להכיר בשבט השני – כי הוא לא ייעלם

"החברה הישראלית היא חברה שבטית, בה כל שבט הולך לישון בלילה בתקווה שבבוקר ייעלמו השבטים האחרים. אתם יכולים להיות הכי פלורליסטים בעולם. בתוך תוככם גם אתם יודעים איזה שבט הייתם רוצים שייעלם: אשכנזים, מזרחיים, חילונים, דתיים, עולים, ערבים, יהודים. זאת ההגדרה של החברה הישראלית".

כך פתח המרצה שלי, לפני כ-15 שנה את קורס מבוא לחברה הישראלית באוניברסיטה העברית. אני זוכרת כמה זעמתי על ההגדרה הזו וכמה התווכחתי עם המרצה, אך היא נחרתה בזיכרוני וככל שעבר הזמן הבנתי עד כמה היא מזקקת לכדי משפט את הסיפור הישראלי שלנו.

לפני 7 שנים, כשהקמתי עם שותפים את "ירושלמים", קיווה הציבור החרדי לקום בבוקר ולגלות שהחילונים ייעלמו לו מירושלים. החילונים במקביל, קיוו לגלות בבוקר שהחרדים נעלמו לו מהעיר, או לפחות מהשכונה. לנו בירושלמים היה ברור שצריך להבהיר לכולם שאף אחד לא מתכוון ללכת לשום מקום ובמקביל לבנות גשרים בין הקהילות, לפעול לטובת מרחב ציבורי וטוב משותף. הבנו שכשבירושלים כל שבט דואג לעצמו ומצידו שיישרף המועדון, אזי המועדון באמת התחיל להישרף.

פעלנו יחדיו חילונים ודתיים לטובת עיר פלורליסטית, מניעת הגירה שלילית ופעילות למען משפחות. פעלנו חילונים ודתיים נגד הדרת נשים והופתענו כשהחרדים והחרדיות ממש הצטרפו אלינו והיו שותפים מלאים. בירושלים הבנו על בשרנו שזה העניין.

חמש שנים אחר כך בנאום ההשבעה שלי כסגנית ראש העיר, סיפרתי על המשפט של המרצה בקורס מבוא לחברה הישראלית והבהרתי שלדעתי תפקידנו כנבחרי ציבור לדאוג לכולם. בטווח הקצר השבטיות נעימה – לפגוש אנשים שנראים כמוך ומדברים כמוך וחושבים כמוך – מרגיש בבית, מרגיש נוח. גם מציאת אויב משותף לא מזיקה בעניין הזה. אבל בטווח הארוך השבטיות לא עובדת ולא יכולה לעבוד, לא כשאנחנו מנסים לבנות חברה בריאה ולקיים חיים נורמליים.

במערכת הבחירות הארצית האחרונה כל שבט הלך לישון בליל הבחירות בתקווה שבבוקר השבט השני ייעלם, ואם לא ייעלם, לפחות יפסיד פוליטית ונוכל, לפחות לקדנציה הקרובה, לחשוב שהוא לא שם.

קריאת מציאות: אף אחד לא הולך להיעלם. זאת האמת. רק אחרי שנבין את זה ואחרי שחלקנו יסיים להתעצב על כך, אולי נוכל להתעשת ונתחיל לראות את היתרונות העצומים של החברה המגוונת שלנו. אנחנו חיים בחברה רב-תרבותית ומעניינת. זה לא מקרה שאנחנו טובים בחדשנות וזה לא מקרה שהישראלים יצירתיים – זה משום שאין שום דבר ברור או צפוי בחברה שלנו. אנחנו פוגשים אינספור תרבויות בכל רגע נתון. זה היתרון שלנו. זה האתגר שלנו וזה, גבירותיי ורבותיי –העתיד שלנו.

בואו נחגוג את היתרון ואת המגוון ונתחיל לחשוב במונחים של טוב משותף. השלב הראשון בפתרון בעיה הוא הכרה באתגר – מערכת הבחירות האחרונה העמידה בפנינו מראה וזה לא פשוט לראות בה את ההשתקפות שלנו. אבל מצד שני, כעת אנו רואים את האתגר בבירור ועכשיו יכולים לטפל בו.

אומרים שירושלים מקדימה את כל הארץ בעשר שנים. אז הנה – השבטיות המזיקה והמפרידה הגיעה גם לכלל החברה הישראלית. וזה לא שאתגר השבטיות נפתר בירושלים. אנחנו בהחלט עוד רחוקים מהיעד, אבל בהחלט בדרך הנכונה. בואו נפעל לאיחוי החברה הישראלית כולה. אנחנו חייבים את זה לעצמנו ולדור הבא.

הכותבת היא סגנית ראש העיר ירושלים וחברת כנסת לעתיד מטעם כולנו.

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים