי חריף, שתוצאותיו יסמנו את הקו העדין שבין ימין שפוי, לשמאל פרגמטי. דיאלוג כזה אמור לייצר את החזון, שמתוכו תפציע מנהיגות לאומית, כזו שתקרין ש"יש על מי לסמוך". מדובר בשיח ערכי ודמוקרטי, שיכלול את כלל מרכיבי החברה, בתהליך שיאיץ - ואולי גם יאפשר לדלג על חלקים כואבים במיוחד - בדרך ללידה מחדש של החברה הישראלית.
מהי המשמעות הפוליטית של התהליך החברתי עבור מפלגה חפצת שלטון? רק גוף פוליטי שיידע להיות שותף ומוביל של שיח ולימוד מסוג זה, יוכל להציג תיקון. מפלגה חפצת שלטון צריכה ליצור מסגרות חשיבה, ושיח עם כלל חלקי הציבור. היא חייבת לאפשר להם ביטוי עצמי מחד, וחשיפה והסכמה לערכים חדשים מאידך.
גוף כזה ייצר תפיסות שיאפשרו בעתיד להשתמש בתקציב המדינה ככלי המעודד שוויון הזדמנויות ופועל נגד המציאות הניאו-קונסרבטיבית, תפיסות שמימושן ימנע היוצרת איים של בידוד.
אם מפלגת העבודה הינה מפלגה השואפת לשלטון, עליה להגדיר מחדש את עצמה: ליצור את הטוב המשותף הלאומי, כזה שיהיה אופטימאלי, שוויוני, שיכיל את כלל הזהויות, התרבויות, הצרכים וההגדרות העצמיות של כל הקבוצות החיות במרחב הישראלי. חזון שבו המגוון האנושי הינו נכס ולא נטל.
הכותב הוא מנכ"ל מפלגת העבודה ושימש כמנהל מטה הבחירות של המחנה הציוני
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן.
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.