הבחירות מאחורינו. גוש הימין שמר על מושכות השלטון, וימשיך למשול במשך תקופה נוספת. לדעת רבים, זו עלולה להיות אחת התקופות הכי קשות שהיו כאן, הן ביחסי יהודים וערבים והן בפערי מרכז-פריפריה ועניים-עשירים. לא מן הנמנע שהמצב ידרדר לנקודות שפל היסטוריות.
כבר עתה, ברור לאן פניה של ממשלת נתניהו הרביעית מועדות - חקיקה גזענית ואנטי דמוקרטית, וקידומו מחדש של חוק הלאום, המבקש לכפות הסדרה מכוננת של אי-שוויון בין הרוב היהודי למיעוט הערבי, לקבע ולהכשיר את המשטר האתנוקרטי, שבו קבוצה מובחנת ומובחרת נהנית מעליונות ברמה החוקית הפורמאלית - וגם ברמה הפרקטית; דהיינו, במישור הכלכלי-חברתי, נוסף על הנצחת הנחיתות של המיעוט הלאומי, הן ברמה הפורמאלית והן במישור הפרקטי היומיומי.
המיצג השערורייתי של נתניהו ביום הבחירות - ההפחדה, הדה-לגיטימציה, הגזענות - הוא התשתית שעליה תקום ממשלתו. זו המדיניות שתלך ותחריף. אם האזרחים הערבים מהווים סכנה כמצביעים, הרי שהם ימשיכו להיות מודרים ומופלים. מוסד המחוקקים והזרוע הביצועית שנבחרה, בהליך דמוקרטי, ימשיכו להנחיל ערכים אקסקלוסיביים ואנטי-דמוקרטיים.
ההצהרה הגזענית של נתניהו אינה ספונטנית כלל, ואינה טעות נקודתית שאפשר להסתפק לגביה בהתנצלות, אל מול פעילי הליכוד הערבים, שמהווים חלק מינורי מכלל האוכלוסייה הערבית. היא תולדה של אידיאולוגיה גזענית, ותעשיית שנאה ארוכת-שנים, שבה התעצמו הפערים בין שתי האוכלוסיות. בזמן שקבוצת הרוב נהנית מזכויות יתר, השנייה נתונה לדה-לגיטימציה ולרמיסה מתמשכת. ממשלה זו מעצבת משטר דמוקרטי מעוות, שבו עומד העיקרון של "עריצות הרוב".
השימוש בקריאות גזעניות כדי לנצח במערכת הבחירות אינו לגיטימי באף מדינה מתוקנת, ועל אחת וכמה מפיו של ראש הממשלה. רטוריקה זו נותנת הכשר להעמקת האי-שוויון בין הערבים ליהודים, במקום להכיר בעוול ההיסטורי ובמדיניות האפליה, שבה 97% מהיישובים הערביים כובשים את תחתית הסולם הסוציו- אקונומי. מדיניות זו הביאה לכך שיותר מ-50% מהמשפחות הערביות נמצאות מתחת לקו העוני, ואחוז הערבים בסגל האקדמי עדיין נמוך מ-2%. דירוג זה אינו מקרי, ודורש התערבות דחופה של המדינה על כל מוסדותיה ומשרדיה. צמצום הפערים לא עומד בראש מעייניה של ממשלת נתניהו.
לרשימה המשותפת ולכל אופוזיציה פוליטית וערכית מחכים מאבקים עיקשים להדיפת החקיקה הגזענית, ולמיגור הפערים הכלכליים והחברתיים בין היהודים והערבים. הסוגיה דורשת להתנהל בשני אפיקים מרכזיים, להציב אלטרנטיבה מדינית אמיתית לסיום הכיבוש ולהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967. יהיה זה מאבק לא-פחות קשה על המרחב הדמוקרטי מול האיום הפשיסטי, ובין גישה אקסקלוסיבית מדירה - לבין גישה אינטגרטיבית ומכילה.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן.
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.