כל מי שמאמין בתיאורית האבולוציה, ויש להניח שזה כולל את כל מצביעי מרצ, צריך לדעת: אורגניזם שאינו מותאם לנסיבות המשתנות, ולא מגלה כישורים חדשים, סופו להיכחד. במתכונת הנוכחית, האורגניזם הזה - מרצ - סיים את תפקידו. מרצ מילאה זה יותר משני עשורים תפקיד בולט בפוליטיקה הישראלית, והייתה לה השפעה מרחיקת לכת על המציאות הישראלית. ההישגים העיקריים שלה היו הרבה מעבר לחקיקה. מרצ יצרה מערכת מושגים חלופית, ולעתים קרובות זו הייתה מערכת מושגים חתרנית. מרצ הציגה לישראל אלטרנטיבה של תודעה אחרת. האלטרנטיבה הזו הותירה טביעת אצבעות על כל המערכת. התפקיד הזה החזיק את מרצ בחיים, והיו די תומכים שרצו לראות בכנסת מישהו שנהנה להרגיז את הרוב.
גם כשמרצ הלכה והתכווצה, היא לא חדלה לאתגר. זה היה תפקידה העיקרי: התרסה, ביקורת, והצגת אלטרנטיבה. האי-השלמה עם המציאות היא לחם חוקו של השמאל. השקט וההשלמה הם מושגים שהשמאל חייב לקעקע. אך כדי לעשות את כל זה צריך כוח, וארבעה מנדטים זה כבר לא כוח. גם ששה מנדטים כבר לא היו כוח שמאפשר למלא את תפקידו של מציע התודעה החלופית.
לכן, צריך לקבל ולהשלים עם השלב האבולוציוני שאליו הגיעה מרצ: זהו הסוף של הפורמט המוכר. זה סוף, אבל זה עדיין לא מוות. זה השלב שבו יוכיח האורגניזם הזה האם יש בו עדיין את התשוקה והכוח לבחור בחיים. נאמני מרצ צריכים להחליט: מי ואיך ממשיכים למלא את התפקיד של המתריס? מי ואיך מציגים אלטרנטיבה לישראל? אין טעם בכעס על הנסיבות. כדאי כעת להגדיר את השלב הבא בהתפתחות. ואם לא - יצמח משהו אחר.
החלופה, שמן הסתם תהדהד בחודשים הקרובים, תהיה אפשרות ההצטרפות למחנה הציוני. יש באפשרות הזו הרבה היגיון פוליטי. חסר בה רק דבר אחד: האנרכיזם, והאפשרות לכפירה בעקרונות היסוד של הקונצנזוס הישראלי, שמהם שאבה מרצ את נשמתה. יש אפשרות אחרת, מאתגרת בהרבה, שבה תשמור מרצ על תפקידה המאתגר, המתריס והחצוף באקולוגיה הישראלית: אימוץ סדר יום חדש, שייתן לה רלוונטיות מחודשת. יהיה זה סדר יום שיענה על העיקר, סדר יום שלא יענה על הכל, אבל שיתכתב עם העיקר. והעיקר הוא מאבק לשוויון, מלחמה בגזענות ושמירה על עקרונות דמוקרטיים בסיסיים.
מרבית הח"כים היהודים יעדיפו שהרוח הזו תנשב בגבם. הרוח המנשבת בישראל היא רעה, וצריך לעמוד מולה. מול הרוח העזה והרעה הזו צריך להעמיד תכנית אתגרית: שיתוף פעולה בין יהודים וערבים למען מדינה של שוויון אמת, וכפירה בעליונות של הלאום; מדינת אזרחים. סדר יום דמוקרטי, שלא מוכן לקבל את ההגמוניה של הלאומיות על פני כל ערך אחר. במילים פשוטות יותר: לחבור לחוגים בקרב האזרחים הערבים, להקים מסגרת עם אותן מפלגות ערביות, שמוותרות על מה שמרצ מוותרת בציבור היהודי. לוותר על הבכורה של הלאומיות והדת. יש לישראל אתגרים נוספים, ברור, אבל צריך להחליט על העיקר. האורגניזם שואף החיים צריך לבחור היכן יש אוויר לנשימה, שנותן טעם לחיים.
לפרסום מאמרים בוואלה חדשות לחצו כאן.
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.