לקראת המשבר שבדרך

אם העתיד הקרוב אכן צופה לנו עימות עם הקהילה הבינלאומית, הרי שזו העת להידבר ולהגיע למכנה משותף – ואולי אפילו לחזור לפיתרון השמור למקרים שבהם יש סכנה מיידית וקרובה לעתיד המדינה

יורם דורי
22/03/2015

בנימין נתניהו ויצחק הרצוג, מכובדיי: במדינה דמוקרטית יש מקום לקואליציה ולאופוזיציה. זהו תנאי בסיסי לקיומה התקין של דמוקרטיה מאז ומתמיד. בשנות פעילותי האינטנסיבית במערכת המפלגתית חשבתי, בדרך כלל, כי שתי המפלגות הגדולות בכנסת חייבות למצוא את עצמן, כך שאחת תוביל את הממשלה, והשנייה את האופוזיציה. במשטר דמוקרטי יש חשיבות עליונה לאופוזיציה, לביקורת עניינית על מחדלי השלטון ולהצגת חלופה למדיניות הממשלה. חרגתי במהלך שנות פעילותי מעמדה זו רק פעם אחת, כאשר סייעתי להקמת ממשלת האחדות בראשות אריאל שרון, ובהשתתפות העבודה בהנהגת שמעון פרס. ממשלה זו איפשרה את יציאת ישראל מרצועת עזה.

טוב לדעת (מקודם)

בשל ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

מוגש מטעם בי קיור לייזר
בנימין נתניהו, יצחק הרצוג לאחר התוצאות. מרץ 2015. ראובן קסטרו 
דרור עינב, עיבוד תמונה
"חרגתי במהלך שנות פעילותי מעמדה זו רק פעם אחת, כאשר סייעתי להקמת ממשלת האחדות בראשות אריאל שרון". נתניהו והרצוג, מכריזים שניהם ניצחון בליל הבחירות(צילום: עיבוד תמונה, ראובן קסטרו דרור עינב)

בלי הצטרפות העבודה לממשלה זו היינו תקועים, עד היום, בתוך רצועת עזה. לשם הזיכרון ההיסטורי הכואב, בימי שהותנו בעזה איבדנו יותר מ-20 חיילים בהגנה על נצרים; ירי הקאסמים לעבר שדרות התחיל ב-2001, שנים לפני ההתנתקות). גם עתה אני משוכנע כי יש מקום לעיוות דמוקרטי כזה, בדמות הקמת ממשלה בהשתתפות שתי המפלגות הגדולות בכנסת, פיתרון השמור למקרים שבהם יש סכנה מיידית וקרובה לעתידה של ישראל. זה היה נכון ערב מלחמת ששת הימים (ממשלת אשכול-בגין-דיין), וזה היה נכון גם ערב קריסת הכלכלה והמשק הישראלי ב-1984 (ממשלת פרס-שמיר).

בימים האחרונים מתפרסמות ידיעות בדבר הערכה מחודשת של מדיניות ארה"ב, בת הברית ההכרחית לקיומנו באזור; איומים מרומזים על הסרת התמיכה, הכמעט-אוטומטית, במוסדות האו"ם ובקהילייה הבינלאומית כולה; לצד פרסומים על תפנית במדיניות האיחוד האירופי, ודיבורים ראשונים על הטלת סנקציות כלכליות על ישראל. כל אלה מדאיגים ביותר וישפיעו, אם יתקיימו, על כל אזרח ישראלי. בידוד בינלאומי בעולם המבוסס על כלכלה גלובלית עלול להיות אסוני לישראל. זו אינה רק שאלת נוחות, אלא שאלת מהות.

רק לכם, מכובדיי, יש דרך לדעת האם מדובר בספין תקשורתי של האמריקנים והאירופים, או שחלילה זה העתיד הצפוי לנו. אני מכיר היטב את ההתנהלות שאחרי מערכת בחירות סוערת. את הילולת המנצחים שאינה רוצים בשותפים או בפשרות, ואת כעס המפסידים שנסוגים לפינת הנעלבים והנוקמים. מנהיגות אמיתית נמדדת ביכולתה להתעלות מעל רגשות. אך שמחה לאיד אינה מדיניות, וכך גם כעס ועלבון.

כוותיק במערכת הפוליטית אני מודע לקושי להגיע להסכמה בין הליכוד למחנה הציוני. אך הסכנה בהקמת ממשלה שתיתפס כממשלת התרסה כלפי הקהילייה הבינלאומית, גדולה פי כמה. אם העתיד הקרוב אכן צופה לנו עימות עם הקהילה הבינלאומית, הרי שזו העת להידבר, ולנסות להגיע למכנה משותף ולמדיניות משותפת. את סיסמאות מערכת הבחירות יש לאפסן בארגזי קרטון, ויש לחשוב "מחוץ לקופסא" על דרכי התמודדות עם המשבר, שנראה שעומד להתרחש: לחשוב על דרך משותפת לשיקום היחסים עם הממשל האמריקני ועם ארצות האיחוד האירופי. למצוא עקרונות משותפים לחידוש המו"מ המדיני ולהתייצבות מושכלת ונבונה להתמודדות עם סכנת הימצאות נשק גרעיני בידי איראן. יצחק רבין ידע תמיד לומר: "אין לנו מדינה ספר" (נוספת). והוא צדק.

הכותב שימש כדובר מפלגת העבודה בשנים 1998-1992.

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully